בש"פ 2223/02 הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה למתן ארכה לשם הגשת ערעור.

פסק הדין נשוא הבקשה ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בת.פ. 417/97. גזר הדין ניתן ביום 22.2.02. הבקשה היא למתן ארכה של 45 ימים מן היום האחרון להגשת ערעור על פסק הדין מטעם המדינה, וזאת על מנת שהמבקשת תוכל לכלכל את צעדיה, האם להגיש ערעור, אם לאו.

צודק בא כוח המשיבה בטענתו, כי אין הבקשה מגלה עילה למתן ארכה. אכן, טמון בבקשה פוטנציאל מסויים לחיסכון דיוני, אם הייתה המבקשת מחליטה, בסופו של דבר, שלא להגיש ערעור. נכון גם, כי בכל הנוגע להגשתם של ערעורים פליליים, אין סימטריה מלאה בין מצבה של המדינה לבין מצבו של נאשם בפלילים, ומבחינות מסויימות, לרבות בנוגע למתן ארכה, נוטה בית המשפט להתחשבות גדולה יותר בנאשם מזו הניתנת למדינה (ראו בש"פ 8757/01 מדינת ישראל נ' רזינשווילי (לא פורסם)).

עם זאת, אין בשיקולים אלה כדי להצדיק היענות לבקשה. ביסודה, המבקשת עותרת למתן ארכה, אשר טמון בה יתרון דיוני מובנה על בעל הדין שכנגד. ביטויו של יתרון מבוקש זה במרחב פעולה בלתי מוגבל על רקע הידיעה הפוזיטיבית בדבר פעולתו של בעל הדין שכנגד, והכל בעת שפעולותיו של בעל הדין שכנגד נעשות תחת מעטה של אי ודאות. זאת ועוד, יתרון זה בא לידי ביטוי גם במשך זמן כפול לצורך הכנתו של הערעור.

איני סבור, כי ליתרון טקטי מסוג זה יש מקום, ובוודאי שאין לו מקום כאשר הנאשם, הוא חברת הביטוח המבקשת, מיוצג, ויש בידו את האמצעים הנדרשים לשם קבלת ייעוץ מקצועי הולם והכנת ערעור במועד. איני סבור גם, כי יהיה זה נכון כי בית המשפט יכרוך עצמו בשיקוליו הטקטיים של בעל דין, ולו בדרך של מתן ארכה אשר עיקר תכליתה היא השגת יתרון דיוני כאמור. אכן, כשם שהיה מקום לדחות בקשה מסוג זה, אילו הייתה מוגשת על ידי המשיבה, כך מתחייב, לדעתי, לדחות אף את הבקשה שבפניי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.