בש"פ 2227/07 מדינת ישראל נ. וודיע אבו רקייק

בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים לפי סעיף 62 לחוק הסדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 החל מיום 21.3.2007.

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 21.6.2006 נטען כי המשיב קשר קשר עם מספר אנשים נוספים לבצע עיסקה של מכירת ק"ג סם מסוכן מסוג הרואין לאדם המכונה "ווליד" שהינו שוטר אשר פעל במסגרת תפקידו. לאחר תיאום טלפוני בין המשיב לשוטר הסמוי הגיעו המשיב ושניים נוספים ליער ורד על מנת לבצע את העסקה. לאחר פגישה עם השוטר הסמוי נסעו הרכבים ליער ורד שם נמסרו לשוטרים שתי אריזות אשר הכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 960.68 גרם . השניים שהיו עם המשיב נעצרו על ידי המשטרה והמשיב נמלט מהמקום בנסיעה מהירה ביותר תוך חציית פס לבן ונגד כיוון התנועה.

המשיב הואשם בקשירת קשר לפשע, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ומסחר והספקה של סם מסוכן.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המבקשת את הארכת מעצר המשיב עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי למשיב עבר פלילי אף בשל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973. בנוסף, צוין בבקשה כי המדובר בכמות גדולה של סם, ועל כן קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור ושחרורו יביא לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים והתחמקות מהליכי שפיטה. כמו כן קיים חשש כי המשיב ימשיך לעסוק בהפצת סמים מסוכנים. ביום 11.7.2006 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. נקבע שאין מקום להכנת תסקיר בעניין המשיב בשל נסיבות המקרה בשים לב לעברו הפלילי והימלטותו הממושכת מהדין. בקשה לעיון חוזר בהחלטה על המעצר בטענה של כרסום בראיות נדחתה ביום 10.9.2006. מכאן החלה דרך ארוכה שתוצאתה היא שעד היום לא נשמע אף עד אחד במשפטו של המשיב.

ביום 10.7.2006 הגיש ב"כ המשיב בקשה לשינוי המותב ודחיית ההקראה שנקבעה ליום 12.7.2006, זאת מאחר והשופט ע' גרשון דן במעצרם של שני נאשמים אחרים הקשורים באותו תיק חקירה. בית המשפט קיבל את הבקשה.

ביום 4.9.2006 טען ב"כ המדינה כי גם המותב החדש דן במעצרם של שני שותפיו של המשיב וביקש את פסילתו. ב"כ המבקשת הצטרף לבקשה זו ובית המשפט נעתר לבקשה. התיק הועבר לשופט אחר, השופט פינקלשטיין.

ביום 19.9.2006 טענה ההגנה כי לא קיבלה לידיה רשימת חומר חקירה וכי טרם הוצאה תעודת חיסיון.

ביום 16.10.2006 הודיע ב"כ המשיב כי אין ברשותה עדיין תעודת חיסיון וביקשה ארכה למשך מספר ימים. בית המשפט קבע כי יש לתמוה כיצד במשך כארבעה חודשים טרם הוצאה תעודת חיסיון במיוחד כשלא ניתן כל הסבר להתמשכות הזמן. בשל כך וכן מאחר והגיע חומר חדש לפרקליטות בקשר לתיק זה, שעדיין לא נמסר לסניגור, נקבע כי אין מנוס מדחיית הישיבה שנקבעה להוכחות ליום 24.10.2006. בנוסף, ניתנה אורכה אחרונה להוצאת תעודת החיסיון עד תאריך 2.11.2006.

המשיב הגיש עתירה לגילוי ראיה חסויה אשר הדיון בה נקבע ליום 20.12.2006. בהמשך, הגישה המבקשת בקשה לדחיית מועד דיון כך שחלקו של הדיון המתקיים במעמד צד אחד יתקיים במועד אחר.

ביום ה-18.12.2006 הגישה המבקשת בקשה להעברת הדיון בעתירה לגילוי ראיה לשופט אחר שלא דן בתיק העיקרי.

ביום ה-24.12.2006 קבע בית המשפט כי המותב הדן בעתירה לגילוי הראיה יהיה גם המותב הדן בתיק העיקרי ובכך דחה את הבקשה לשינוי המותב. ביום 12.2.2007 הודיעה המשיבה על הסכמה להסרה חלקית של החיסיון. ביום 28.2.2007 קבע בית המשפט המחוזי כי אין להסיר את החסיון פרט לאותו חלק עליו הסכימה המבקשת. כמו כן הודיע השופט פינקלשטיין כי מאחר והדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה חשף אותו למסה קריטית של חומר הוא מנוע מלשמוע את התיק העיקרי.

ביום 1.3.2007 הודיע השופט י' כהן כי הוא ישמע את התיק וקבע ישיבה ליום 7.3.2007. המבקשת הגישה הודעה לפיה השופט כהן דן בבקשה לעיון חוזר ועל כן ישנו חשש כי יפסול עצמו מלשמוע את התיק העיקרי. התיק הועבר לשופט נאמן בפניו מתנהל עתה התיק. השופט נאמן קבע לפניו תזכורת ליום 7.3.2007. בישיבת התזכורת קבע בית המשפט את המועדים הבאים לשמיעת הראיות: 11.3.207, 12.3.2007, 25.3.2007, 29.3.2007, 1.4.2007. הישיבות שנקבעו לימים 11.3.2007 ו-12.3.2007 בוטלו לפי בקשה משותפת של הצדדים עקב חוסר יכולת להיערך בזמן כה קצר, ובשל מטלות נוספות שלא ניתן לדחותן בהתראה כה קצרה. הישיבה של 1.4.2007 בוטלה אף היא לבקשת ההגנה בהסכמת התביעה ונקבעה ישיבה אחת נוספת ב-14.4.2007. סיכומו של דבר, קבועים עתה שלושה מועדי הוכחות במרץ-אפריל, וכאמור טרם נשמע אף עד.

בנימוקי הבקשה טוענת המבקשת כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות שלא הופרכה. כמו כן נטען כי חלקו של המשיב בעסקת הסמים היה מרכזי והוא אשר תיאם מראש עם הסוכן הסמוי את המפגש ואף שוחח עם השוטרים על השלמת העסקה.

לטענת המבקשת הימלטות המשיב מהמשטרה במשך יותר משנה וחצי מלמדת על החשש מפני שיבוש הליכים והתחמקות מהליכי שפיטה, כמו גם על חוסר היכולת לתת אמון במשיב.

לבסוף נטען כי שמיעת ההוכחות במשפט טרם החלה אולם התקיימו מספר ישיבות לצורך דיון בעתירה והחלפת המותב מספר פעמים גרמה אף היא לעיכוב במשפטו של המשיב.

באי כוח המשיב מתנגדים להארכת המעצר. הם טוענים לסחבת בהליכי המשפט. תקופת תשעת החודשים חלפה עברה, וטרם נשמע אפילו עד אחד. לטענתם אין זה ראוי שהמשיב הוא שישלם את המחיר של ניתוב לא נכון של התיקים ושל עיכוב בהוצאת תעודת חסיון.

בענייננו מושכים שיקולים שונים המונחים על כפות המאזנים לכיוונים שונים. תיאור מהלכי המשפט מאז נעצר המשיב איננו מתקבל על הדעת. לפחות לחלק מהשופטים אליהם נותב תיקו של המשיב, הוא לא צריך היה להיות מנותב מלכתחילה. כלל נקוט הוא בידינו, מימים ימימה כי שופט שעסק בהארכת המעצר לא ידון באישום גופו (ע"פ 170/79 אלאל נ' מדינת ישראל פד"י לג(1) 726 (1979); ע"פ 5456/01 קוסטובסקי מיכאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). הוא הדין בעניינים אחרים בהם נחשף השופט למסה קריטית של ראיות לחובת הנאשם. כלל זה מחייב כפי שהובהר בע"פ 170/79 הנ"ל נקיטת צעדים מינהליים הולמים, שימנעו קביעתו של תיק בפני השופט שדן בהארכת המעצר. בענין חלק מן השופטים שנקבעו לדון בעניינו של המשיב ניתן היה למנוע מראש את קביעת עניינו בפניהם. כך חלף עבר לו זמן יקר, בו המשיב היה עצור, אך משפטו לא התקדם.

גם העיכוב הניכר בהוצאת תעודת החסיון אינו מוצדק. שיקולים אלה מושכים לכיוון של אי הארכת המעצר. מן הצד האחר, הנימוקים שפורטו בהחלטת המעצר מושכים לכיוון האחר. נראה לי שראוי לאזן את התמונה על ידי קביעת מספר רב של תאריכים לשמיעת המשפט, כתנאי להארכת מעצר.

בשלב זה אני נעתרת לבקשה באופן חלקי בלבד ומורה על הארכת מעצר עד 22.4.2007 בלבד, וזאת כדי שבית המשפט יציע לצדדים מספר תאריכים משמעותי לשמיעת המשפט. ניתן יהיה לשקול עניין זה אם תתבקש הארכה נוספת.