בש"פ 1054/12 מדינת ישראל נ. חסן הלסה

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן ) בת"פ 53033-11-11 מיום 30.1.2012, במסגרתה נדחתה בקשת העוררת ליתן לה ארכה נוספת להוצאת תעודת חיסיון.

עובדות והליכים קודמים

1.

ביום 29.11.2011 הוגש נגד שמונה מהמשיבים כתב אישום המייחס להם עבירה של פעילות בארגון טרוריסטי. מאוחר יותר במהלך חודש דצמבר הוגש כתב אישום מתוקן באופן שנוספו לו ארבעה נאשמים. חלקם של המשיבים נעצרו עד תום ההליכים בעניינם וחלקם שוחררו לחלופת מעצר.

2.

בדיון מיום 14.12.2011 הוקרא כתב האישום למשיבים. במעמד ההקראה ביקשה העוררת ארכה בת 60 ימים לשם הוצאת תעודת חיסיון בתיק. בית המשפט המחוזי נעתר באופן חלקי לבקשה והאריך את המועד ב-30 ימים בלבד.

3.

ביום 15.1.2012, בחלוף 30 הימים שהוקצו לעוררת להוצאת תעודת חיסיון, הגישה העוררת בקשה להארכה נוספת של המועד להוצאת תעודת חיסיון ב-60 ימים נוספים. בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב במועדים שנקבעו לשמיעת התיק, ובכללם המועד שנקבע למתן תשובה לכתב האישום ליום 26.1.2012, יוארך המועד להוצאת תעודת חיסיון בשבוע אחד בלבד, עד ליום 22.1.2012.

4.

ביום 22.1.2012 הגישה העוררת בקשה נוספת להארכת מועד להוצאת תעודת חיסיון. בהחלטה שניתנה בסוף הדיון שהתקיים ביום 26.1.2012 ציין בית המשפט המחוזי כי בהחלטה מיום 27.12.2011 של השופט מ' י' הכהן , אשר דן בהליך העיקרי, נקבע כי לא תתאפשר גמישות בקביעת המועדים לדיוני ההוכחות, אלא בנסיבות חריגות ביותר. נוכח העובדה כי ישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה ליום 26.2.2012, חודש לאחר מועד הדיון, וישיבות אחרות בהפרש של ימים לאחר מכן ובהתחשב בכך שניתן למשיבה זמן מספיק להוצאת תעודת החיסיון או למסירת חומר החקירה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להיעתר לבקשה. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי גם לבאי כוח המשיבים נדרש זמן לאחר שתוצא תעודת חיסיון, ככל שתוצא, לשם הגשת בקשות הנוגעות להסרת החיסיון. בנסיבות אלה, האריך בית המשפט המחוזי את המועד להוצאת תעודת חיסיון בחמישה ימים בלבד עד ליום 31.1.2012, וקבע כי לאחר מכן יהיה על העוררת לאפשר לסניגורים לקבל את חומר החקירה שטרם הועבר לידיהם.

5.

ביום 30.1.2012 פנתה העוררת פעם נוספת לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד להוצאת תעודת החיסיון. בו ביום דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, מבלי לקיים דיון, וקבע כי הבקשה נסמכת על אותם נימוקים בגינם ניתנה הארכת המועד האחרונה.

ומכאן הערר שלפני.

6.

לשם השלמת התמונה יצויין כי ביום 31.1.2012 עיכב בית המשפט המחוזי את ביצוע ההחלטה מיום 30.1.2012, שדחתה את בקשת הארכה האחרונה, עד ליום 7.2.2012, זאת במידה שיוגש ערר לבית משפט זה עד ליום 2.2.2012. ואכן, ביום 2.2.2012 הוגש הערר שלפני. נוכח פקיעת עיכוב הביצוע עליו הורה בית המשפט המחוזי ביום בו נקבע הדיון בערר, הוריתי ביום 3.2.2012 על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בדבר העברת חומר חקירה למשיבים, זאת עד למתן החלטה אחרת.

טענות הצדדים

7.

העוררת טוענת – באמצעות בא כוחה, עו"ד ז' אריאלי – כי חומר החקירה בתיק זה רחב היקף וכולל למעלה מ-20 קלסרים. לטענת העוררת, טיב החומר אינו מאפשר למוסרו לעיון המשיבים ללא כל סינון ובקרה מוקדמים. עוד טענה העוררת כי בנסיבות בהן לא הוצאה תעודת חיסיון, כי אז קמה לה ברירה לבחור בין שתי חלופות: האחת, מסירת חומר החקירה; השנייה, חזרה מכתב האישום. שתי החלופות מחייבות בחירה בין שתי רעות חולות ובנסיבות העניין משמעותן היא הכרחת העוררת לחזור בה מכתב האישום, אשר הוגש לאחר מאמצי חקירה רבים ובאופן שיפגע בסופו של יום בציבור הרחב. עוד עמדה העוררת על הקושי שבסינון חומרי החקירה במשאבים הקיימים וטענה כי אף אם תיאורטית ניתן היה להקדיש את מלוא הזמן וכוח האדם לצורך סינון ובחינת החומרים, הרי שבפועל, נוכח שאר תפקידיה של הפרקליטות, אין זו אפשרות ממשית. לבסוף טענה העוררת כי ממילא, ככל שעולה מהעיון בחומרי החקירה עד כה, אין בחומר לגביו היא מעוניינת להוציא את תעודת החיסיון חומר שעשוי לסייע להגנת המשיבים.

8.

המשיבים טוענים – באמצעות באי כוחם, עו"ד מוסטפה יחיא עו"ד האווס נאסר, עו"ד עלאא מסאלחה, עו"ד נביל אזחימיאן, עו"ד אוסאמה חלבי, עו"ד וסים דכוור, עו"ד אוסאמה סעדי ועו"ד נאיל זחאלקה – כי זכויותיהם של המשיבים נפגעות באופן ממשי כל זמן שמעצרם מתמשך מבלי שהם מודעים לטיב הראיות בעניינם וכי לא ניתן לקפח את זכויותיהם אך משום שהעוררת אינה מוצאת את כוח האדם או הזמן הדרוש כדי לבחון את החומרים ולמיינם. עוד נטען בהקשר זה כי היקף החומר היה ידוע לעוררת זה זמן רב שכן החקירה החלה בשלהי שנת 2010 ובנסיבות אלה היה עליה להיערך מבעוד מועד להוצאת תעודת חיסיון. עוד טענו חלק מן המשיבים כי העוררת לא הייתה רשאית לפנות בערר על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה היות שהחלטת הארכה המדוברת הינה החלטת ביניים רגילה ולא החלטה על מסירת חומרי חקירה. בנוסף טענו חלק מן המשיבים כי בנסיבות העניין היה זה מן הראוי שהעוררת תשחרר את כל המשיבים לחלופת מעצר.

הכרעה

9.

הערר מתקבל באופן חלקי.

10.

תחילה אתייחס בקצירת העומר לשתי הטענות האחרונות אותן העלו באי כוח המשיבים. ראשית, בית המשפט המחוזי הורה על מסירת חומר חקירה למשיבים בהתאם לסמכות המוקנית לו מכוחו של סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ). מכאן גם קמה זכות הערר לבית משפט זה על החלטה זו ועל ההחלטות המאריכות את המועד שנקבע למסירת החומר, זאת מכוחו של סעיף 74(ה) לחסד"פ. שנית, אין זה המקום למשיבים להעלות את טענותיהם לעניין אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. ככל שהמשיבים סבורים כי התמשכות ההליך בעניינם או קיומן של נסיבות אחרות מצדיקים שקילתה של חלופת מעצר עליהם לפנות בבקשה לעיון מחדש בהחלטה הרלבנטית שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי.

11.

באשר לסוגיה המרכזית מושא הערר שלפני, כידוע, אי הוצאת תעודת החיסיון פוגע בזכות הנאשמים לעיין בחומר החקירה ועשוי להוביל לעיכוב ההליך העיקרי, בו נקבעו מועדים זה מכבר [השוו להחלטתה של חברתי השופטת מ' נאור בבש"פ 2227/07 מדינת ישראל נ' אבו רקייק (לא פורסם, 13.3.2007); ולהחלטת חברתי השופטת א' חיות בבש"פ 11538/04 מדינת ישראל נ' רוימי (לא פורסם, 22.12.2004), סעיף 6; וכן ראו את הערתו של חברי השופט י' עמית בבש"פ 127/10 פיניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.1.2010), סעיף 18(ב), אשר עמד על כך שפעמים רבות הביע בית משפט זה מורת רוח מהתמשכות ההליכים בשל עיכובים בהוצאת תעודת חיסיון]. זאת ועוד, ככלל, לא יתערב בית משפט זה בהחלטות ביניים בהליך פלילי, ובכללן החלטות הנוגעות למתן ארכות כבמקרה דנן, אלא במקרים בהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן [ראו, למשל: בג"ץ 2288/08 ביטון נ' בית המשפט המחוזי בבאר שבע (לא פורסם, 13.3.2008), סעיף 8].

12.

עם זאת, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי מקום להאריך את המועד להוצאת תעודת החיסיון עד ליום 13.2.2012 בחצות. בכך מסתכם פרק הזמן שהועמד לרשות העוררת להוצאת תעודת החיסיון ל-60 ימים, שהוא פרק הזמן המקורי לו עתרה העוררת במעמד הקראת כתב האישום מיום 14.2.2012.

13.

ארכה נוספת לא תינתן.

14.

העוררת תביא החלטתי זו לידיעת בית המשפט המחוזי הנכבד.