בש"פ 2258/05 מדינת ישראל נ. מרק קרמר

המשיבים הועמדו לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות במסגרת ארגון פשע. למשיב מס' 1 יוחסו עבירות של סרסרות, בעוד שלמשיב מס' 2 יוחסו עבירות של סחר בבני אדם וניסיון לסחר בבני אדם. בנוסף, יוחסו לשני המשיבים עבירות של איסור הלבנת הון ועשיית שימוש ברכוש אסור.

כתב האישום נגד המשיבים ו-3 נאשמים נוספים הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה בחודש יוני 2004, ומשחלפה התקופה אותה קצב המחוקק לסיום משפטו של נאשם הנתון במעצר (ראו סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996), עותרת המדינה להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים.

נדמה כי אין צורך לומר שהמשיבים עצורים תקופה ארוכה, והדברים נכונים גם לנוכח העובדה כי זהו טבעם של משפטים מורכבים, בהם נכרך עניינם של מספר נאשמים יחדיו. כתוצאה מכך גולשת שמיעתם של תיקים אלה, ולעתים קרובות, מעבר לתשעה החודשים הקבועים בחוק, ולתוצאה זו תורם בעיקר העומס הכבד הרובץ על בתי המשפט. כך קרה גם בתיק זה, בו קיים בית המשפט המחוזי בחודשים הרבים שחלפו 4 ישיבות בלבד, ועדיין לא הסתיימה שמיעתם של עדי התביעה. ואם בכך לא די, מתברר כי בתקופת המעצר הנוספת לה עותרת המדינה, עתידה להתקיים ישיבה אחת בלבד, ומכאן גם ברור כי לסיומם משפטם של המשיבים תידרש הארכה נוספת של המעצר ואפשר שגם בה לא יהיה די.

תוצאה זו סותרת את כוונת המחוקק, אשר שם לו בחוק המעצרים מטרה לקצר את תקופות מעצרם של נאשמים אשר חזקת חפותם טרם הופרכה. על כן, וחרף הסכנה הגלומה במשיבים, איעתר לבקשת המדינה רק בחלקה, במטרה לאפשר לה לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקשו לקבוע ימי דיון נוספים, ככל שיומנו יאפשר זאת.

אני מורה אפוא על הארכת מעצרם של המשיבים ב-45 ימים, החל מיום 13.3.05 או עד למתן פסק דין בת"פ 1056/04 של בית המשפט המחוזי בחיפה, הכול לפי המוקדם.