בש"פ 3905/05 מדינת ישראל נ. מרק קרמר

א.זו בקשה מטעם המדינה מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 להורות על הארכת מעצר (שנייה) של שני המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 27.4.05, או עד למתן פסק דין בת"פ 1056/04 המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. בפני גם ערר מטעם המשיב 1 (מרק קרמר) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (מיום 24.3.05) לדחות את בקשתו לעיון חוזר. לערר זה אדרש בסיפא של ההחלטה.

ב.ביום 13.6.04 הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד שני המשיבים וכנגד עוד שלושה מבני משפחתם כתב אישום, המייחס למשיבים עבירות של פעילות בארגון פשיעה, סרסרות במסגרת ארגון פשיעה, הלבנת הון ועשיית פעולה ברכוש אסור. למשיב 2 מיוחסות, בנוסף, גם עבירות של סחר בבני אדם במסגרת ארגון פשיעה וניסיון לסחר בבני אדם במסגרת ארגון פשיעה. על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים, שהם גיסים, ביחד עם שלושה קרובי משפחה ניהלו עסק של מתן שירותי מין. הם פעלו בשנים 2003 ו-2004 יחד עם אחרים בתבנית מאורגנת, שיטתית ומתמשכת שעסקה במעשי סרסרות לשם זנות וסחר בבני אדם, אם כי למשיב 1 לא יוחסה עבירה של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות. במסגרת ביצוע העבירות, פירסמו המשיבים ושותפיהם את שירותיהם בעיתונות כמי שמספקים שירותי מין, העסיקו נשים בזנות ואנשים שונים הועסקו על-ידיהם כדי לאפשר הפעלתה של מערכת זו. על פי האישום, הפיקו המשיבים ושותפיהם הכנסות בשיעור של כ-2 מליון ₪ ממעשיהם הפליליים, וחלק מסכום זה הועבר לחוץ לארץ כדי להסתיר את מקורו ולהלבינו.

ג.ביום 1.8.04 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת שטמר) את בקשת המדינה בב"ש 4323/04 והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. יתר הנאשמים שוחררו ממעצר בהסכמה.

ד.ביום 19.8.04 דחה בית משפט זה (השופט גרוניס) בתיק בש"פ 8872/04 ערר שהוגש מטעם המשיב 1 על החלטת בית המשפט המחוזי . נקבע, כי קיימות נגד משיב 1 ראיות לכאורה ועילת מעצר, שכן עבירת הסרסרות בעניינו כרוכה בעבירות לפי חוק המאבק בארגוני פשיעה, ובנסיבות אלה אין לעשות שימוש בחלופת מעצר.

ה.ביום 2.11.04 דחה בית משפט זה (השופטת פרוקצ'יה) בתיק בש"פ 8872/04 ערר שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.9.04 (השופטת שטמר) בב"ש 5062/04, בה נדחתה בקשת המשיב 1 לעיון חוזר בהחלטה הקודמת לעצרו עד תום ההליכים.

ו.ביום 16.3.05 האריך בית משפט זה (השופט לוי) בבש"פ 2258/05 את מעצר המשיבים ב-45 ימים, תוך שבוטאה אי נחת מקצב התנהלותו של המשפט.

ז.ביום 24.3.05 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת שטמר) בחיפה בקשה נוספת של המשיב 1 לעיון חוזר, כאמור.

ח.(1) בבקשה להארכת מעצר (שנייה) של המשיבים טוענת המדינה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, וכי קיימת עילת מעצר נגדם מחמת מסוכנות לשלום הציבור ולביטחונו, הנגזרת מהמעשים המיוחסים להם ומנסיבות ביצועם. נטען גם, כי קיים בעניינם חשש להתחמקות מהליכי שפיטה אם ישוחררו, נוכח היותם בעלי אזרחות זרה וממון בחו"ל. ולבסוף, כיום – נטען – מצויה פרשת התביעה לקראת סיום, לאחר שהעידו שלושה עשר מתוך ששה עשר עדים. צוין, כי קבועים ארבעה מועדי הוכחות נוספים, המצויים בתקופת ההארכה המבוקשת, בחודשים מאי-יולי 2005.

(2) בא כוח המשיבים טען, כי אילולא מאמצי ההגנה לייעול הדיון לא היה המשפט מגיע גם לשלב הנוכחי; נגד שולחיו אין טענת ואין טענת אלימות, והתנהגותם מצויה ברף התחתון של המסוכנות. נאשם אחר, חונידיאשוילי, הנאשם באותה פרשה כ"משכיר" נשים לזנות, שוחרר.

(3) שני הצדדים הציגו פסיקה באשר למעצרם או לשחרורם במקרים מסוימים של נאשמים בעבירות הקשורות בסחר בבני אדם. המשיב 2 מואשם כזכור בעבירה זו, ואילו משיב 1 מואשם, כמו משיב 2, בפעילות בארגון פשיעה ובסרסרות במסגרתו בהלבנת הון ובעשיית פעולה ברכוש אסור. אכן, ככל שהמדובר בסחר בבני אדם, עבירה חמורה ובזויה, תופעה ממאירה המעידה על שמינו מזה שנים, ישנה לדידי מסוכנות טבועה, גם אם כשלעצמה אינה באה בגדריהן של חזקות המסוכנות שקבע המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). מתלוות לכך לא אחת עילות ההימלטות והשיבוש. באשר לעבירת הסרסרות, ראו בש"פ 7544/03 רחימוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ביניש). מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נקבע על-ידי בית המשפט, והניסיונות – לגבי משיב 1 – לשנות זאת בבית המשפט המחוזי ובבית משפט זה לא צלחו.

(4) השאלה שלפנינו היא האם חלוף הזמן, כשהמדובר בהארכה שניה שלאחר תשעה חודשים, אינו מסיט את נקודת האיזון לעבר זכויותיו של הנאשם. אציין כי ביקשתי בהחלטה שלאחר הדיון לקבל את פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 1.5.05, כיוון שלתקופת ההארכה המבוקשת נקבעו אך ארבעה מועדים. נמסר לי כי לא הוספו תאריכים. מהו איפוא האיזון הראוי?

(5) סבורני כי בכל הנוגע למשיב 2 (המואשם בין השאר בסחר בבני אדם), על פי האישומים והראיות לכאורה, אין מקום לשחרורו לחלופה. כדי לאפשר בקרה של בית משפט זה, כמצוות המחוקק, באשר להימשכות ההליך וקביעת המועדים, אני מוצא לנכון להאריך את המעצר בארבעים וחמישה יום נוספים מיום 27.4.05. באשר למשיב 1 שהעבירות המיוחסות לו חמורות פחות, ונוכח התמשכות ההליך, ואך מטעם זה, אני מוצא לנכון – לאחר התלבטות לא מעטה – להזמין תסקיר מעצר, שיידרש למסוכנותו ולאפשרות לחלופה כזאת שתכביד ביותר על כל אפשרות לשיבוש ולהימלטות; מובן בנסיבות דנן כי חלופה אינה יכולה להיות מעצר בית במשפחתו אלא במקום אחר, רציני, בפיקוח מתאים, בנוסף להפקדות ולערבויות. איני קובע מסמרות ואיני בטוח שחלופה כזאת תימצא, אך יש מקום לבדיקתה, ברוח סעיף 21(ב)(1)(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). התסקיר יוגש בתוך 15 יום ויונח בפני בית המשפט המחוזי, וכדי לאפשר החלטתו מוארך בזה מעצרו של המשיב 1 אף הוא בארבעים וחמישה יום מיום 27.4.05, אלא אם ישוחרר לחלופה קודם לכן.

ט.באשר לערר בבש"פ 4007/05, בעניינו נקבע בהחלטה מיום 4.5.05 כי הדיון יידחה לאחר החלטה בבש"פ 3905/05. נוכח תוכנה בקשר למשיב 2 (העורר שם) מתייתר לפחות לעת הזאת הדיון בערר. אם לא תימצא חלופה על פי האמור ישוב הערר ויידון.