פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בש"פ
2265/00
בפני:
כבוד
השופט י' טירקל
המבקשת
:
מדינת
ישראל
נגד
המשיב
ה :
הלנה מורזובה
בקשה
(שניה) להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק
סדר
הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים),
התשנ"ו1996-,
בת"פ 320/96 בבית המשפט
המחוזי
בתל אביב-יפו
תאריך
הישיבה: י"ט באדר ב' תש"ס (26.3.00).
בשם
המבקשת: עו"ד אורי כרמל
בשם
המשיבה: עו"ד חגית לרנאו, עו"ד
רובינסון רונית
החלטה
1.הרקע העובדתי וכן גלגוליה הדיוניים של הפרשה שלפנינו נסקרו בהרחבה בהחלטותיה של חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, מיום 22.11.99 (בש"פ 5142/99) ומיום 24.1.00 (בש"פ 9133/99) ולפיכך אצא ידי חובתי בעיקרי דברים.
מתחילה הוגש על המשיבה כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המייחס לה עבירה של רצח חברתה. ביום 14.7.96 הורשעה המשיבה, על פי הסדר טיעון בינה לבין המדינה, בעבירה של הריגה ונגזר עליה מאסר לתקופה של 11
שנים, שאותו התחילה לרצות באותו יום. בדיון בבית המשפט העליון ביום 21.6.99 התיר לה בית המשפט לחזור בה מהודייתה ומהסדר הטיעון והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שידון בכתב האישום המקורי, שבו יוחסה לה, כאמור, עבירה של רצח.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' סירוטה), בהחלטתו מיום 22.7.99, ציוה לעצור את המשיבה עד תום ההליכים. בית המשפט העליון, בהחלטתו הנזכרת מיום 22.11.99, דחה את עררה (בש"פ 5142/99 הנ"ל). משלא נסתיים משפטה תוך תשעה חודשים מיום שציוה בית המשפט המחוזי לעוצרה, האריכה השופטת ביניש, בהחלטתה הנזכרת מיום 24.1.00, את המעצר בתשעים ימים (בש"פ 9133/99). משלא נסתיים המשפט תוך תקופת ההארכה מבקשת עתה המדינה, בבקשתה שלפני, להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים.
2.הפרשה שלפנינו היא מיוחדת במינה במובן זה שמדובר בבקשה להארכת מעצר שניה - דהיינו, אחרי שהמשפט לא נסתיים, לכאורה, תוך שנה - כאשר בפועל כלואה המשיבה מאחורי סורג ובריח כארבע שנים (אם מצרפים לתקופת המאסר תקופה של כשלושה חודשים ומחצה שקדמה לה). זהו שיקול המטה את הכף בחוזקה לטובת המשיבה. לעומתו עומד שיקול כבד משקל, המאזן את הקודם, והוא כי כליאתה הממושכת של המשיבה באה מכוח הודייתה שלה ומכוח הסדר טיעון שעשתה היא עצמה.
לעצם הענין כבר ציינה השופטת ד' ביניש בהחלטתה בבש"פ 5142/99 הנ"ל כי נסיבות המעשה מעידות על מסוכנות ועל אכזריות וכי, אפילו פעלה המשיבה בהשפעת אלכוהול, אין לראות בכך נסיבה הגורעת ממסוכנותה. כמו כן סברה שלא ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר על דרך של חלופה. מסקנות אלה כוחן עימן גם היום. ראוי להדגיש כי שמיעת הראיות במשפטה של המשיבה אמורה להסתיים ביום 12.4.00 ולפיכך יש יסוד לתקווה שפסק הדין ינתן תוך תקופת ההארכה המבוקשת.
3.לפיכך אני מאריך את מעצרה של המשיבה בתשעים ימים החל ביום 28.3.00, או עד מתן פסק הדין בתפ"ח 320/96 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, הכל לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ט אדר ב' תש"ס
(26.3.00).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00022650.
M02