בש"פ 2269/00 מדינת ישראל נ. עאמר עזמי

המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשתי עבירות: העבירה האחת היא מסחר בסם מסוכן והעבירה האחרת היא סחר בנשק, החזקת נשק והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. עם הגשת כתב-האישום ביקשה התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, אך בית-משפט קמא סירב להיעתר לבקשה והורה על שיחרורו בערובה ובתנאים מגבילים, בהם "מעצר בית מלא ומוחלט" בביתו של פלוני אשר נמצא מהימן בעיני בית-משפט קמא.

המדינה עוררת לפניי על החלטתו של בית-משפט קמא, ומבקשת היא כי אורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

אין חולקים בפניי לא על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האשמות המועלות נגד המשיב ולא על כך שאותן עבירות מקימות עילת מעצר כדבר סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן נכנה חוק זה - החוק). השאלה אינה אלא אם ראוי לצוות בנסיבות העניין על מעצרו של המשיב, או שמא יש וראוי להורות על חלופת מעצר, לאמור: האם נתקיימו בענייננו נסיבות אשר בהן "ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה" מאשר החזקתו במעצר. תירגום דברים אלה לענייננו, פירושו הוא: האם נשקף סיכון מן המשיב אם אך ישוחרר ממעצר? לעניין זה שומה עלינו להתבונן מקרוב בפרטי העבירות המיוחסות לו, וזאת נעשה עתה.

העבירה הראשונה המיוחסת למשיב היא, כאמור, מסחר בסם מסוכן. המדובר היה בעיסקה שנכרתה בין נאשם אחר בכתב-האישום, בן דודו של המשיב, לבין שוטר אשר שימש כסוכן מוסווה, למכירת כתשע מאות גרם סם מסוכן מסוג קנביס. המשיב לא היה שותף לאותה עיסקה, ומעורבותו בה לא היתה, על-פי כתב-האישום, אלא כמי שהסיע את אותו בן דוד אל מקום המפגש, מקום בו נמסרה חבילת הסם לאותו שוטר מוסווה. אין טוענים כי המשיב זכה בתמורה כספית כלשהי באותה עיסקה, והגם שהנחת היסוד היא שהמשיב היה מבצע בצוותא עם העבריין העיקרי, אין ספק כי חלקו היה חלק מישני כמי שהסיע את העבריין הראשי למקום העיסקה האסורה.

אשר לעבירה השנייה: עבירה זו מורכבת מכמה חלקים. בביתו של המשיב נמצא שק ובו סם מסוכן מסוג קנביס במשקל של למעלה משבעה ק"ג. גם כאן מוסכם, ככל הנראה, כי הסם לא היה של המשיב, וכי המשיב שימש אך כמחסנאי להחזקתו. נתגלעו חילוקי דעות בין בעלי-הדין אם המשיב היה מחסנאי "חד פעמי", או אם היה מחסנאי "קבוע". בין כך ובין כך, המשיב לא יצא מגדר היותו מחסנאי בלבד. אשר לנשק - אקדח - אשר נמצא בביתו: לגירסתו רכש המשיב אותו אקדח בכפר שליד שכם וכי החזיק בו - ובנוסף לו בכדורי אקדח ובמערכת ניקוי נשק - להגנה עצמית. מעבר לכך אין אנו יודעים על אותו אקדח דברים נוספים.

מלכתחילה סברתי כי ראוי הוא המשיב ליישב במעצר עד תום ההליכים, וכי ראוי הוא ערר המדינה שאקבלנו. הצטברות הדברים אלה אל אלה, כך סברתי, מלמדת על אדם המסוכן לציבור, ובשל סיכון זה ראוי להגן על הציבור מפניו על דרך של מעצר. ואולם דעתי זו החלה משתנה עם שמיעת הטיעונים, עם עיון נוסף בחומר שבכתובים, ומששמעתי על-פה את דברי מעסיקו של המשיב, מר יוסי מזרחי. מסתבר כי המשיב עובד באורח קבוע בחברת הבניה של מר יוסי מזרחי, ושמעתי ממר מזרחי כי עובד מסור ויעיל הוא, וכי משתכר הוא שכר נאה. כן הוספתי ושמעתי כי המשיב הוא איש משפחה מסור וכי אב הוא לשישה ילדים. אכן, אין בכל אלה כדי לגרוע מחומרת המעשים שעשה המשיב, אולם כיום ענייננו הוא לא בענישתו של המשיב אלא בשאלה אם נשקפת סכנה ממנו אם ישוחרר ממעצר. אכן, על דרך הכלל, אדם המהווה חוליה בשרשרת הפקתו של סם הינו, על-פי טיבם של דברים, אדם מסוכן לציבור, וראוי הוא כי ייעצר עד תום ההליכים במשפט שעניינו סמים מסוכנים. ואולם כל כלל, כך למדנו, יימצא יוצא בצידו, ועניינו של המשיב - כך נראה לי - אכן חריג הוא בנסיבותיו המיוחדות. שוכנעתי כי אין נשקפת סכנה מן המשיב אם אך ישוחרר ממעצר, אשר-על-כן ראוי הוא לשחררו ממעצר.

סוף דבר: על אף התלבטויות שנתלבטתי בהן, אני מחליט, לסופם של דברים, לדחות את הערר.

הערר נדחה.

היום, י"ז באדר ב' התש"ס (24.3.2000).

ש ו פ ט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

00022690. G01