בש"פ 2770/00 מדינת ישראל נ. ראתב פריג'

1.לפני ערר מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מפי השופט צ' הרטל, מיום 11.4.00 בבש"פ 90264/00 בה נדחתה בקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים כנגדו והוחלט לשחררו ל"מעצר בית" בבית האחות שבישוב רהט.

2.כנגד המשיב ואדם נוסף בשם עאמר עזמי (להלן: "עזמי") הוגש כתב אישום ביום 6.2.00. למשיב יוחסו שלושה אישומים בסחר בסם מסוכן וכן החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית בלבד, במשקל כולל של 24 ק"ג קנבוס וכן בכמות העולה כדי כמעט 1000 כדורי "אקסטזי".

3.באישום הראשון של כתב האישום יוחס לעאמר עזמי ביצוע בצוותא עם המשיב של עבירת סחר בסם מסוכן במשקל של 687.70 גרם קנבוס. האישום השני והשלישי, העוסקים בסחר בסם מסוכן במשקל כולל של כ- 23 ק"ג קנבוס ו- 968 טבליות "אקסטזי", מכוונים נגד המשיב בלבד. האישום הרביעי, שעניינו סחר בנשק, החזקת נשק והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, מיוחסים לעזמי בלבד.

4.עזמי שוחרר למעצר בית וערר המדינה בפני בית משפט זה נדחה על-ידי חברי השופט מ' חשין (בש"פ 2269/00 מיום 24.3.00). בהחלטתו מציין חברי השופט מ' חשין, כי חלקו של עזמי היה משני, כמי שהסיע את העבריין הראשי למקום העסקה האסורה. כן התרשם חברי מעדותו של מעסיקו של עזמי, שהעיד לפניו כי עזמי עובד באורח קבוע בחברת הבניה, כי הוא עובד מסור ויעיל וכי הוא משתכר שכר נאה. על רקע עובדות אלה מצא השופט חשין כי לפניו חריג, בנסיבותיו המיוחדות, וכי שוכנע כי אין נשקפת סכנה מעזמי אם ישוחרר לחלופת מעצר.

5.בערר לפני טען בא-כוח המדינה, כי מצבם של שני הנאשמים אינו זהה ומשום כך לא הופר עקרון השוויון בין שותפים לעבירה. במיוחד עמד על העובדה כי לגבי עזמי נמסרה עדות חיובית ביותר מצד המעביד. כן הצביע על כך כי האישומים השני והשלישי, המכוונים נגד המשיב בלבד, עניינם בכמות סמים גדולה.

6.לעומתו הרחיב בא-כוח המשיב את הדיבור על מעמדם השווה של שני הנאשמים, כך ששלילתה של חלופת מעצר לגבי המשיב תפגע בעקרון השוויון. עזמי החזיק בביתו - על פי האישום הרביעי - כמות גדולה של סם וכן הוא נאשם בסחר בנשק, דבר השקול כנגד שני האישומים המיוחדים למשיב. כן הצביע בא-כוח המשיב על התסקירים הממליצים על חלופת מעצר, על החרטה הכנה והעמוקה שהביע המשיב ועל כך שהמשיב לא עמד בקודקוד הפירמידה ההיררכית של הסחר בסמים. על יסוד נימוקים אלה ביקש בא-כוח המשיב לדחות את הערר ולקיים את החלטתו של בית המשפט קמא.

7.לאחר שמיעת טענות בעלי הדין ועיון בחומר המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את עררה של המדינה. שתי שאלות עומדות לדיון לפני. האחת, האם מעצרו של המשיב עד תום ההליכים יפגע בעקרון השוויון בין שותפים בשל העובדה שעזמי שוחרר לחלופת מעצר. השאלה האחרת היא האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר. באשר לעקרון השוויון, אין משקל זהה למעשיהם של הנאשמים ואין זהות בנסיבותיהם האישיות. העבירות באישום שני ושלישי הן חמורות ביותר ולא השתכנעתי כי אפשר "לאזנם" באמצעות האישום הרביעי. עובדה היא, שבאישום הראשון תפקידו של עזמי הוא משני. כמו כן, יש משקל רב לעדותו של המעביד, וכן לעובדה כי למשיב הרשעות קודמות.

8.באשר לשאלה האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר, השתכנעתי כי לא כך הדבר. לגבי מסחר בסמים קיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית וככלל, חלופת מעצר במסגרת משפחתית אינה יכולה להבטיח את בטחון הציבור מפני הסכנה החמורה של סחר בסמים. (השווה בש"פ 225/99 חושינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אי לכך, הערר מתקבל והחלטתו של בית המשפט קמא מתבטלת. אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 40036/00 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.