בש"פ 2270/07 יניב בובליל נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטת ר' יפה-כ"ץ) לעצור את העורר עד תום ההליכים.

1.

כתב אישום שהוגש כנגד העורר מייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוחד בתחרויות, ניסיון שוחד בתחרויות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והשמדת ראיה. לפי כתב האישום קשר העורר יחד עם שניים אחרים (להלן: הנאשמים) להטות תוצאתו של משחק כדורגל בין קבוצת הפועל באר-שבע לבין קבוצת הפועל רעננה, שהופיע בטופס הגרלת הטוטו בשבוע בו היה הפרס הראשון על סך 40 מיליון שקלים.

הנאשמים נפגשו עם מספר שחקני באר-שבע הציעו להם כסף ובמקרים מסוימים אף כפו על שחקנים לקבל כסף מידיהם על מנת שהשחקנים ישחקו גרוע במטרה לגרום לקבוצתם להפסיד. לאחר ניסיונות אלה שלחו הנאשמים ואחרים טפסי טוטו בסך של כ- 614 אלף ש"ח בהם הימרו על הפסד קבוצת הפועל באר-שבע. פרט לאישומים אלה מואשם העורר כי לאחר שנעצר והובא לבית המעצר באילת קרע דף נייר עליו היו רשומים שמות של שחקנים ולצידם סכומים והשליכו לפח. כמו כן מייחס לו כתב האישום עבירה נוספת של ניסיון שוחד בתחרויות בגין ניסיון לשחד שחקן של קבוצת הפועל באר שבע לשחק חלש במשחק אחר מול קבוצת בני סכנין.

2.

עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של העורר ושותפיו עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגדם בהתבסס על אמרותיהם של השחקנים אליהם פנו העורר ושותפיו, וכן על טפסי ההימור והכסף שהפקידו העורר ושותפיו לצורך רכישת הטפסים. לעניין עילת המעצר קבע בית המשפט כי האיומים והלחץ שהפעילו הנאשמים על השחקנים וכן עברם הפלילי מקימים עילת מסוכנות. בית המשפט אף קבע שאין בכוחן של חלופות המעצר שהוצעו לאיין את מסוכנות הנאשמים כיוון שחלופות אלו הן בסביבת העיר באר-שבע ואינן יכולות להבטיח את שלום העדים או הציבור. על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפניי.

3.

בעררו לא חולק העורר על קיומן של ראיות לכאורה כנגדו. עם זאת, טוען העורר כי הראיות בתיק מחזקות את טענתו לעניין היעדר מסוכנות מצידו. לטענת העורר כל העבירות בהן הוא מואשם הן עבירות כלכליות כהגדרתו ולא עבירות רכוש ולפיכך ספק אם חלה בעניינו עילת מעצר מכוח הדין. לשיטתו, גם אם יסווגו העבירות כעבירות רכוש עדיין אין מדובר בנסיבות חריגות בהן עבירות כאלה מקימות עילה של מסוכנות (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268 (1998)). עוד טוען העורר כי הראיות שהוצגו מורות שמבין כל המעורבים בפרשה מסוכנותו שלו היא הפחותה ביותר. כך, העורר הוא הנאשם היחיד איתו הסכימו המתלוננים לערוך עימות. גם מתוכן העימותים משתמע שהמתלוננים אינם מפחדים מהעורר. כמו-כן, טוען העורר כי מהודעות המתלוננים עולה כי במהלך ההתרחשויות הם פנו לעורר מיוזמתם וביקשו להיפגש עימו במספר הזדמנויות. מכך מבקש העורר ללמוד שהמתלוננים לא חששו ממנו, בעוד שביחס לנאשמים האחרים הביעו המתלוננים חשש שיפגעו בהם.

4.

לעניין חלופת מעצר טוען העורר כי בית המשפט המחוזי טעה כשלא שקל חלופת מעצר עבור העורר בנפרד מעניינם של שני הנאשמים האחרים. לטענתו, עברו הפלילי אינו מכביד כשל שני הנאשמים האחרים – לעורר שתי הרשעות בעבירה של החזקת מקום הימורים ובעבירה של הכשלת שוטר במילוי תפקידו, ומסוכנותו פחותה בהרבה. עוד טוען העורר כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות ובכך שהוא נושא בעול פרנסת משפחתו. העורר מציין כי ההליך נמצא עדיין בשלב ההקראה וצפוי להתארך.

5.

בדיון על פה העלה ב"כ המערער גם טענת הפליה לגבי מעורב נוסף בשם כבירי שצורף לכתב האישום אך שוחרר לחלופת מעצר. עיינתי בהחלטת בית המשפט בעניין כבירי (ב"ש (באר-שבע) 20198/07 מדינת ישראל נ' כבירי (מיום 25.2.2007))

שהועברה לאחר הדיון ומצאתי כי אין לקבל את טענת ב"כ המערער. בית המשפט הדגיש בהחלטתו שהוא מורה על שחרור כבירי לאור חלקו המצומצם בפרשה. כפי שעולה מחומר הראיות, תפקידו של אותו כבירי התמצה בהפקדת כספים עבור הנאשמים האחרים. לא כך בעניינו של המשיב שבפניי, לו מיוחס בכתב האישום תפקיד מרכזי בפעילות העבריינית.

6.

עניינו של הנאשם חגי זגורי נדון והוכרע לפני ימים אחדים על ידי חברי השופט ג'ובראן ב-בש"פ 1618/07 זגורי נ' מדינת ישראל

(מיום 6.3.2007). השופט ג'ובראן דחה את עררו של זגורי על החלטת המעצר וציין:

"אשר לעילת המעצר, שותף אני למסקנת בית המשפט המחוזי כי במקרה דנא קמה חזקת המסוכנות לגבי העורר ושני הנאשמים הנוספים. אף על פי שהעבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות כלכליות, שאינן מקימות באופן מיידי חזקת מסוכנות, הרי שבצדק נקבע כי היקפן הרב, כמו גם דרך ביצוען - באופן שיטתי ומתוחכם תוך התארגנות של מספר עבריינים, מעידים על המסוכנות הגלומה במעשיהם. זאת ועוד, מהשתלשלות האירועים עולה, כי המשיבים – ובפרט העורר ובן שימול – עוררו תחושת פחד ואימה בליבם של השחקנים. על כך ניתן ללמוד הן מן העובדה שהשחקנים סירבו בכל תוקף לקחת חלק בעימות עם העורר ודוד בן שימול, והן מכך שרבים מהם הביעו חשש שמא יאונה להם ולמשפחותיהם רע... שותף אני לדעה כי שחרור העורר ממעצרו עלול לסכן את ביטחונם של השחקנים ושל עדים נוספים.

ואם לא די בכך, הרי שבענייננו אף מתעורר חשש אמיתי לשיבוש מהלכי משפט. שכן, זמן קצר בלבד לאחר שנחשפה הפרשיה נסעו שלושת הנאשמים לכיוון אילת. עיתוי הנסיעה, כמו גם העובדה שהיא לא תוכננה מראש, מגבירים את החשד שמא העוררים ניסו להתחמק מהליכי משפט. כן יש לזכור, כי העורר אף מואשם יחד עם בן שימול בעבירה של הדחה בחקירה. מכאן למדים אנו על החשש כי באם ישוחרר העורר ינסה הוא להשפיע על תוצאות המשפט. לבסוף אף נתתי דעתי לכך שלעורר עבר פלילי עשיר, הכולל מספר הרשעות קודמות בעבירות אלימות, איומים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ובריחה ממשמורת חוקית.

לסיכום, איני רואה לנכון להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירות המיוחסות לעורר וכי נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו ובשל החשש שינסה לשבש מהלכי משפט ולהימלט מן הדין, אין מקום לשחררו לחלופת מעצר."

על אף דברים אלה טוען ב"כ העורר כי יש להבחין בין זגורי לבין העורר שלפני משום שהעורר, להבדיל משני האחרים, לא עורר פחד בליבם של השחקנים. עיינתי במקצת חומר הראיות ולא אוכל לקבל טענה זו. השלושה הם שותפים שפעלו לכאורה בעצה אחת. אכן, עברו של העורר אינו כעברו של זגורי אך לעת הזו, ובראיית התמונה הכוללת, איני רואה מקום להבחנה בין זגורי שעררו נדחה לבין העורר.

הערר נדחה.