בש"פ 2279/97 אזמור חברה לבנין והשקעות בע"מ נ. יוסף שחר

בפני בקשה להגשת סיכומי תגובה לאחר השלמת סבב סיכומים.

1.העובדות שברקע הבקשה כאן נסקרו כבר במסגרת החלטתה של כב' הרשמת מ' אגמון מיום 13.2.00. לשם פישוט הדיון אחזור עליהן עתה:

"תובע (שהמבקשים הנם חליפיו) תבע בבית המשפט המחוזי את המשיבים, חברת אז-מור, המשיבה מספר 1 (להלן: החברה), ושני מנהליה המשיבים מספר 2 ו3- (להלן: המנהלים), לתשלום פיצויים בגין הפרתו של חוזה שכירות שנכרת בינו לבין המשיבים, ואשר בוטל על ידו בגין ההפרה. לבקשת התובע, הטיל בית המשפט עיקול זמני על נכסי מקרקעין של החברה הנתבעת. בהסכמת הצדדים הוחלף העיקול על המקרקעין בערבות בנקאית של החברה על סך 200,000 ש"ח ובערבות אישית של המנהלים על סך 150,000 ש"ח.

בפסק-הדין קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה כנגד החברה ודחה את התביעה כנגד המנהלים. כן קיבל בית המשפט בחלקה, את התביעה שכנגד. בית המשפט קבע, כי על החברה לשלם לתובע סך של 150,000 ש"ח, ממנו יקוזז סכום בסך 12,673 ש"ח בגין התביעה שכנגד. בפסק הדין לא נרשמה כל התייחסות לערבויות שניתנו על ידי המשיבים כ"תחליפי עיקול", לא לעניין הערבות הבנקאית של החברה ולא לעניין הערבות האישית שנתנו מנהליה.

שבוע לאחר מתן פסק הדין הגישו המבקשים בקשה, בה נתבקש בית המשפט קמא למסור הערבות הבנקאית לידי המבקשים, וליתן פסק דין או צו המחייב את המנהלים לשלם את סכום הערבות העצמית שניתנה על ידם. בית המשפט הורה, בהחלטה שנתן ביום 8.4.97 (להלן: ההחלטה) למסור את הערבות הבנקאית לידי המבקשים, ואילו את בקשתם למימוש הערבות האישית שנתנו המנהלים, דחה, מהטעם שלא מצא עילה ליתן פסק דין או צו המחייב את המנהלים כאמור, ומהטעם, שאין בית המשפט חופשי לעשות כן לאחר שסיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין ביום 20.2.97.

המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה בפני בית משפט זה. כבוד השופט טירקל אשר דן בבקשת רשות הערעור החליט ביום 11.12.97 על דחייתה. בהחלטה נקבע, כי אישור הערבויות שהמירו את העיקול הזמני, דינו כדין אישורו של עיקול זמני במסגרת פסק הדין. לפיכך, השמטתו של אישור הערבויות שקול הוא להשמטת אישורו של עיקול זמני, השמטה אשר רואים אותה כהשמטה מקרית הניתנת לתיקון לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד1984-. מכאן נקבע, כי משנמנע בית משפט קמא מלהעניק הסעד במסגרת פסק הדין היה על המבקשים לערער על כך ולא לבקש רשות לערער. "

2.בהחלטתה האמורה איפשרה כב' הרשמת אגמון למבקשים, המערערים שבערעור שכנגד, לתקן את הודעת הערעור שכנגד, כך שתכלול גם התייחסות לאי אישור הערבות העצמית שהפקידו המערערים והמשיבים שכנגד 2-3. כך נהגו המבקשים. בסיכומי המשיבים (שהם המערערים והמשיבים שכנגד) נכתב בהקשר זה (בסעיף 57):

"באשר לטענה של אי חיוב המערערים 2 ו - 3 לשלם את הסכום הנקוב בכתב הערבות שהופקדה על ידם הרי שדין טענה זו להדחות על הסף כפי שנקבע על ידי כב' השופט טירקל בהחלטתו מיום 11/12/97 ברע"א 2453/97"

לאחר מכן, שבו המשיבים ונדרשו לעניין זה בכתב התשובה לסיכומי המבקשים. והפעם טענו:

"בכל מקרה לא ניתן היה לאשר במסגרת פסק הדין בבית המשפט קמא את כתב הערבות שניתן ע"י המערערים 2 ו - 3 וכב' השופט טירקל התייחס גם לכך בסעיף 6 להחלטתו ברע"א 2453/97. משלא יכול היה כב' בימ"ש קמא לאשר את כתב הערבות במסגרת פסק הדין, בשל הפגם המהותי שנפל בו, הרי שגם במסגרת הערעור לא ניתן לאשרו."

3.המבקשים מבקשים להגיה על טענה זו בלבד. משום שלטענתם, היא מועלית לראשונה בכתב התשובה ואי מתן רשות להגיב ימנע מהם התייחסות לנושא. המשיבים טוענים, כי משהעלו את הנושא במסגרת סעיף 57 לסיכומיהם הראשונים מיצו המבקשים את אפשרות התגובה משלא נדרשו לעניין בסיכומי התגובה שלהם.

4.עיון בהחלטתו של כב' השופט טירקל , שהיא העומדת במוקד המחלוקת, מעלה, כי כב' השופט טירקל משתית את דחיית בקשת רשות הערעור על הקביעה הבאה (בסעיף 5 להחלטה):

"המבקשים היו זכאים, אפוא, לערער על כך שבית המשפט המחוזי לא נעתר לבקשתם לתקן את פסק דינו על ידי אישור הערבות העצמית. גם כאן היתה למבקשים זכות ערעור ולא היה עליהם ליטול רשות. מכיון שכך, דין בקשתם להדחות.

ההתייחסות לטענות בדבר הפגמים שנפלו בכתב הערבות העצמית היא בסעיף 6 להחלטה, שם נאמר:

"מבלי לחוות דעה בדבר תוקפו המשפטי של "כתב ערבות" זה, מסופקני אם אפשר היה לאשרו במסגרת פסק הדין. אולם, מכיוון שבאי כח בעלי הדין לא טענו בענין זה, לא אראה בכך טעם נוסף לדחית הבקשה."

ניתן איפוא להבין, כי דחיית בקשת רשות הערעור ("על הסף" - כהגדרת המשיבים בסעיף 57 לסיכומיהם) הושתתה על העובדה שניתן היה לערער על ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור במסגרת הערעור על פסק הדין וכי ההתייחסות לפגמים בכתב הערבות העצמית היתה, במפורש ובמובהק הערת אגב שלא שימשה בסיס לדחיית בקשת רשות הערעור.

אי לכך נושא הפגמים הועלה לראשונה בסיכומי התשובה (ויובהר - הנושא לא הועלה כלל קודם לכן, בין בבית המשפט קמא ובין ברע"א 2453/97) - ולא כדברי המשיבים. כך שהמבקשים לא הועמדו בשום שלב קודם על צורך להתמודד עם טענות לעניין זה. לפיכך אני נעתר לבקשה ומתיר את הגשתם של סיכומי "התגובה לתגובה".