בש"פ 2286/10פלוני נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מתאריך 14.3.2010 (כב' השופטת ק' רג'יניאנו ), בגדרה נדחתה בקשתם של העוררים על פי סעיף 74 ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ ), לקבלת דו"חות פנימיים של צוות החקירה שהוגשו לעיון בית המשפט בשלב המעצר, טרם הגשת כתב אישום.

אפתח בהבאת העובדות הנוגעות לעניין.

2.

נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון רצח ורצח. ברשימת חומר החקירה שהועבר לב"כ העוררים הוגדרו תשעה מסמכים כמסמכים סודיים. אלו הועברו לעיון בית המשפט במסגרת הליכי המעצר הנ"ל, ובאו לידי שימוש בשלב "מעצר הימים" (להלן: הדו"חות ). הדו"חות כוללים, בין השאר, רשימה של פעולות אשר התבצעו במסגרת החקירה, ורשימה של פעולות אשר עתידות להתבצע על ידי צוות החוקרים. העוררים הגישו בקשה לקבלת הדו"חות מכוח סעיף 74 ל חסד"פ , אשר נידונה בתאריך 8.3.2010, ונדחתה כאמור בתאריך 14.3.2010. בית המשפט ציין בהחלטתו כי לאחר עיון בדו"חות הוא מוצא כי המסמכים אינם בבחינת "חומר חקירה", היות שהם כוללים, רק נתונים שאינם רלבנטיים להגנת העוררים. משכך, אין צורך להעבירם לעוררים.

מכאן הערר שלפניי.

3.

העוררים חוזרים על טענותיהם בפני בית המשפט הנכבד קמא ; לדידם, תוכל לצמוח להגנה תועלת מהשוואת רשימת הפעולות שהיו אמורות להתבצע בחקירה, ביחס לפעולות אשר התבצעו בפועל, וזאת על מנת להראות כי קיימים פערים בין השניים. כן טוענים העוררים כי קבלת הדו"חות תאפשר להם "להראות את דרך הפעולה והחשיבה של המשטרה" (כך בפסקה 5 לכתב הערר).

לעומתם, סומכת המשיבה את ידיה על החלטת בית המשפט הנכבד קמא, וטוענת כי לא נפלה טעות בהחלטתו, שכן הדו"חות אינם "חומר חקירה".

דיון והכרעה

4.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר שהוגש על ידם, אשר כלל גם את הדו"חות, הגעתי למסקנה כי דין הערר – להידחות. אפרט עתה בקצרה את נימוקיי להחלטה זו.

5.

"חומר חקירה" משמעותו " חומר רלבנטי – במובנו הרחב של הביטוי – לשאלות העומדות להכרעה במשפט, במישרין או בעקיפין, ואשר יש בו כדי לסייע לנאשם להכין את הגנתו כראוי " (דבריי בבש"פ 2292/09 חייבטוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.7.2009), בפסקה 11). ככלל, הקטגוריה של "חומר חקירה" כוללת הן חומרים הנמצאים "בגרעין הקשה" של תשתית ראיות התביעה, והן ראיות שנמצאות "בפריפריה" של האישום (ראו: בש"פ 2043/05

מדינת ישראל נ' זאבי

(לא פורסם, 15.9.2005) ; בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי

(לא פורסם, 13.2.2008) (להלן: פרשת שיבלי ) ;; בש"פ 3099/08 אברהמי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.2.2009) (להלן: פרשת אברהמי )).

לפי אמות מידה אלו נבחן גם חומר שהוגש לבית המשפט, במסגרת בקשה למעצר לצורך חקירה, לפי סעיף 15 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 . לרוב, מקום בו חומרים שכאלו "מתייחסים, למשל, לנושאים של היערכות גופי החקירה לפעולות חקירה המתנהלות בעניינו של החשוד, כגון – פעולות החקירה שבוצעו, פעולות החקירה המתוכננות...כל אלה, דרך כלל, אינם בגדר חומר חקירה רלבנטי למשפט" (דברי חברתי, כב' השופטת א' פרוקצ'יה , ב פרשת שיבלי , בפסקה 11 ; ראו גם: בש"פ 2270/06 אל עילוואי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 7.9.2006) (להלן: פרשת אל עילוואי ) ; בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(2), 1 (1998) ; בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב , פ"ד מה(3), 630 (1991)).

6.

בחנתי את הדו"חות שהוגשו לעיונו של בית המשפט הנכבד קמא. מצאתי כי צדק בית המשפט בקובעו כי הדו"חות אינן בגדר "חומר חקירה", אף בהגדרתו הרחבה של מונח זה, הלוקחת בחשבון את זכויותיהם של נאשמים להליך הוגן. יפים לעניין זה דבריה של חברתי, השופטת מ' נאור , אשר נאמרו בהקשר דומה: "אלה הם מסמכים "קלאסיים" של תיאור פעולות חקירה שהיו ושיהיו בשלבים השונים של הליכי המעצר. הא ותו לא" ( פרשת אל עילוואי , בפסקה 18). יש לזכור כי בצד הרצון לשמור על זכויותיהם של העוררים, יש להימנע מחשיפת דרכי פעולתה הסמויות של המשטרה, וכן לשמור על זכויותיהם לפרטיות של גופים שונים הנזכרים בדו"חות. כל אלה עלולים להיפגע, ללא צורך, על ידי העברת המסמכים, נשוא הערר.

7.

מסקנתי הנ"ל מתחזקת בשים לב להצהרתו של ב"כ העוררים בדיון שנערך לפניי, לפיה הוא "אינו יודע מה יש במסמכים הסודיים" (בעמוד 2, שורות 9-10 לפרוטוקול הדיון). בהקשר זה כבר ציינתי בעבר כי "אין להסתפק באפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין, ואין ליתן יד ל"מסע דיג", שאין רואים את תכליתו המעשית. יש צורך ביסוד של ממש להשערה של הנאשם כי החומר ישפיע על בירור האישום נגדו" (ראו: פרשת אברהמי ). סבורני שדברים אלה רלבנטיים גם במקרה זה.

8.

נוכל כל האמור לעיל – הערר נדחה.