בש"פ 2288/01 איזיק יוסיפוב נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בגין עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, אינוס, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, תקיפה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, הדחה בחקירה באמצעות איום וסחיטה באיומים. הוא נעצר עד תום ההליכים נגדו ב7.3.01-. על כך הערר. הסניגורים המלומדים טענו כל שניתן לטעון לעורר. לטענתם אין ראיות לכאורה היכולות להביא באופן סביר להרשעת העורר. הם מצביעים על אי עקביות בהחלטת בית המשפט המחוזי שאיננו קובע קביעות קוהרנטיות, וממנה משתמע כי אין ראיות לכאורה כנגד העורר לפחות בכל הנוגע לאישום הראשון והשני. נראה לי כי למרות זאת, דין הערר להידחות.

2.מן ההחלטה עולה כי לגבי העבירה שבאישום הראשון - סחר בבני אדם לעיסוק בזנות - סבר בית המשפט כי אין ראיות לכאורה. לגבי העבירות שבאישום השני - אינוס, סרסרות למעשי זנות, כליאת שווא, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה, איומים, הדחה בחקירה באמצעות איום - "קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס העבירות המיוחסות למשיב באישום זה" אלא שמוצקות הראיות לכאורה, אינה אחידה לגבי כל העבירות שבאישום זה. לגבי האישום השלישי - סחיטה באיומים - סבר בית המשפט שקיימת תשתית ראייתית לכאורית איתנה ומוצקה. לטענת באי כוח העורר, לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אף אחת מן ההאשמות המיוחסות לו וגם אם קיימות ראיות כאלה להוכחת העבירה שבאישום השלישי, אין עבירה זו מעמידה עילת מעצר ובכל מקרה יש מקום - לחילופין - לשקול חלופת מעצר.

3.אינני רואה עין בעין עם בית המשפט המחוזי בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לגבי האישום הראשון. שוכנעתי כי קיימות ראיות כאלה. אלה עולות הן מהודעותיה ועדותה של המתלוננת, הן מדבריו של המתלונן האחר, שבקשר אליו מיוחסת לעורר עבירת הסחיטה באיומים והן מפי העורר עצמו. סתירות, תהיות וסימני שאלה העולים מדברי המתלוננת, אינם מקעקעים את התמונה הקשה המצטיירת מדבריו על מעשיו של העורר המהווים את העבירה שבאישום הראשון. הראיות אינן רק עדות המתלוננת, אלא תמלילים בהם דברי המתלוננת, דברי המתלונן האחר, הודאות חלקיות של העורר עצמו, דברים העולים מעימות בין דנילוב - הנאשם השני שהואשם יחד עם העורר באישום הראשון - לבין המתלוננת ומעובדות נוספות כגון, לקיחת דרכונה וכספה של המתלוננת על-ידי העורר ועדותה לפיה העורר התוודה בפניה כי קנה אותה. הסכמה להימכר, גם אם היתה כזו, אינה גורעת מפליליות המעשה. לכך יש להוסיף את תיאור מצבה הנפשי מפי הנהג שאסף אותה ומפי המעסיק הקודם שלה.

אמינות המתלוננת, תקבע על ידי בית המשפט המחוזי הדן במשפט. עליו יהיה לתת דעתו לשאלת מהימנותה של המתלוננת תוך מתן הדעת למסגרת ולאורח חייה, למצב בו היתה נתונה כמי שעובדת במתן שירותי מין ונתונה לחסדיהם של מעסיקיה וליחסים הבעייתיים בינה לבין העורר. עליו יהיה לשקול את התנהגותה ואת תגובותיה למעשים שנעשו בה.

קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירת האינוס והעבירות האחרות המיוחסות לעורר באישום השני. עם זאת, מקובל גם עלי, כי עוצמת המסכת הראייתית הלכאורית לעבירות שבאישום זה אינה זהה לגבי כל העבירות הנכללות בו.

אשר לעבירה שבאישום השלישי, אף אני כמו שופטת הערכאה הראשונה, סבורה, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מוצקה להוכחת אשמה זו.

4.מכל החומר הראייתי מצטייר העורר כמי שהעיסוק בהעסקת נשים בזנות היא עיסוקו, והתנהגות ומעשיו המתוארים בכתב האישום מאופיינת באלימות, תוקפנות ואכזריות. מסוכנותו עולה מכל מסכת העובדות שבכתב האישום שלגביה קיימת תשתית לכאורית מספקת להוכחתה ואין חלופת מעצר שיהיה בה כדי להשיג את תכלית המעצר. שומה על בית המשפט להגן על החברה ועל יחידיה מפני מסוכנותו של העורר ואין לקחת סיכון הטמון בשחרורו של העורר בתנאים.

אשר על כן הערר נדחה.