בש"פ 2290/97 ראובן אסנין בע"מ נ. איתן חברה לביטוח בע"מ

1.בהסכמת המשיבה ראינו בקשה זו כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. נראה לנו שדין הערעור להתקבל משום שהנמקתו של בית משפט השלום נראית לנו עדיפה מהנמקתו של בית המשפט המחוזי.

2.סקירת הנתונים העובדתיים, שאינם שנויים במחלוקת בין בעלי הדין, מגלה שאין מדובר במקרה שלפנינו בעיסקת תיווך גרידא אלא שהעסקה האמיתית בין בעלי הדין - "המודל" שעליו דובר בפסקי הדין - מלמדת שבפועל מדובר בעסקה אחת של הלוואה שפוצלה באופן מלאכותי לעסקאות שונות (ראה חוות דעתו של המומחה מטעם המשיבה שצוטטה בעמ' 12 של פסק הדין); לענין זה די בעובדות שצויינו על ידי בית המשפט המחוזי, לרבות העמדת הפקדון ע"י המשיבה לזכות הבנק כדי לאפשר את מתן ההלוואה, כדי לערער את מסקנותיו. אין מקובלת עלינו במלואה המשוואה שבית המשפט המחוזי גזר מדיני המסים לענין הסוגיה שלפנינו, שהמטרה התחיקתית של חוק הריבית, תשי"ז1957- היתה מרחיקת לכת יותר והיא - מניעה של עסקות שמשמעותן המעשית היא הערמה על האיסור לגביית ריבית מופרזת - למרות שקיים דמיון מה בין שתי הסוגיות. גם העובדה שניתן פסק דין לטובת הבנק כנגד המבקשת, אין בה כדי להכריע את הכף שבכגון דא יש להעדיף את המשמעות העסקית של הפעולה נשוא הדיון על פני לבושה הפורמלי. בסכומו של דבר דומה המקרה שלפנינו למקרה שנדון בע"א 359/69 פ"ד כד(1) 171 ולא למקרה שנדון בע"א 58/68 פ"ד כב(2) 652, שבמקרה האחרון יכול היה בית המשפט להסיק קיומה של עסקה נפרדת בעלת משמעות כלכלית שגררה תשלום נפרד.

3.בית המשפט המחוזי קבע שהמבקשת לא שילמה לבנק את חובה הפסוק כלפיו. לפנינו היתה שאלה זו שנויה במחלוקת. פרקליט המבקשת הסכים לפנינו שיש עמנו מקום להתנות את הליכי הגבייה של חוב פסק הדין שינתן לזכותו בקיום הוכחה על פרעון החוב הפסוק לבנק במלואו.

בנתון לתנאי האמור אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את פסק דינו של בית משפט השלום על כנו.

אין צו להוצאות בערכאתנו.