בש"פ 234/99 מדינת ישראל נ. לרי גלדסון

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו באישום של רצח. פרשת הרצח, כפי שהיא מוצגת בכתב האישום, מורכבת מאד: היא מתחילה בגרמניה, שם ארע הרצח, לפי כתב האישום, עוברת לרוסיה, לשם נסע המשיב זמן קצר לאחר הארוע, ומשם הועבר לישראל בה נעצר לפני שנה לערך והועמד לדין, כאמור, בגין רצח. כיוון שהפרשה מורכבת מאד, גם המשפט מורכב מאד: הרשימה של עדי התביעה ארוכה מאד וחלק לא קטן מן העדים הם תושבי גרמניה ורוסיה. אין תימה שהמשפט מתמשך והולך על פני ישיבות רבות לאורך זמן רב. בקשה זאת מוגשת על ידי המדינה להאריך את מעצרו של המשיב, לאחר מעצר של שנה, לתשעים ימים נוספים.

בית המשפט המחוזי (השופט א' בייזר) החליט, ביום 12.2.98, כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום וכי קיימת עילה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. העילה למעצר היתה מורכבת, וכך אמר בית המשפט המחוזי בסיכום החלטתו:

"עילת המעצר היתה מסוכנותו של המשיב. מסוכנות הנובעת מאישום ברצח מעוגנת בסעיף 21(א)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-. נראה כי במקרה זה עילה נוספת למעצרו היא החשש כי המשיב ימלט מהדין, כפי שעשה בבריחתו מגרמניה לרוסיה, והחשש כי ישבש הליכי משפט. נראה כי חששות אלה, הנובעים מהתנהגותו של המשיב בעבר, מחייבים הן את מעצרו עד תום ההליכים ואינם מאפשרים שחרורו של המשיב בתנאים של חלופת מעצר".

המשיב הגיש ערר לבית משפט זה. בהחלטה (מיום 8.3.98) קבע בית המשפט (השופטת ד' ביניש) שקיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר. בית המשפט הצביע גם על ראיות לכאורה בדבר שיבוש הליכי משפט ונסיון להימלט מן הדין. לפיכך דחה בית המשפט את הערר.

בתום תשעה חודשים למעצרו של המשיב, ביקשה המדינה שבית המשפט יאריך את המעצר בתשעים ימים. בית המשפט (השופט י' קדמי) החליט להאריך את המעצר כמבוקש וכך אמר:

"במקרה שבפני החלטתי להיעתר לבקשה, על אף השיהוי הבלתי מוצדק כאמור, בשל משקלם המצטבר של הגורמים הבאים: ראשית - בית המשפט נזקק לתקופת הכנה לא מבוטלת להבטחת הופעתם של העדים מחו"ל והדבר נעשה בתוך תקופת ה'המתנה'; שנית - והוא עיקר - משהחל הדיון, התקיימו 28 ישיבות ברציפות והדבר מקהה במידה רבה את משקלה של תקופת ההמתנה בהתחשב בפרישה המקובלת של מספר ישיבות כזה; ושלישית - גם אם נתכרסם משקלה של עצמת הסיכון שהמשיב ימלט מן הדין, הרי בהתחשב בחומרת העבירה המיוחסת לו יש לה עדיין משקל שאין להתעלם ממנו".

עם זאת, הוסיף בית המשפט, ראוי להמשיך במדיניות של הדיון הרצוף בתיק זה.

מסתבר שבית המשפט המחוזי נענה וקיים את הדיון באופן נמרץ ורצוף. בתקופה של הארכת המעצר קיים בית המשפט שמונה עשרה (או תשע עשרה) ישיבות הוכחות, ובנוסף להן התקיים ברוסיה חיקור דין לעדי תביעה (במשך ארבע ישיבות), ובמהלך ישיבות אלה הסתיימה פרשת התביעה והחלה פרשת ההגנה. בסך הכל התקיימו עד כה ארבעים ושש (או ארבעים ושבע) ישיבות הוכחה. זהו קצב בלתי-רגיל, בהתחשב בעומס העבודה המוטל על בית המשפט ובסדר היום המקובל לניהול משפטים. אכן, גם בא כוח המשיב, שאף הוא נדרש למאמץ גדול כדי לעמוד בקצב זה, ציין כי בית המשפט המחוזי עושה מאמץ אדיר לקיום הדיון ברציפות.

לא זו בלבד. בית המשפט מתכוון להמשיך במאמץ זה ולקיים את הדיונים ברציפות, ככל שניתן, גם להבא. למשך שלושת השבועות הקרובים נקבעו תשעה ימי דיונים: 18.1.99, 20.1.99, 21.1.99, 24.1.99, 25.1.99, 26.1.99, 27.1.99, 3.2.99 ו4.2.99-. בקצב כזה יש סיכוי טוב, כפי שבאת כוח המדינה ציינה, כי המשפט יסתיים בקרוב.

עם זאת, כפי שבא כוח המשיב ציין, העובדה שבית המשפט יוצא מגדרו כדי לקיים את הדיון במשפט זה באופן רצוף, עדיין אין בה משום הצדקה להאריך את מעצר המשיב, במיוחד שמדובר בהארכה שניה. אכן כן. את הצדקת המעצר יש לחפש בעילות המעצר: המסוכנות של המשיב, החשש להימלטות מן הדין והסכנה של שיבוש הליכי המשפט. לא זו בלבד. ככל שהמעצר נמשך יותר, כך נדרשת עילה חזקה יותר להארכת המעצר.

במקרה זה, טוען בא כוח המשיב, אין יותר תוקף לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט, שכן פרשת התביעה כבר נסתיימה. אכן, יש טעם בטענה. אולם, כנגד זה, שתי העילות האחרות למעצר נותרו חזקות כפי שהיו. ראשית, מעשה העבירה המיוחס למשיב, על פי הראיות לכאורה, מלמד על מסוכנות רבה, שלא פגה עם הזמן. שנית, החשש להימלטות מן הדין קיים ועומד במלוא עוצמתו. חשש זה קיים בדרך כלל לגבי נאשם הצפוי, אם יורשע, לעונש מאסר כבד, ובמיוחד לגבי נאשם ברצח, כמו במקרה שלפנינו, שהוא צפוי למאסר עולם. ההגיון אומר שנאשם כזה יעשה ככל שיוכל כדי להימלט מאימת הדין. במקרה זה, כפי שנאמר כבר בהליכים קודמים, יש ראיות לכאורה התומכות בחשש זה.

שיקולים אלה מכריעים את הכף. לפיכך אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב, כמבוקש, בתשעים ימים מיום 18.1.99, או עד למתן פסק הדין במשפטו, לפי המועד המוקדם יותר.