בש"פ 2360/02 אלון ממני נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר עד תום ההליכים לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בשמונה אישומים - שבעה מהם בעבירות אינוס תוך גרימת חבלה והתעללות, תקיפה בנסיבות מחמירות, היזק בזדון וכליאת שוא. עבירות אלה בוצעו כלפי בת זוגו לחיים. האישום השמיני עניינו בהחזקת סם מסוג קנבוס שלא לצריכה עצמית. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר ובית המשפט העליון אישר החלטה זו ביום 27.2.02, לאחר שמצא כי ישנן ראיות לכאורה להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו ולאחר שדחה אפשרות של שחרור העורר בחלופת מעצר נוכח מסוכנותו כלפי המתלוננת וקיום חשש לשלומה באם ישוחרר. כן נקבע בהחלטת בית המשפט העליון כי מהראיות עולה שהעורר ניצל את תלותה של המתלוננת כלפיו ואיים עליה לבל תתלונן במשטרה ולחץ עליה לבטל תלונות שהגישה נגדו בעבר, וכי נוכח אלה קיים חשש לשיבוש הליכי משפט על ידו. עוד נקבע כי הסמים שנתפסו בדירתו שיכים לו וכי הוא משתמש בסמים.

ביום 12.3.02 פנה העורר בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי לשחררו מן המעצר לתקופה של כחודש ימים מה- 13.3.02 ועד ה- 14.4.02. הטעם שניתן לכך הוא שהמתלוננת אמורה לשהות במהלך תקופה זו בחוץ לארץ ובהעדרה כאמור ניטלת מסוכנותו של העורר לשלומה ואין הצדקה להחזיקו בתקופה זו במעצר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקובעו כי אין בעובדת נסיעתה של המתלוננת כדי שינוי נסיבות המצדיק שחרור העורר מן המעצר, ולו לתקופת זמן מוגדרת שבה תיעדר מן הארץ.

2.על החלטה זו מוגש ערר בפני. בא כוח העורר חוזר על טענותיו לפיהן ראוי לשחרר את מרשו לאור העדר סיכון הצפוי מהעורר בתקופת העדרה של המתלוננת מהארץ ובהתחשב בחג הפסח המתקרב.

3.נראה לי כי צדק בית המשפט המחוזי בסרבו להיענות לבקשת שחרורו של העורר לתקופה המבוקשת. ואלה הטעמים לכך:

ראשית, אמת הדבר כי עיקר העילה למעצרו של העורר נשענת על מסוכנותו כלפי המתלוננת. עם זאת, אף שידוע כי המתלוננת עזבה את הארץ בדרכה לפראג ב- 14.3.02 הרי אין בפנינו כל נתון מוסמך המעיד על משך הזמן בו היא עתידה לשהות בחוץ לארץ, ותכניותיה כלל אינן ברורות בענין זה. עשוי גם להיות כי תכניות אלה, אף אם כיום הן משוערות, עשויות להשתנות, ואין כל דרך או מקום לשקוד על מהלכי תכניותיה של המתלוננת כדי לברר אם ומתי תחזור לישראל ומתי יש לחזור ולעצור את העורר בהקשר לכך. מעבר לכך: אין זה סביר להטיל על מערכת אכיפת החוק את האחריות לפקח על לוחות הזמנים של מהלכי תכניותיה של המתלוננת - אחריות העלולה להטיל על המערכת מעמסה בלתי ראויה מצד אחד, ולהעמיד את המתלוננת בסיכון אם בחזרתה לארץ יתברר כי העורר שוהה מחוץ לבית המעצר. אפשרות כזו אינה עולה בקנה אחד עם החלטות המעצר עד תום ההליכים שניתנו בשתי ערכאות בעניינו של העורר, המצביעות על קיום סיכון במצב דברים מעין זה. אין דמיון בין בקשת העורר בענייננו לשחרור עצור למספר שעות, הניתן מזמן לזמן לצורך השתתפותו בשמחה משפחתית, כאשר הוא מלווה בדרך כלל בשמירה של אדם אחראי או נתון לפיקוח אנשי משטרה.

יתר על כן, מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת לא הוצגה כשיקול יחיד למעצרו. הוזכרו בהחלטת בית המשפט העליון בעניינו החששות לשיבוש הליכי משפט מצד העורר, העומדים בעינם אם ישוחרר גם מקום שהמתלוננת אינה שוהה בארץ לתקופה קצרה. לכך נוסף שיקול בענין מעורבות העורר בשימוש בסמים, אשר גם אם לא היווה שיקול מרכזי למעצר, הוא שריר וקיים כנימוק נילווה, המחזק את מכלול הטעמים המצדיקים סירוב לבקשה.

לאור כל אלה יש לדחות את הבקשה, משלא הונח בסיס המצדיק את שחרור העורר כאמור.