בש"פ 237/07 שלמה מנטל נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בבית-המשפט השלום בתל-אביב, באשמה של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון התפרצות והחזקת מכשירי פריצה. על-פי סיפור המעשה המיוחס לו, קשרו, במועד כלשהו בחודש אוקטובר 2006, העורר ואנשים נוספים, קשר לפרוץ לחנות תכשיטים בקרית מלאכי. לצורך כך הם שכרו שני כלי-רכב, האחד מסוג מזדה והשני מדגם שברולט, ועם רכב נוסף מסוג ב.מ.וו הם הגיעו בתאריך 19.10.06 לזירת ההתפרצות המתוכננת. או-אז החלו העורר ואדם נוסף לנתק את מערכת האזעקה של המקום. אולם, בטרם היה סיפק בידם להשלים את המלאכה, הם נעצרו בידי בלשי המשטרה, שכמתברר עקבו אחר כלי-הרכב כבר מעת יציאתם ממרכז הארץ. ברכב המזדה מצאו השוטרים בלון גז ומבער, מקדחה וכלי פריצה נוספים, ואילו ברכב השברולט נמצא בלון חמצן. ציוד זה נועד, על-פי החשד, לשמש בחדירה לחנות התכשיטים.

2.

העורר מסר בחקירתו, כי הגיע למרכז המסחרי ברכב הב.מ.וו השייך לחברו הטוב, אולם הכחיש כל מעורבות בתוכנית הפריצה. לגרסתו, הוא עצר במרכז המסחרי בשעת לילה זו, לאחר חצות , כדי לאכול פיצה בדרכו לתפילה בקברי צדיקים בנתיבות. בגרסה זו הוא דבק גם עתה, ועל יסודה טוען בא-כוחו, עורך-הדין שי וולשטיין, כי אין לחובת שולחו ראיות הקושרות אותו למעשה העבירה, ועל כן נכון להורות על שחרורו מן המעצר בו הוא נתון.

3.

טענה זו לא עמדה לעורר בערכאה קמא, שמצאה כי בידי המשיבה ראיות נסיבתיות הקושרות אותו למעשה. בית-המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי לעורר עבר פלילי בעבירות של התפרצות וגניבה, ואת המעשה המיוחס לו ביצע כחודש וחצי בלבד לאחר שסיים לרצות עונש מאסר. מכאן נבעה השקפת בית המשפט, כי תרופתו של העורר במעצר בלבד, והשקפה זו נסמכה גם על תסקירים שהגיש שרות המבחן. השרות מצא כי העורר הוא בעל דפוס של התנהגות עבריינית, סף גירוי נמוך, ומתקשה לשלוט בדחפיו.

4.

הטענה העיקרית בערר שבפני היא, כפי שצוין, כי לעורר אין כל קשר למעשה ההתפרצות, וכי מעקרון השוויון מתחייב כי גם הוא, כיתר החשודים בפרשה אשר שוחררו לחלופות מעצר, לא יוחזק מאחורי סורג ובריח.

5.

אין בידי לקבל ערר זה. מן החומר שהניחה בפני המשיבה, ובפרט מדו"ח העיקוב שנערך בידי בלשי המשטרה, מצטיירת תמונה ברורה, לפיה, נצפה רכב הב.מ.וו, כשהוא מזוהה על-פי צורתו, צבעו ומספר הרישוי שלו, החל משעות הערב של ה-19.10.06 כשהוא בתנועה מרעננה לעבר הרצליה, עיר מגוריו של העורר. לקראת חצות נצפה רכב זה נוסע בהרצליה, ובעקבותיו מכונית המזדה האמורה, לכיוון נתיבי איילון, ולאחר מכן נראו שני הרכבים נעים בכיוון דרום. כארבעים דקות לאחר מכן נצפו כלי-הרכב שוב, והפעם הם נסעו בעקבות מכונית השברולט לכיוון המרכז המסחרי שבקרית מלאכי. שני הרכבים השכורים חנו בחניון של המרכז, ואילו רכב הב.מ.וו חנה בחניה סמוכה. בהמשך, נצפו אנשים יורדים מכלי-הרכב השכורים וצועדים לעבר חנות התכשיטים, עד שנעצרו בידי השוטרים. בכיסו של בעל מכונית הב.מ.וו נמצא מפתח למכונית המזדה, ואילו במכונית המזדה נמצאו המפתחות למכוניתו-שלו.

6.

די בראייה זו, כשהיא מלווה בהודאתו של העורר כי הגיע אל המרכז המסחרי באותה מכונית ב.מ.וו שבעליה, אשר נתפס אף הוא במקום, הנו חברו, כדי להקים ראיות לכאורה לאשמתו. אלו, בצד מסוכנותו של העורר עליה למד אני, כמו ערכאות קמא, מעברו הפלילי העשיר בעבירות רכוש, שומטים את הבסיס לשחרורו לחלופת מעצר. מדעתי לא שיניתי גם נוכח שחרורו של שמעון מויאל. עניין זה הוסבר בהחלטתו של בית משפט קמא, והנמקתו מקובלת עלי. אשר על כן, דינו של הערר להדחות, וכך אני עושה.