בש"פ 2373/97 מדינת ישראל נ. בן שלוש יעקב

המשיב עומד לדין לפני בית-משפט השלום בעכו בעבירות של איום, פציעה בנסיבות מחמירות, כליאת-שווא ותקיפת בן משפחה. עם הגשת כתב-האישום הורה בית-משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים, אך בערר שהגיש המשיב לבית-המשפט המחוזי נהפכה הקערה על-פיה ובית-המשפט הורה על שיחרורו בערובה בתנאים של "מעצר בית". על החלטה זו עוררת המדינה, ובקשתה היא כי אחזיר את החלטתו של בית-משפט השלום על כנה ואורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ואלה הם עיקרי כתב-האישום: המשיב מסוכסך עם אישתו על רקע חשדו כי עומדת היא בקשר עם אדם שלישי. ביום 9.2.97, בשעות הבוקר, צלצל המשיב אל מקום עבודתה של אשתו ודרש ממנה לחזור הביתה. בבוא האישה הביתה צעק עליה המשיב כי "היום אני הורג אותך, היום אני גומר אותך, וגם את הילדים" אמר, והחל עושה. המשיב תפס את אישתו בצווארה על-דרך חניקה, השכיבה על הארץ וקרע את בגדיה. אחרי-כן נטל סכין ודקר את אישתו בחזה ופצע אותה באורח קל. לאחר-מכן משך המשיב את אישתו בשערות ראשה, הכניסה בכוח למקלחת, פתח את ברז המים הקרים ואילצה להיות תחת זרם המים הקרים כחמש דקות. ברגע של הפוגה ברחה האישה מן הבית, ולאחר-מכן ניזקקה לטיפול רפואי.

עד כאן דברי כתב-האישום.

בית-משפט השלום הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, אך בית-המשפט המחוזי קבע כי ראוי הוא המשיב שתינתן בעניינו חלופת-מעצר. בית-המשפט המחוזי אמר כי אין הוא מתעלם מחומרת העבירות המיוחסות למשיב, אך בשים-לב לכך ש"מדובר בסכסוך ספציפי וממוקד בין המתלוננת ובין העורר"; ובנותנו את דעתו לחלופת המעצר שהוצעה לו - ואשר נראתה ראויה בעיניו - מחליט הוא לשחרר את העורר בערובה בתנאים מגבילים וביניהם התנאי של "מעצר בית".

על החלטה זו עוררת המדינה, ובפיה כמה וכמה טעמים. ראשית לכל, המדינה מצביעה על מסוכנותו של המשיב לציבור, בשים-לב למעשיו ובייחוד לשימוש שעשה בסכין לתקיפת אישתו. כן הפנה בא-כוחה המלומד של המדינה, עורך-דין אינפלד, את תשומת הלב להרשעותיו הקודמות של המשיב, והן הרשעות רבות. אכן, רובן של ההרשעות אין עניינן בעבירות כגון אלו הנדונות עתה, אך מצאנו ביניהן גם כמה עבירות של גרימת חבלה גופנית ותקיפה. בגין מיקצת מעבירות אלו אף נדון המשיב למאסרים בפועל. אם אין די בכל אלה, הנה ביום 30.11.95 הורשע המשיב בתקיפת אישתו, ובית-המשפט שישב לדין האריך בשנתיים מאסר על תנאי שיה תלוי ועומד נגדו, ואשר הוטל עליו בעבירה קודמת של תקיפה הגורמת חבלה ממש. הנה-כי-כן, כך טוען בא-כוחה המלומד של המדינה, המשיב הוכיח עצמו כאדם שעליו ייאמר כי אגרופו קמוץ להכות וסכנתו מרובה. והמסקנה הנדרשת מאליה היא שיש לחשוש מפניו אם ישוחרר בערובה.

בא-כוחו של המשיב, עו"ד גלעד, לא טמן ידו בצלחת, והשיב לבא-כוח המדינה, ראשון ראשון אחרון אחרון. ראשית לכל, כך טען עורך-דין גלעד, חומר הראיות שבתיק המשטרה אין די בו כדי להקים תשתית ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות למשיב. ואם תאמר כי אישתו של המשיב מפלילה אותו במישרין ובתם של בני הזוג תומכת באמה, כי אז ישיב עורך-דין גלעד שהאשה טופלת דברי-עלילות על המשיב וכי דבריה דברי שקר הם. ולמקשה כיצד זה שנמצא כי האשה נפצעה בחזה בצד שמאל בפגיעת סכין - פציעה שהצריכה תפירה של החתך - ישיב עורך-דין גלעד כי האשה חתכה את עצמה במו-ידיו כדי להעליל על בעלה.

לא נכחד כי שמענו גם על מקרים מעין-אלה, שאדם יפצע את עצמו ויעליל על זולתו כי פצעו. אך דומני כי נטל כבד מוטל על אדם המעלה תיאוריה מעין-זו. חומר הראיות יש בו תשתית ראויה למעשים המיוחסים למשיב בכתב-האישום, והגם שיש בפיו של עורך-דין גלעד טענות הראויות למשפט - טענות הראויות להליך של מעצר עד תום ההליכים, אין בפיו.

מוסיף עורך-דין גלעד וטוען כי ראוי הוא המשיב לחלופת-מעצר, וכי חלופת מעצר ראויה אכן נמצאה בהחלטתו של בית-משפט קמא. אודה ולא אכחד: טיעונו של עורך-דין גלעד לחלופת מעצר קלע אותי למבוכה. מעשי המשיב הם כה מכוערים ורעים, עד שבמהלך הדברים הרגיל אין ספק כי אדם העושה מעשים כמעשיו, אדם מסוכן הוא לציבור וראוי הוא כי ייעצר עד תום ההליכים. ואולם התלבטתי בשאלה אם אכן נשקפת סכנה מן המשיב, ולו מן הטעם כי הסכסוך נושא הדיון הוא, כדבר בית-המשפט המחוזי, "סכסוך ספציפי וממוקד" בין האשה לבין המשיב. אם ב"סכסוך ממוקד וספציפי" ענייננו; ואם חלופת המעצר, היא לעצמה, חלופה ראויה; האם לא דין הוא שאורה על חלופת המעצר למשיב? יתר-על-כן: עורך-דין גלעד נתן בידי מכתב שכתבה אשת המשיב, והוא מכתב נוגע ללב באשר לחייה עם המשיב. האשה מבקשת על אישהּ בדברים היוצאים מליבה, ודבר היוצא מן הלב מוצא את דרכו אל הלב.

התלבטתי ביני לבין עצמי, ולסופם של דברים החלטתי שאין לשמוע לו למשיב ואין לשמוע לבקשות התחנונים של אישתו. באשר לדברי האשה, תמיהה היא שלא באה לבית-המשפט לומר את דברה על-פה. לו באה הייתי בוחן את עיניה והייתי מנסה ללמוד אם בקשתה על אישהּ היא כבקשת נשים אחרות שבעליהן תוקפים אותן ברוע ובאכזריות והן סולחות להם בדלית ברירה. אולם לא בזאת עיקר. עיקר הוא בכך, שהמשיב הרגיל עצמו לתקוף את זולתו ולא חסך את שיבטו גם מאישתו. לא חלפו אלא כשנה וחמישה חודשים מאז הורשע המשיב בתקיפת אישתו, ומאסר על תנאי שהוטל עליו בגין עבירת אלימות קודמת הוארך בשנתיים ימים. לעת תקיפתה של האשה בענייננו, היה תלוי איפוא מעל ראשו של המשיב מאסר על תנאי, אך הוא לא נרתע לתקוף את אישתו ברוע ובאכזריות כפי שתקפה. אני מוכן להניח כי המשיב עלול להשתמש בכוח הזרוע נגד אישתו בלבד, אך עברו מעיד עליו כי לא יירתע ממעשיו גם בעתיד.

עורך-דין גלעד מסר לעיוני מספר החלטות שניתנו בידי שופטים שונים בזמנים שונים לעניין שיחרורו של נאשם בערובה. בין השאר הסב את תשומת ליבי להחלטתו של השופט י' טירקל בבש"פ 1291/97, והיא החלטה מיום 2.3.97. עיינתי בהחלטה זו ואין לי לומר עליה אלא שעניין עניין וההכרעה בו. אני מתקשה לומר מה היתה הכרעתי לו ישבתי אני לדין באותו עניין. אך זאת אומר, שגם השופט טירקל אמר כי "מורה הוא על שחרור בערובה לא בלב קל". מכל מקום, ענייננו הוא ענייננו, ודעתי היא כי המשיב הוכיח עצמו כאדם המסוכן ולוּ לאישתו בלבד. אינני כופר בתום ליבם של קרובי המשיב האמורים לשמור עליו ב"מעצר בית". ואולם המשיב הוכיח עצמו כאדם שהתנהגותו אינה ניתנת לחיזוי מראש, ועל-כן לא נוכל לספק עצמנו בתנאי "מעצר בית" כפי שהחליט עליהם בית-המשפט המחוזי.

הערר מתקבל והחלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת. המשיב ישהה במעצר עד תום ההליכים כהחלטת בית-משפט השלום.

היום, ט' בניסן תשנ"ז (16.4.97)

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

02 G .97023730