בש"פ 2407/09 יצחק טזזו נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברודי ) במ"ת 8873-10-08 מיום 24.2.09, אשר דחתה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית משפט המחוזי מרכז (השופטת לורך ) מיום 17.12.08. כל פי ההחלטה, שוחרר העורר למעצר בית בתנאים מגבילים, שאינם מאפשרים לו לצאת למקום עבודתו, עד תום ההליכים נגדו בת"פ 8869-10-08. משאלתו היא לאפשר לו לצאת לעבודה.

ב.

כתב האישום נגד העורר, אשר הוגש ביום 30.10.08, בת"פ 8869-10-08 כולל שישה אישומים – חמשת האישומים הראשונים מייחסים לעורר עבירות קשות של אינוס ומעשה סדום שנעברו, על פי הנטען, כלפי אשתו (להלן המתלוננת ), ממארס ועד ספטמבר 2008. באישום השישי מיוחסת לעורר עבירה של הפרת הוראה חוקית. נטען בו, כי ביום 6.10.08 שוחרר העורר למעצר בית מלא בפיקוח אחותו, במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים בת"פ 3322/08 בבית משפט השלום בפתח תקוה (כתב האישום מייחס לעורר עבירות של אלימות ואיומים כנגד המתלוננת ובתו הקטינה). במספר הזדמנויות הפר העורר את תנאי המעצר, ויצא מן הבית ללא אישור, פעם לבנק ומספר פעמים לבית הכנסת.

ג.

עם הגשת כתב האישום הנוכחי ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירות נשוא האישום השישי (ובעצם הודה במיוחס לו באישום זה), אך התנגד לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים הראשון עד החמישי. בית המשפט המחוזי (השופטת לורך ), בדיון ביום 17.12.08, קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד העורר, הכוללות את הודעות המתלוננת, בחיזוק עדותו של חבר משותף של בני הזוג, ומנגד סתירות ואי-אמירת אמת בהודעות העורר. נקבע גם, כי בהתחשב בסוג העבירות, במערכת היחסים בין המתלוננת לבין העורר ובחברה אליה משתייכים בני הזוג, ההסבר שניתן על ידי המתלוננת לכבישת תלונותיה הוא סביר, למצער לצורך בחינת הראיות בשלב של מעצר עד תום ההליכים. נקבע כי טיב העבירות מקים את חזקת המסוכנות, אך עדיין הורה בית המשפט על עריכת תסקיר, על מנת לבחון את רמת המסוכנות של המשיב והאפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

ד.

מן התסקיר (מיום 5.1.09) עולה הכחשה מצד העורר לכל אלימות כלפי רעייתו, בניגוד לתיאורים מפיה. השירות התרשם מרמת סיכון גבוהה. נבדקה חלופה בבית אחותו של העורר, אשה נורמטיבית, אך השירות לא בא בהמלצה, הן מחשש שהאחות לא תהא סמכותית ופנויה דיה, והן נוכח הסיכון.

ה.

ביום 7.1.09 קבע בית המשפט המחוזי (השופטת בוסתן ) כי המסוכנות הנשקפת מן העורר היא כלפי המתלוננת בלבד, וחלופת מעצר שיהיה בה כדי להבטיח שהמשיב לא ייצור קשר עם המתלוננת תאיין מסוכנות זו. לכן, חרף המלצת התסקיר, הורה בית המשפט על שחרור העורר בתנאים של מעצר בית מלא בבית אחותו ובפיקוחה, בתוספת איזוק אלקטרוני. כן, הטיל בית המשפט על העורר איסור ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת, וקבע על הפקדה במזומן בסך 15,000 ₪, וערבות צד ג' בסך 30,000 ₪.

ו.

ביום 17.12.08 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בדבר מעצר הבית המלא. העורר ביקש להקל את תנאי השחרור, במובן זה שיתאפשר לו לשוב למקום עבודתו (כבקר איכות במפעל המייצר את טנק המרכבה), זאת על סמך כרסום משמעותי נטען בראיות כנגדו, בעקבות פגיעה באמינות גרסתה של המתלוננת. עיקר טענתו של העורר הייתה, כי בתסקיר מיום 5.1.09 ציינה המתלוננת בפני קצין המבחן שהמבקש נוקט באלימות כלפי ילדיהם; העורר טוען כי הדברים הם בגדר עלילה חדשה שרקחה המתלוננת במטרה למנוע את שחרורו למעצר בית, וכי יש בכך כדי להחליש במידה ניכרת את האמון הלכאורי שניתן בגרסאותיה ובהסברה לכבישת תלונותיה כלפי העורר.

ז.

בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 24.2.09, דחה את הבקשה לעיון חוזר, בנימוק שלא נתגלו נסיבות או עובדות חדשות: כל החומר, כולל טענות המתלוננת בדבר אלימות שהועלו בתסקיר, היה מונח בפני בית המשפט בעת שהחליט על תנאי השחרור. גם לגופו של עניין, נאמר כי אין מדובר בגרסה כבושה של המתלוננת. כבר בכתב האישום בת"פ 3322/08 מיוחסת לעורר עבירת אלימות נגד בתו, זאת על יסוד תלונת המתלוננת שהוגשה בראשית אוקטובר 2008, מועד המוקדם להגשת התלונות בגין עבירות המין. כן קבע בית המשפט, כי אין מדובר בשינוי דרמטי בראיות התביעה או בכרסום מהותי או משמעותי בהן, המצדיקים עיון מחדש בהחלטה הקודמת.

ח.

כלפי החלטה זו מוגש הערר הנוכחי. לשיטת העורר בהודעת הערר ובדיון, גרסת הבדים – כטענתו – של המתלוננת בדבר אלימותו כלפי הילדים, אותה העלתה בפני קצין המבחן, היא בגדר ראיה חדשה, כיון שהגיעה לעולם לאחר ההחלטה הראשונה של בית משפט המחוזי (של השופטת לורך ) בעניין קיומן של ראיות לכאורה. הדיון שהתקיים לאחר מכן (בפני השופטת בוסתן ) התרכז כולו בשאלת חלופת המעצר, והתבסס על הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה. לכן, בית המשפט לא נתן ליבו לשאלה האם מהוה ראיה זו כרסום בקיומן של ראיות לכאורה. העורר מציין כי המתלוננת, בתלונתה מאוקטובר 2008, טענה רק כי העורר איים על הבת, ללא כל שימוש בכוח. על כן, מדובר בעלילה חדשה לגמרי (שהבת מכחישה בתוקף), הפוגעת באמינותה של המתלוננת. לבסוף, טוען העורר כי המבחן לעניין עוצמת הכרסום הנדרש בראיות הוא קל יותר לצורך הקלה בתנאי שחרור, מאשר לצורך שחרור ממעצר. נוכח כל זאת, מבקש העורר מבית המשפט להתחשב במצוקה הכלכלית הקשה בה הוא נתון, כיוון שאינו עובד מזה חמישה חודשים, ולאפשר לו לצאת לעבודה בימים א-ה בשעות העבודה הרגילות, בליווי מפקח; המלצתו הלא-חיובית של התסקיר, כך נטען, לא עמדה במבחן המציאות. נמסר כי התיק העיקרי קבוע להוכחות ביולי 2009.

ט.

בדיון טענה עו"ד רוזן למדינה, כי העורר הפר את תנאי מעצר הבית (הוגש דו"ח מינהלת האיזוק). ועוד, תסקיר שירות המבחן כבר כלל את הטענות באשר לאלימות כלפי הילדים, והוא היה בפני בית המשפט (השופטת בוסתן ) מ-7.1.09, גם אם הדיון בפניה לא עסק בראיות. שירות המבחן – כך נטען – לא המליץ כזכור על השחרור לחלופה. גם נוכח הפרת תנאי האיזוק, נטען כי אין מקום להקלה נוספת.

י.

לאחר העיון סבורני כי לעת הזאת אין מקום לשינוי בתנאי המעצר. באשר לטענה בדבר כרסום הראיות, גם אם השופטת לורך לא נדרשה לעניין זה בדונה בראיות לכאורה, שכן הדברים באו לעולם לאחר מכן, היה התסקיר לנגד עיני השופטת בוסתן, והיא החליטה ללכת לקראת העורר חרף ההמלצות הלא-חיוביות. לכן אין צורך וטעם להידרש לאותו כרסום נטען. מכל מקום, לצורך התמונה הדרושה להליכי מעצר, ישנן ראיות לכאורה שדי בהן לגיבוש העילה.

י"א.

מה שמטה את הכף כנגד קבלת בקשתו של העורר, הוא אי כיבודן הראוי של ההגבלות שהוטלו עליו. ראשית , בכתב האישום גופו מדבר האישום השישי, כאמור בהפרת תנאי, הגבלה בתיק האחר, ולא נטען כנגד הראיות להפרות אלה. שנית , התרשמתי שלא לטובה מדו"ח עדכני של הפיקוח האלקטרוני, שלא נטען נגדו, וזאת מכך שב-13.3.09, משניתנה אינדיקציה לאירוע חריג, נשלח טכנאי אשר דיווח: "שכשהגיע המפוקח נכח, אך הקליפסים היו שבורים; המפקח אמר לטכנאי, שאם הוא יגע באזיק הוא ישחט אותו. לטענת הטכנאי המפוקח היה שתוי. הטכנאי הרגיע את המפוקח וסגר לו את האזיק". כדי שהקלה בתנאי מעצר הבית תתקבל, על המבקש לעמוד בתנאים ככל משפטם וחוקתם, ומשדבר זה לא אירע, על פניו, לא פעם, אין מקום לעת הזאת לשינוי. אכן, "הבטלה היא אם כל חטאת, ואם אפשר כי אדם יעבוד כהלכה ויהיה מוגבל בתנועותיו בשאר הזמן, ראוי לדעתי, לבדוק זאת במקרים מתאימים ככל שאין סיכון לשלום הציבור" (בש"פ 4528/08 ואתד נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). תנאי לכך הוא אמון, ולעת הזאת יש ספק באמון כאמור, והאחריות כלפי המתלוננת, במיוחד מחייבת זהירות. ככל שלא יהיו כל הפרות שהן במשך שלושת החודשים הקרובים, יוכל העורר לשוב לעניין זה, ובית המשפט המחוזי ידון בכך וישקול כאשר ימצא לנכון, לרבות על ידי תסקיר משלים, וזאת מבלי שאטע כל מסמרות.

י"ב.

אין בידי איפוא להיעתר לערר.