בש"פ 4528/08 נימר וואתד נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) מיום 5.5.08 בתיק ב"ש 2213/08 בה נדחתה בקשת העורר לעיון מחדש בתנאי חלופת המעצר בה הוא מצוי.

ב.

העורר נעצר ביום 31.12.07 וביום 6.1.08 הוגש נגדו כתב אישום שעניינו עבירות סמים ונשק - שתוקן בהמשך לעבירות נשק בלבד. בתמצית, נטען כי נשא על גופו אקדח ללא רשיון. ביום 29.1.08 שוחרר העורר למעצר בית בתנאים מגבילים. ביום 3.12.08 הורשע העורר על פי הודאתו, ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר בפועל ועשרה חודשי מאסר על תנאי. במסגרת ערעור שהוגש לבית משפט זה (ע"פ 2680/08) הורה בית המשפט, בהסכמת המשיבה, על עיכוב ביצוע עונש המאסר. כן נקבע כי תנאי השחרור הקיימים יישארו בתוקפם. ביום 17.4.08 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר - אך בהחלטה מאותו יום נקבע כי עליו להגיש את הבקשה לבית המשפט המחוזי.

ג.

הבקשה לעיון חוזר הוגשה איפוא לבית המשפט המחוזי (ב"ש 2213/08), ונדחתה בהחלטה נשוא הערר. נקבע כי מאחר שהעורר הורשע, וערעורו לבית משפט זה הוא על חומרת העונש בלבד – אין ספק במישור הראייתי. נקבע כי לא הוצגו סיבות לשנות מההחלטות הקודמות בעניין המעצר, והוטעם כי מעת שנגזר הדין גובר החשש להימלטות. עוד צוין, כי הערעור נקבע לשמיעה בעוד חודשיים - ובהתחשב בכל האמור נדחתה הבקשה. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, בה עותר העורר להתיר לו לצאת לעבודה בפיקוח מעסיקו. הוטעם כי אין המדובר ב"חלופת מעצר" אלא בתנאים לעיכוב ביצוע עד לשמיעת הערעור - ומשנגזר הדין, נחלשו העילות להחזקתו במעצר בית. נטען כי הטעם היחיד להחזקה בתנאים מגבילים הוא החשש מפני הימלטות, וזה כנטען מופג על ידי תנאי השחרור המגבילים.

ד.

בפני טען עו"ד ותד כל שניתן לטעון, תוך שהציג הסכמת קבלן בנתניה הנכון להעסיק את העורר ולפקח עליו גם תוך הבאתו מביתו והחזרתו. באת כוח המדינה טענה כי כיוון שהערעור קבוע לחודש יולי אין מקום לשנות בתנאי השחרור. לשיטת העורר, לא בהכרח יסתיימו הדברים ביולי.

ה.

לעורר בעברו שני גזרי דין ללא הרשעה מ- 1998-1997 בעבירות החזקת נכס חשוד כגנוב והחזקת סמים לצריכה עצמית, והרשעה (מ-2002) בהסעת תושב זר השוהה שלא כדין, בה הוטלו עליו קנס ומאסר על תנאי.

ו.

אכן הבטלה אם כל חטאת, ואם אפשר כי אדם יעבוד כהלכה

ויהא מוגבל בתנועותיו בשאר הזמן, ראוי לדעתי ככלל לבדוק זאת במקרים מתאימים ככל שאין סיכון לשלום הציבור. ואולם, שעה שהמדובר בערעור העתיד להישמע בבית משפט זה ביולי 2008, ומבלי להביע כל דעה באשר לסיכוייו, איני רואה טעם בתחילת תהליך של בדיקת יציאה לעבודה, שהרי אף אם יתקבל הערעור (ושוב, איני מביע דעה) ויצלח מירב חפצו של העורר, ידובר בעבודות שירות שיוציאוהו ממעגל העבודה לתקופת ריצוין. על כן אין בידי להיעתר לערר.