בש"פ 2410/09 אברהם סטואר נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת לורך) במ"ת 6609-10-08 מיום 9.2.09, בה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו.

ב.

נגד העורר הוגש ביום 22.5.07 כתב אישום, ובו שלושה אישומים בעבירות של קשירת קשר לביצוע רצח, ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, איומים, תקיפה ועבירות נשק. בכתב האישום נטען כי העורר שכנע אדם אותו הכיר ( סרגיי ), לשמש בעבורו רוצח שכיר. באישום הראשון נטען כי העורר הציע לסרגיי לרצוח אדם ושמו יואב סיני (להלן סיני ) תמורת 15 אלף דולר, ולצורך כך מסר לו אקדח. סרגיי ירה בסיני וגרם לו חבלה חמורה. תמורת זאת שילם העורר לסרגיי 7,500 דולר. באישום השני נטען, כי העורר הבטיח לסרגיי ולאדם נוסף 30 אלף דולר כדי שירצחו אדם ושמו איציק כהן. העורר סיפק לשניים אקדחים לשם ביצוע הרצח, אך הם נעצרו על ידי המשטרה בטרם ביצעו את זממם. באישום השלישי נטען, כי העורר נסע יחד עם סרגיי לרחוב חנקין בחולון. בהגיעם למקום, הבחין העורר באדם ושמו איציק פרץ. העורר ירה לעברו מספר יריות מאקדח כדי לאיים עליו, ולאחר מכן תקף אותו בידיו.

ג.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים (בש"פ 91835/07). הדיון בבקשה נדחה מספר פעמים לבקשת בא כוח העורר מפאת ריבוי חומר הראיות, וביום 2.8.07 הורה בית משפט המחוזי (השופט קרא) על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, תוך שקבע כי מסוכנותו אינה יכולה להיות מאוינת בחלופת מעצר. על החלטה זו הוגש ערר (בש"פ 9955/07), וזה נדחה ביום 18.12.07 (השופט ג'ובראן).

ד.

משחלפו תשעה חודשים ומשפטו של העורר טרם החל, אמנם הוארך מעצרו בתשעים ימים (בש"פ 1456/08, השופט לוי, החלטה מיום 25.2.08), אך בית המשפט ציין, כי יש לקבוע מועדי דיון קרובים לשם תחילת שמיעת הראיות. ביום 18.3.08 קבע בית המשפט המחוזי שישה מועדי דיון לשמיעת ראיות בעניינו של המשיב, אך בשל העומס הרב המוטל על מותבים הדנים בתיקי פשיעה חמורה, נקבע הראשון בהם רק ליום 17.11.08. בעקבות זאת, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים (ב"ש 90887/08), אלא שזו נדחתה ביום 22.4.08 (השופט נויטל). משחלפו תשעים ימים נוספים, הוגשה בקשה נוספת להארכת מעצר (בש"פ 4301/08). בית משפט זה קבע, מפי השופט ג'ובראן בהחלטה מיום 12.6.08, כי אף שמדובר בתוצאה קשה, אין ניתן לשאת את המשך מעצרו של המשיב למשך תקופה כה ארוכה בלא כל דיון לבירור אשמתו. בית המשפט האריך איפוא את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, בקבעו כי במהלך תקופה זו יבחן בית המשפט המחוזי את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, ואם תמצא חלופה ראויה, ישחררו בית המשפט בתנאים שייראו לו.

ה.

ביום 23.6.08 נערך דיון בבקשה לחלופת מעצר (ב"ש 91296/08), ובית המשפט המחוזי (השופט נויטל) הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מוחלט בבית הוריו, בפיקוח צמוד של שני מפקחים בעת ובעונה אחת במשך 24 שעות ביממה ואיזוק אלקטרוני, בתוספת הפקדה במזומן על סך 400,000 ₪, ערבות עצמית וצד ג' על סך 600,000 ש"ח כל אחת, איסור יציאה מהארץ, הפקדת דרכון ואיסור יצירת קשר עם כל המעורבים בפרשה. עוד באותו יום הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר (ב"ש 91368/08), ובדיון דחוף שהתקיים בו בערב הוגש מידע מודיעיני לבית המשפט. נוכח מידע זה החליט בית המשפט (השופט נויטל) לעיין מחדש בהחלטתו ולהחמיר את תנאי שחרורו של העורר, כך שהערבויות יעמדו על סך שלושה מיליון שקלים כל אחת, והפקדה במזומן תעמוד על סך מיליון שקלים. הן המשיבה והן העורר הגישו עררים לבית משפט זה על החלטה זו (בש"פ 5672/08 ובש"פ 5681/08); ביום 13.7.08 דחה בית המשפט (השופט לוי) את שני העררים, והותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

ו.

ביום 9.7.08, הגישו הנשיא וסגנית הנשיא בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשה לנשיאת בית המשפט העליון לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1994, לפיה מתבקשת העברת תיקו של העורר לבית משפט אחר, על מנת שמשפטו יישמע בהקדם (בש"פ 6246/08). ההחלטה התקבלה ביום 13.7.08, התיק הועבר לבית המשפט המחוזי מרכז, וביום 21.9.08 החלה שמיעת הראיות בפניו. המועד האחרון בו נשמעו ראיות היה ביום 29.12.08, וקבועים מועדים נוספים, כפי שיפורט. ביום 15.10.08 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, שעניינו כרסום ראייתי משמעותי בראיות התביעה, לאחר עדותו של עד התביעה העיקרי בתיק, סרגיי (ב"ש 10/08, תפ"ח 6839-07-08). בקשתו נדחתה ביום 10.12.08 (השופטת לורך).

ז.

ביום 14.1.09 הגיש העורר בקשה שעניינה עיון חוזר בתנאי שחרורו (ב"ש 1/09, מ"ת 6609-10-08), בה ביקש לצאת לעבודה בקונדיטוריה בראשון לציון, להפחית באורח ניכר את הפקדת המזומן, ולצמצם את הפיקוח למפקח אחד במקום שניים. הבקשה נדחתה ביום 9.2.09 (השופטת לורך). בהחלטה נקבע כי מן העורר נשקפת מסוכנות גבוהה ביותר לשלום הציבור, הנלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו ומעברו הפלילי (שש הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, התחזות לאחר ותקיפה חבלנית), וכי אין בחלוף הזמן כדי להקהות מסוכנות זו. בנוסף, העורר נעצר כשברשותו דרכון הנושא שם אחר, ועל כן קיים חשש של ממש להימלטותו מן הדין אם ישוחרר; שחרורו למעצר בית נעשה אך בשל העובדה שהיה צפוי להמשיך את מעצרו למשך תקופה ארוכה מעבר לתשעת החודשים אשר הוקצבו לסיום משפטו. שעה שנקבעו תנאי שחרורו, עמד לעיני בית המשפט חומר חסוי שהוביל לקביעת תנאים מגבילים ביותר. נוכח כל זאת, כיון שמשפטו של העורר מתנהל ביעילות, אין הצדקה לשינוי בתנאי שחרורו.

ח.

כלפי החלטה אחרונה זו מוגש הערר הנוכחי. בערר נטען כי במהלך שמונת החודשים בהם משוחרר העורר, הוא ממלא באופן קפדני ודווקני אחר תנאי שחרורו, ויש בכך בכדי להגביר את מידת האמון בו, לצורך הקלה בהגבלות המוטלות עליו. עוד טוען העורר, כי ההחמרה באשר לגובה הערבויות התבססה על מידע סודי הנוגע לחקירה פלילית, אך משזו לא הניבה דבר, והעורר אף לא נחקר, אין לייחס עוד חשיבות למידע זה. לבסוף, מציין העורר כי משפטו עלול להימשך עוד זמן רב – בין היתר לאור בקשה שהגישה המשיבה לאחרונה להעדת עד מאוקראינה באמצעות מערכת טלויזיה סגורה בין לאומית.

ט.

הסניגור המלומד, ברהיטות כדרכו, טען כי הערר מכוון לשניים - ראשית, העובדה שדבר לא אירע - כאמור - באשר למידע הסודי שבית המשפט המחוזי עיין בו ועל יסודו הוגדלו הערבויות. יש איפוא, כך נטען, מקום לחזור לתנאים המקוריים. שנית, יש מקום - נוכח העובדה שלא היו הפרות מצד העורר חרף "נבואות זעם" - לאפשר לעורר לצאת לעבודה, מה גם שהתיק העיקרי עדיין עתיד להימשך, לשיטת ההגנה, עד סוף השנה האזרחית. הוטעם, כי אין מבקשים הסרת האיזוק האלקטרוני למעט בדרך לעבודה וממנה. אגב, עו"ד שפטל חידש לי את המונח "טפלול", שסבר כי הוא תרגומה העברי של ספקולציה (בהתכוונו ל"נבואות" התביעה, שלא התממשו, באשר להימלטות וכדומה, דבר המהוה כנטען כשל מערכתי). אני מודה לו על כך, ומכל מלמדי השכלתי, אך אביא לתשומת לבו, כי על פי מלון אבן שושן לשנות האלפיים (2007) "טפלול" הוא מניפולציה, שאמנם לעתים היא "קרובת משפחתה" של הספקולציה, אך כמובן אינן זהות.

י.

באת כוח המדינה טענה, כי אילולא העומס על בית המשפט המחוזי בתל אביב בשעתו, בטרם הועבר התיק לבית המשפט המחוזי מרכז, היה העורר עצור עד תום ההליכים גם הלאה, אלא שבינתיים התנהל המשפט כסדרו וקבועות שלוש ישיבות ב-31.3.09, 1.4.09 ו-2.4.09 (עו"ד שפטל ציין כי יומן בית המשפט עמוס לאחר מכן עד לפגרה). עוד נטען, כי העורר נתפס כשבידו דרכונו של אחר עם תמונתו שלו, והיו גם שיחות שתומללו בדבר כוונתו להימלט. אכן התנאים נשמרים כיום והם תנאים כבדים. לעניין העד מאוקראינה נטען, כי יש מאמץ להביאו לעדות.

י"א.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, כבר נאמר לא אחת כי ככל שניתן לאפשר לעציר מעצר בית לצאת לעבודה, הנה מה טוב, בהתחשב במכלול הנסיבות. ככל שניתן, משמעו כי כל תיק נבחן לגופו, ובמקרים לא מעטים, נוכח המסוכנות או מטעמים אחרים אין להלום יציאה לעבודה. חוששני כי מקרה זה הוא אחד מאלה: חומרתן של העבירות לכאורה משדרת מסוכנות גבוהה, ועל כן גם נקבעו הפקדה וערבויות גבוהות באופן לא שיגרתי ו"פיקוח כפול" בכל עת. אף אם צודק הסניגור המלומד, כי לעתים ישנן במחוזותינו "זעקות יתר" והמסוכנות הנטענת אינה מוכחת, קשה מאוד ליטול סיכון במקרה דנא, גם אם לא היו הפרות עד הנה. מעצר הבית במקרה דנא במובהק הוא חלופת מעצר עד תום ההליכים, במובן המעצר והפיקוח, שנקבעה בנסיבות מיוחדות אשר בהן אסתייעא מילתא לגבי העורר. נוכח כל זאת לא אוכל לשנות, מכל מקום לעת הזאת, מאשר נקבע, ואף לא בגדרי הפיקוח בשניים וההפקדה. אוסיף, כי אינני יודע אם קיימים סטטיסטיקה ומחקרים בדבר הפרות מעצרי בית ותנאי שחרור בכלל ולקחיהן, ולדידי יש בכך עניין רב.

י"ב.

איני נעתר איפוא לערר.