בש"פ 2416/12 מוחמד מסארווה נ. מדינת ישראל

1.

זוהי בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מתאריך 6.3.2012 (כב' השופטת נ' אוהד ), בגדרה נדחה ערר שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא מתאריך 4.1.2012 (כב' השופט ד' חסדאי ), בה הוחלט לעצור את המבקש עד לתום ההליכים נגדו.

בפתח הדברים אביא את תמצית העובדות הצריכות להכרעה.

2.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בכפר-סבא, המייחס לו עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בצוותא ושיבוש הליכי משפט. מכתב האישום עולה כי בתאריך 15.11.2011 הגיע כוח משטרה לדירה שבה התגורר אדם בשם זיאד מסארוה (להלן: זיאד ) בעיר טייבה, במטרה לבצע חיפוש בהתאם לצו-חיפוש. במועד זה שהה המבקש בדירה שמעל לדירתו של זיאד, כשבהחזקתו סם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 3.65 גרם נטו. כששמע המבקש את נקישות השוטרים בדלת הדירה שבה שהה, הוא השליך, לכאורה, מהחלון את הסם האמור.

עוד נטען בכתב האישום כי המבקש החזיק בצוותא עם זיאד סמים מסוכנים נוספים מסוג חשיש, במשקל מצרפי של 1757.58 גרם נטו, בדירתו של זיאד. בהמשך לאמור לעיל מתואר בכתב האישום כי המבקש שוחח עם זיאד בתחנת המשטרה בטייבה וביקש ממנו למסור למשטרה פרטים לא מדויקים או לא נכונים, אשר ימנעו או יכשילו את ההליך השיפוטי בעניינם.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה כנגד המבקש גם בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדונו בבקשת המעצר, קבע בית משפט השלום הנכבד כי קיימות ראיות לכאורה בעניינו של המבקש, אך נוכח העובדה שעוצמת המכלול הראייתי כנגד המבקש לא היתה חזקה במיוחד, הוא הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר שבו תיבחן האפשרות לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר. שירות המבחן נמנע בתסקירו מלהמליץ על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, וזאת בהתחשב בעובדות הבאות: המבקש נטה להפחית מחומרת המיוחס לו; ניכר כי המבקש מעורב בצורה עמוקה בעולם הסחר בסמים; נמצא כי קיים סיכון להתדרדרות חוזרת של המבקש; המבקש ביצע, לכאורה, את העבירות המיוחסות לו בעת ריצוי עונש של עבודות שירות שהוטל עליו בגין עבירות דומות. יחד עם זאת שירות המבחן ציין כי המפקחים שהוצעו על ידי המבקש הם אכן אנשים נורמטיביים המבינים את האחריות הכרוכה בפיקוח, ואולם אין בהם כדי לאיין את החשש הנובע מן המבקש. בשים לב לאמור בתסקיר ולשאר נסיבות העניין, הורה בית משפט השלום הנכבד על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

על החלטה זו ערר המבקש לבית המשפט המחוזי הנכבד מרכז. בית המשפט הנכבד קמא סבר כי יש מקום לאפשר למבקש למצות את בחינת האפשרויות לשחררו לחלופת מעצר, והוא הורה על הפניית המבקש לתסקיר מבחן שני, ועל דיון נוסף של בית משפט השלום בנושא, לאחר קבלת התסקיר האמור. לאחר קבלת תסקיר המבחן הנ"ל, אשר בגדרו שירות המבחן שב על עמדתו הראשונה, כפי שהיא הובאה לעיל, התקיים דיון נוסף בבית המשפט השלום הנכבד, שבסופו קבע בית המשפט השלום כי אין מקום לשנות מהחלטתו, לפיה המבקש ייעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.

המבקש הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי הנכבד, ועררו נדחה בתאריך 6.3.2012.

מכאן הבקשה שלפניי.

6.

המבקש טוען בתמצית כי היה מקום לבחון חלופות מעצר נוספות על אלה שנבדקו ונפסלו על ידי שירות המבחן, והוא מוסיף וגורס כי שגה שירות המבחן בדחותו את חלופות המעצר שהוצעו.

7.

בתאריך 1.4.2012 מסרה המשיבה את תגובתה לבקשה, ובמסגרתה היא ציינה כי לשיטתה דין הבקשה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות, וגם לגופו של עניין – אין מקום להיעתר לאמור בה.

8.

דין בקשת הרשות לערור – להידחות על הסף , מהטעמים שיפורטו להלן.

9.

הבקשה שלפניי איננה מגלה עילה מספקת לבירור עניינו של המבקש בפני ערכאה שיפוטית שלישית, שכן לא עולה ממנה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש. כמו כן לא ניתן להצביע על קיומן של נסיבות חריגות במכלול, המצדיקות הידרשות נוספת לעניינו של המבקש (ראו: בש"פ 7559/11 חימי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.10.2011); בש"פ 684/12 ברטלר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 31.1.2012)). אשר על כן, דינה של הבקשה להידחות על הסף.

10.

נוכח האמור לעיל – בקשת הרשות לערור נדחית בזאת.