בש"פ 2419/97 מירילשווילי מלחז נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של שוד. על-פי הנטען באישום הראשון, העורר חטף ארנק בכוח מידיו של אדם יליד 1920. באישום השני נטען, כי בעת ששהה העורר בבית המעצר התנפל על שכנו לתא בעקבות חילופי דברים ביניהם, חבט בבטנו ובידיו ומשך בכוח שרשרת זהב שענד לצווארו.

השופט המלומד של בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים. השופט ציין, כי אין מחלוקת לגבי הראיות לכאורה לעניין האישום הראשון וקבע כי אף לגבי האישום השני יש ראיות לכאורה. נוכח העובדה כי מדובר בעבירות שבוצעו באלימות, קבע השופט כי יש עילת מעצר. הוא שלל את האפשרות לחלופת מעצר, בהסתמכו בעיקר על היות העורר נרקומן.

בערר שבפני טען בא-כוח העורר, לעניין האישום הראשון, כי מדובר בחטיפה "נקייה" שבוצעה ללא אלימות. לעניין האישום השני, טען כי אין ראיות לכאורה לעבירה של שוד אלא לכל היותר לעבירה של תקיפה. נוסף לכך, עמד בא-כוח העורר על כך שעובדת היותו של העורר נרקומן איננה רלבנטית משום שלא הוכח שביצע את העבירות על רקע הצורך להשיג סמים. עוד הצביע על כך שעברו הפלילי של העורר איננו משמעותי, ולפיכך ביקש להסתפק בחלופת מעצר, שתהא מעצר בית בבית אחותו של העורר באשדוד.

אינני סבורה כי כאן המקום להיכנס לשאלה המשפטית האם מדובר בשוד או בגניבה. אכן, אם צודק בא כוח העורר בטענתו כי העבירה של גניבת הארנק בוצעה ללא אלימות, אין העבירה המיוחסת לעורר בגדר העבירות המסוכנות כשלעצמן המקימות עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב1982-. אולם, מנסיבות העניין עולה, כי עבירה זו מקימה עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1), באשר קיים יסוד סביר לחשש שהנאשם יסכן את שלום הציבור אם ישוחרר. המתלונן, אדם בן 77, עמד לשלם עבור חפיסת סיגריות שקנה בקיוסק שעה שהגיח מאחוריו העורר וחטף את הארנק מתוך ידו. העורר עצמו, משנעצר ברחוב והארנק בידו, הכחיש תחילה את המעשה המיוחס לו, אולם בהודעה נוספת הודה במעשה החטיפה וכשנשאל למה עשה כן, השיב: "אין לי בית, אני ישן ברחובות, והכל בגלל הסמים ... זה לא היה מתוכנן, זה בא ככה פתאום, אתה רואה משהו כזה ויש לך אינסטינקט". נסיבות אלה, חוסר יכולתו של העורר לשלוט בדחפיו על רקע היותו נרקומן, אכן מצביעות על סיכון הנשקף ממנו לציבור.

האישום השני הוא, כאמור, בגין תקיפת חברו לתא המעצר. על-פי הראיות לכאורה התקיפה בוצעה כאשר סירב אותו עצור להיעתר לדרישתו של העורר לתת לו את כספו. הוא קרע מצווארו את השרשרת והחביאה שעה שהשוטר במקום ניסה לעשות חיפוש בתא. הראיות לכאורה הנוגעות לאישום זה מחזקות אף הן את ההתרשמות בדבר מסוכנותו של העורר.

שופט בית המשפט קמא סבר, כי לא ניתן להסתפק בחלופת מעצר כיוון שהעורר נרקומן הצורך סמים ומטעם זה זקוק לכסף. הסניגור המלומד הציע כחלופה למעצר כי העורר ישהה בבית אחותו. נראה כי אין בחלופה המוצעת כדי להשיג את מטרת המעצר. מן הנסיבות המתוארות לעיל ניתן להסיק, כי אכן מדובר באדם שיש בהתנהגותו כדי לסכן את שלום הציבור. גם הרשעותיו הקודמות, אף שאינן רבות, מלמדות על סיכון. לעורר הרשעה בעבירת סמים מלפני שנים רבות וכן הרשעה באיומים ובתקיפה והרשעה נוספת בגינה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה בגין מעשה אלימות.

משפטו של העורר קבוע לשמיעה בימים הקרובים ושני הצדדים הצהירו בפני כי אין הוא עשוי להתמשך זמן רב.

אשר על כן, לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לשחרר את העורר בדרך של חלופה למעצר. הערר נדחה.