בש"פ 244/06 גולן נקש נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו שלושה פרטי אישום, ובהם ביצוע מעשה מגונה, 13 פריטי אישום של הדחת קטין לשימוש בסם מסוכן ושימוש בסם מסוכן, וכן החזקת כלים לצריכת סמים. על פי המפורט בכתב האישום,מספר חודשים קודם להגשת כתב האישום פגש העורר לראשונה בא.כ. – קטין יליד 1990, ובאותו מפגש, ביצע בו מעשה מגונה. ביום 29.10.05 הזמין העורר את א.כ. לביתו, הדיח אותו לשימוש בסם מסוכן מסוג קנבוס, ואף עישן עמו. באירוע זה, ביצע בו פעם נוספת מעשים מגונים, כאשר הקטין הביע התנגדות לכך. העורר ביקש מא.כ. שיבוא אליו גם למחרת, וא.כ עזב את ביתו. ביום 31.10.05, הגיע א.כ. שוב לביתו של העורר, שם הודח על ידיו שוב לשימוש בסם מסוכן מסוג קנבוס ושוב עישן עמו. בין החודשים אוגוסט-נובמבר 2005, ביצע העורר בביתו מעשה מגונה בא.א. – קטין יליד 1988, וזאת חרף התנגדותו של הקטין. כשבועיים לפני יום 9.11.05, הדיח העורר בביתו קטין נוסף לסם מסוכן בכך שסיפק למ.מ, יליד 1988, סם מסוכן מסוג קנבוס ועישן עמו. כ- 10 פעמים נוספות במהלך החודשים אוגוסט-נובמבר 2005, הדיח העורר בביתו את אותו קטין א.א. וכן את ו.ד, קטין יליד 1990, לשימוש בסם מסוכן מסוג קנבוס, ועישן עמם באותם מועדים.

ביום 8.11.05 החזיק העורר שלא כדין כלי מאולתר לשימוש בסם.

3.המדינה בקשה את מעצרו עד תום ההליכים של העורר. הוגש תסקיר מעצר בעניינו, המנתח את רקעו האישי של העורר וקובע כי נכון לעת זו הוא אינו מתאים להשתלב בהליך טיפולי, והוא זקוק למסגרת שתציב גבולות ברורים להתנהגותו. בתסקיר נוסף שהוגש על ידי שירות המבחן הובעה עמדה כי חלופה שהוצעה עשויה לענות על מסוכנותו.

4.בית משפט השלום הורה על מעצרו עד תום ההליכים של העורר לאחר שקבע כי לאור עברו הפלילי המכביד בעבירות סמים, ונוכח חומרתן של עבירות הדחת קטינים לסמים, אין מקום לאמץ את המלצות שירות המבחן, ולא ראוי להורות על חלופת מעצר מאחר שאין בה כדי לאיין את מסוכנות העורר לסביבה.

5.ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, תוך שבית המשפט אימץ את גישתו של בית משפט השלום, ומצא כי שילוב מעשי הדחת קטינים לשימוש בסמים מסוכנים בד בבד עם ביצוע מעשים מגונים בגופם, תוך ניצול תמימותם וגילם הצעיר, מולידים סיכון שחלופת המעצר המוצעת לא יתן לו מענה מספק.

6.בערר בפנינו חוזר הסניגור, ראשית, על טענה שהעלה גם בערכאה קמא, לפיה קיים כרסום בראיות בכל הנוגע לאישום במעשה מגונה. לדבריו, חומר הראיות, ובעיקר הודעת הקטין במשטרה, מעלים סמני שאלה בנוגע לטענת העדר הסכמה מצד הקטין א.כ.. כן הוא טוען כי לא ברור מדוע אם אמנם התנגד קטין זה למעשה שנעשה בו, חזר לאחר מכן לבית העורר פעם נוספת. אשר לחלופת מעצר, ביקש העורר לאמץ את המלצת שירות המבחן וליישם את הצעותיו. הוא הוסיף, כי מסוכנותו של העורר אינה גדולה בשים לב לעובדה כי מדובר בקטינים שהיו על סף בגירות, המעשנים סמים מספר שנים גם בלא השפעת העורר, והם רכשו סמים בעצמם. הוא טוען כי יתכן אף שחלק מהקטינים הביאו בעצמם את הסמים לבית העורר וכלל לא הודחו על ידו.

7.אין מקום להיענות לערר ודינו להידחות. המדובר בסידרה של עבירות הדחת קטינים לסמים מסוכנים, הטומנות בחובן סיכון מיוחד. עבירות סמים לכשעצמן, גם כאשר הן מערבות בגירים, נושאות חומרה מיוחדת; על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר הן מערבות קטינים, שטרם הגיעו לבגירות אל תוך עולם הסמים, על כל ההשלכות והסיכונים הכרוכים בכך. בענייננו, אין מדובר בארוע נקודתי, אלא בסידרה של מספר עבירות הדחה כלפי מספר קטינים, והסכנה הטמונה בעבירות אלה אינה צריכה הדגשה.

למסוכנותו של העורר מן הבחינה הזו מתווספות גם עבירות המין שהוא מואשם בהן, כלפי מי מן הקטינים, שאין להמעיט בחומרתן. אינני מוצאת לתת משקל מיוחד לטענת הסניגור בדבר הכרסום בראיות כנגד העורר נוכח חזרת אחד הקטינים לביתו לאחר שבוצע בו מעשה מגונה, והנסיון להסיק מכך כי המעשים המגונים נעשו בו בהסכמה. חזרתו זו של הקטין לבית העורר אינה שוללת בהכרח קיום התנגדות מצידו למעשה המיני שבוצע בו במועד אחר. מכל מקום, בנסיבות מקרה זה, די במסוכנות העורר העולה מכח עבירות הסמים המיוחסות לו כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים.

לעורר עבר פלילי מכביד בעבירות סמים ואלימות, המוסיפות חומרה למסוכנותו. העובדה כי מיוחסות לו עבירות הדחה לסמים ומעשים מגונים בקטינים שבוצעו כולם בביתו, מעלה חשש של ממש כי תנאי חלופת מעצר, היכן שלא תוחל, לא תנטרל את הסכנה מפניו זמינותם של קטינים באשר הם להשפעות הרסניות ממעשי עבירה כדוגמת אלה המיוחסים לעורר, והדבר מעלה חשש של ממש מפני שחרורו שחלופת מעצר לא תאיין.

בנסיבות אלה, צדקו הערכאות דלמטה בסוברן כי ראוי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה, איפוא.