בש"פ 2455/09 איסמאעיל סלימן נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט אברהם) בב"ש 515/09 (בתיק עיקרי פ"ח 111/09) מיום 8.3.09 לעצור את העורר עד תום ההליכים.

ב.

העורר הוא ישראלי בן 27, תושב הכפר חג'אג'רה הסמוך לנצרת. ביום 1.3.09 הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו מגע עם סוכן חוץ-עבירה לפי סעיף 114 (א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. נטען, כי בחודש ספטמבר 2008 עלה העורר לרגל למכה במסגרת קבוצה מאורגנת. בעת ששהה במקום, פגשו העורר וחבריו בפלסטינאי תושב לבנון (להלן הסוכן ), שהתעניין אם הם מישראל; משנענה בחיוב ביקש ליצור קשר עם חברי הקבוצה, ולשם כך מסר לו העורר את מספר הטלפון הנייד שלו. לאחר מספר ימים שוחחו השניים ובמהלך השיחה הוצע לעורר להתגייס לארגון החיזבאללה. העורר נענה בחיוב להצעה, ואף מסר לסוכן את פרטי ההתקשרות אליו בישראל - מספר טלפון ישראלי וכתובת דוא"ל. הסוכן מסר לעורר הנחיות כלליות, ובין היתר ביקש ממנו לברר כיצד יוכל לאסוף מידע על אתרים ישראליים אסטרטגיים כגון בסיסי צה"ל. לאחר שחזר העורר לישראל, שלח לו הסוכן שלוש הודעות דוא"ל עליהן לא השיב העורר. ואולם, בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009 החליט העורר - כנטען - ליצור קשר מחודש עם הסוכן, ולשם כך שלח לו הודעה אלקטרונית עליה לא קיבל מענה. סמוך לאחר משלוח ההודעה האמורה נעצר העורר.

ג.

ביום 5.2.09 נעצר העורר, ומעצרו הוארך על ידי בית משפט השלום בנצרת עד יום הגשת כתב האישום. כן הוחלט, במסגרת המעצר לצרכי חקירה, על הזמנת תסקיר בעניינו לקראת בקשת המעצר עד תום ההליכים (החלטת הנשיא כתילי מיום 25.2.09). עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה למעצר עד תום ההליכים. מטעם העורר הוסכם כי קיימות ראיות לכאורה נגדו, אולם נטען, כי אין סכנה בשחרורו, נוכח היסוסו לסייע לארגון, ובשל העובדה שמלבד משלוח הודעה אחת לא עשה דבר. כאמור, בית המשפט הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. נקבע, כי העבירה החמורה בה מואשם העורר, והפוטנציאל הרב לפגיעתו בביטחון המדינה, מצמיחות חזקה למסוכנותו - שאין לאיינה אלא במעצר מאחורי סורג ובריח.

ד.

בהודעת הערר מבקש העורר לסתור את חזקת המסוכנות בגין העבירה המיוחסת לו. בין נימוקיו, מצביע העורר פעם נוספת על כך שפעל בהססנות ונמנע מתשובה לפניותיו החוזרות של הסוכן. נטען, כי פגישת העורר עם הסוכן היתה אקראית; ההנחיות שקיבל מהסוכן מעולם לא מומשו; הראיות נגד העורר דלות ומבוססות רק על חוות דעת של השב"כ; העורר כופר בשליחת ההודעה לסוכן כמיוחס לו, וטוען כי הודאתו הראשונה ניתנה בשל לחץ החקירה. כן נטען, כי בית המשפט קמא לא בחן לעומק אפשרות לחלופת מעצר, ובין היתר, לא נבחנו עברו ואופיו של העורר והסיכויים שישוב למעשיו הקודמים, כנדרש בבחינת חלופת מעצר.

ה.

ביום 31.3.09 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר (הדיון בפניי נדחה עד קבלתו). שירות המבחן התרשם כי העורר מודע למשמעות המעשים המיוחסים ולחומרתם; כי ניכר בו חשש כבד מהצפוי לו; ושהוא טרוד ומתקשה להסתגל לתנאי המעצר. צויין כי זהו מעצרו הראשון של העורר, שעד כה ניהל חיי משפחה תקינים ועבד בעבודה מסודרת. שירות המבחן התרשם כי חלופת המעצר בעניינו ראויה, והמליץ

על שחרורו בתנאי מעצר בית בבית הוריו תחת פיקוחם של ההורים ואחיו, וכן לצרפו לקבוצת מפוקחי מעצר כדי לסייע במניעת הפרתם של התנאים המגבילים.

ו.

בדיון טענה עו"ד בן-נתן, כי המדובר בעורר צעיר, נטול עבר פלילי או מעורבות בעבירות ביטחון ובנושאים אידאולוגיים. המפגש עם הסוכן במכה היה אקראי, והעורר בחלקים ניכרים, ולגירסתו לאורך כל הדרך. ניסה להימנע ממגע עם הסוכן. אשר להתקשרות בתקופת מלחמת עזה, העורר חולק על כך, אך מכל מקום לא יכול היה באותו שלב לגרום נזק; גם אם

ישנן ראיות לכאורה לכתב האישום, המבוסס על הודאות העורר, זירת המחלוקת תהא במשפט זוטא, בו ייטען למצב בריאות קשה לאחר תאונת דרכים ותנאי מעצר קשים, שבעטיים - בתרגיל מדובבים - אמר דברים שלטענתו אינם אמת. ועוד נאמר, כי גם בעבירות ביטחון אין סייג בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 שלפיו אין לשחרר בערובה. אמנם, מרבית הפסיקה אינה נוטה לכיוון שחרור, אך מדיניות זו ראויה - לשיטת העורר - לשינוי. בתיק זה, המדובר כנטען בעבירת מגע עם סוכן חוץ ללא עבירה נוספת, אלא כמעשה אימפולסיבי - וכעולה מהודעותיו של העורר ומזכרון דברים הובע על-ידיו צער. נטען איפוא, כי משאין לעורר מוטיבציה, לא יחזור לפעול נגד בטחון המדינה. ושוב, גירסת העורר היא, כי הסוכן פנה אליו שוב ושוב והוא לא נענה לו, ואשר לפניה האחרונה - הנושא אינו סגור עובדתית.

ז.

עו"ד אבו ריא הוסיף, כי הבעת החרטה חוזרת על עצמה בהודעות העורר, ואין סיכוי כי העורר יפגע בבטחון המדינה, מה גם שיש התחייבות לניתוק מחשבים מביתו, וכמובן בהיותו במעצר בית לא יוכל לצלם מתקנים. עוד נאמר, כי העורר בא למשטרה כשהוזמן, לא העלים ראיות והסכים לצוי חיפוש.

ח.

עו"ד מנחם טענה למדינה, כי חרף התסקיר אין לאיין את המסוכנות בחלופה, וזאת לא רק בשל המסוכנות הסטטוטורית; חברי העורר ואמו הזהירוהו בנושא הסוכן, אך העורר המשיך בהבעת רצון להתגייס לחיזבאללה, ואם מבצע "עופרת יצוקה" עורר בו סערת רגשות,

מי לידינו יתקע מה יהיה המקרה הבא שיגרום לסערת רגשות כזאת. ועוד, אין מדובר - לפי הטענה - במשפט שיימשך זמן רב; המשפט העיקרי קבוע, כנמסר להוכחות ביוני 2009.

ט.

עיינתי בתיק החקירה. בהודעתו מ-8.2.09 בה פורט תיאור גיוסו ואחר כך אי המענה מצדו לפניות הסוכן, מתאר העורר, כי "שהיתה המלחמה של צה"ל בעזה וראיתי שנהרגים הרבה אנשים וילדים, כל הענין הזה עשה לי משהו מבפנים, ואז החלטתי לחדש עם (הסוכן) את הקשר, ואני שלחתי (לסוכן) מייל בו כתבתי לו שלום ומה נשמע, וכל זה בשביל שהוא יחזור אלי, אבל הוא לא חזר אלי". כך גם, בקירוב, בזכרונות דברים מחקירת שב"כ מ-7.2.09, 8.2.09 ו-12.2.09. אציין, כי נושא זה אמנם

עולה מהודעות העורר ומזכרונות הדברים ולא עלה מבדיקת מחשבו, שגם תאריך הקשר האחרון עם דוא"ל הסוכן הוא 3.10.08, ואולם, העורר מסר כי מחק את ההתכתבות (זכרון דברים מ- 5.2.09). העורר שב, כאמור, ונדרש לפנייתו לסוכן בעת המלחמה בעזה מספר פעמים; זאת לאחר שבשני זכרונות דברים מ-5.2.09 טען, כי כתב לסוכן דוא"ל בטעות והתכוון לאחר, ובזכרון דברים מ-6.2.09 טען ששלח איגרת לסוכן בטעות, בגלל לחץ כספי ולחץ בעבודה. בהודעתו מ-15.2.09 ציין העורר כי היה ער לסכנה שיילכד, ואך מטפשות עשה את מעשיו. אכן, בהודעות אחדות הביע העורר חרטה וצער. יצוין גם, כי אמו של העורר (על פי מספר הודעות שלו והודעתה מ-16.2.09) הזהירתו לאחר נסיעתו הרלבנטית למכה, וכן סיפר אחד מחבריו בהודעה מ-18.2.09 שנאמר לעורר על-ידי חבריו כי אין הם רוצים לפגוש את הסוכן, הנראה חשוד.

י.

הסעיף בו מואשם העורר - סעיף 114(א) לחוק העונשין - קובע:

"מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ (המוגדר בין השאר בס"ק 114(ג) כמי שיש יסוד לחשוד בו כי נשלח מטעם ארגון מחבלים לאיסוף ידיעות סודיות - א"ר) ואין לו הסבר סביר לכך, דינו מאסר חמש עשרה שנה".

עסקינן בעבירת ביטחון, שחלה עליה חזקת המסוכנות הסטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). נוכח חומרתה של העבירה, הטבועה ככלל בסיכון הכלל, על פי רוב ייעצרו הנאשמים בסעיף זה עד תום ההליכים. אמנם אל נכון ציינה הסניגורית המלומדת, כי המחוקק לא סייג אפשרות לחלופת מעצר גם בכגון אלה, אף שייחד עבירות ביטחון לעניינים מסוימים בחוק המעצרים. ואולם, משעסקינן במגע עם סוכן זר שנשלח מטעם ארגון מחבלים, ועל כך דומה שאין חולק, וגם על פי כוונת המחוקק בחוק המעצרים, הנטיה מחמירה – אלא שכמובן נבדק כל מקרה לנסיבותיו.

י"א.

הפסיקה המועטה - יש לומר - שהובאה לידיעתי על-ידי הצדדים, מצביעה על הנטיה הבסיסית הנזכרת למעצר עד תום ההליכים. בבש"פ 1263/02 אמאל מחמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ציינה השופטת - כתארה אז - ביניש, במקרה של צעירה שסייעה לאחיה לאתר אנשים שיבצעו לבקשתו שירות שיש בו פגיעה בביטחון (בהמשך הובאו לגדר המערכת שקים ובהם חומרי חבלה ורימונים ( כלהלן:

"כאשר מדובר בפעילות שאינה חד-פעמית, אלא פעילות מתמשכת ופעילות זו היא על רקע אידאולוגי, פוטנציאל הסיכון לפגיעה בבטחון הוא רב אל מול השיקולים האישיים... עומדים שיקולים כבדי משקל של סכנה לבטחון הציבור. מטעם זה אין חלופה שתשיג את מטרת המעצר".

ראו גם בש"פ 7262/07 ג'בארין נ' מדינת ישראל (לא פורסם), תיק בו נפגשה העוררת עם סוכנת חיזבאללה וקיימה עמה מגעים לעניין גיוס לארגון; שם קבע השופט אלון, כי לא תסכון חלופת מעצר, בעיקר בהיעדר חלופה שתוכל למנוע המשך הקשר בין העוררת לגורמי הסיכון.

י"ב.

אכן, הסניגוריה הציגה את החלטת בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש בע"מ 4445/08 גזאל נ' התביעה הצבאית (לא פורסם) (הנשיא אל"מ משניות), שם שוחרר בערובה מי שיוחס לו מגע עם סוכן זר; אך באותו עניין דובר במי שהיה - כדברי הנשיא – "נקודת קצה לקבלת כסף בסכום מוגבל, על רקע של מצוקה כלכלית, ולא נוצר כל מגע או קשר שהוא בינו ובין אותו פעיל" (הכוונה לפעיל פת"ח - א"ר); חלקו של העורר שם נתפס כ"פסיבי ומינורי יחסית" לחלקם של אחרים. אין אלה פני הדברים בענייננו, בו כאמור חבריו של העורר דידן הרחיקו עצמם מן הסוכן.

י"ג.

וחרף כל אלה התלבטתי במידה מסוימת בבקשה זו, נוכח רקעו הנורמטיבי של העורר, והתסקיר כמתואר מעלה. יתכן שאילולא "הפרק השני", קרי, פנייתו לכאורה של העורר לאיש חיזבאללה בימי מלחמה בעזה, היה מקום - תוך התלבטות רבה - לשקול חלופת מעצר, בהתחשב בכך שהעורר לא ענה להתקשרויות הסוכן – ואולי ניתן היה לראות את התנהגותו הקודמת כמעין מעידה, משלא נמשך הקשר, אולי נוכח אזהרות אמו לאחר שובו ארצה; במקרה כזה היה צורך כמובן בתנאי שחרור מחמירים, וכמובן לא היה בכך כדי להשליך על תוצאות התיק העיקרי. ואולם, היטתה את הכף הפניה האמורה,

בתוך המלחמה, שיש לה יסוד ברור בחומר הראיות כאמור, והנושאת בחובה חומרה מיוחדת, ועמה חשש משמעותי פן לפנינו מחויבות אידאולוגית כנגד בטחון המדינה העלולה לפרוץ שוב בתנאי חלופה. דבר זה מביאנו לגדרי בש"פ 1263/02 מחמוד ובש"פ 7262/07 ג'בארין שנזכרו מעלה.

י"ד.

נוכח האמור, איני נעתר לערר.