בש"פ 7262/07 מנאר מופיד רדא ג'בארין נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי, לעצור את העוררת עד לתום ההליכים.

העוררת עומדת לדין בבית המשפט המחוזי בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, לפי סעיף 114 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ומתן שרות להתאחדות בלתי מותרת, לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום), 1945.

העוררת, בת העשרים וארבע, אזרחית ישראל ותושבת אום אל-פחם. בשנים 2002-3 למדה רפואת שיניים בירדן, ובמהלך תקופה זו התידדה שם עם סטודנטית ללימודי דת בשם גאדא. על פי הנטען בכתב האישום, אותה גאדא היתה חברה פעילה מאז 2001 בארגון החיזבאללה ועסקה בגיוס סוכנים לארגון.

בפגישה שקיימו בקיץ 2003 גילתה גאדא לעוררת את דבר פעילותה בחיזבאללה, הציעה לה להצטרף לארגון ולבצע עבורו שירותים של העברת פריטים שונים לסוכני הארגון בשטח ישראל, דוגמת מכשירי פלאפון, כרטיסי "מירס" וכרטיסי זכרון למחשב (מסוג "דיסק און קי"). העוררת לא נענתה להצעה במלואה, אולם נאותה לבקשת גאדא וקיבלה ממנה כרטיס זיכרון למחשב, אותו נשאה עמה כשחזרה מירדן לישראל באוקטובר 2003, לאחר שסיימה את לימודיה בירדן. היא גם ביקשה חברה נוספת שלה, ישראלית שלמדה בירדן, להעביר עבור גאדא מכשיר פלאפון לישראל.

בחודש יולי 2004, עשרה חודשים לאחר ששבה לישראל, התקשרה גאדא לעוררת וביקשה אותה לבוא לירדן ולהפגש עימה, כדי שיוכלו להמשיך ולדון בעניין גיוסה לארגון החיזבאללה. העוררת נסעה לשם כך לירדן ונפגשה שם עם גאדא.

בשיחתם שבה גאדא והציעה לעוררת להתגייס לאירגון. העוררת התעניינה בפרטי הליכי הגיוס וההכשרה, וגאדא פירטה בפניה את "נוהלי העבודה" הנדרשים מסוכני הארגון. בספטמבר 2004 יצאה העוררת פעם נוספת לירדן כדי להיפגש עם גאדא, והשתיים שוחחו בפירוט על הליכי הגיוס המצפים לה, תוכניות האימונים והזמן הנדרש לכך. במהלך השנים 2005-7 שמרו גאדא (בירדן) והעוררת (בישראל) על קשר טלפוני שכלל שיחות רבות, וכן התכתבו השתיים בדואר אלקטרוני.

אלה הם עיקר העובדות והמעשים המיוחסים לעוררת בכתב האישום. במקביל להגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את העוררת עד לתום ההליכים נגדה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' שטמר) נעתר לבקשה, וזאת לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעוררת וכי האישומים המיוחסים לה מקימים עילת מעצר. זאת, הן נוכח חזקת המסוכנות הקבועה בדין לעניין העבירות בהן היא מואשמת והן לאור המסוכנות הקונקרטית לשלום הציבור הנודעת מהמיוחס לה.

2.

בערר זה משיגה העוררת על החלטת המעצר.

בהודעת הערר, בטיעוניו על פה ובסיכום טענות בכתב, מנתח בא כוח העוררת – עורך דין ע' ג'בארין – ניתוח מפורט ומקיף את חומר החקירה אשר לטענתו אינו עולה כדי ראיות לכאורה, ברמה הנדרשת, להצדקת מעצר עד תום ההליכים.

עוד טוען הוא, כי המעשים המיוחסים לעוררת, עיתוי ביצועם הנטען, ונתוניה האישיים של העוררת – אינם מקימים בעניינה את עילת המעצר של המסוכנות.

עיון מדוקדק בטענות אלה מלמד כי הסניגור אינו חולק למעשה על קיום ראיות לכאורה לרוב רובם של מרכיבי העובדה שבכתב האישום. לאמור, הפגישות והמגעים שהתקיימו בין העוררת לבין גאדא, העובדה כי מלכתחילה ידעה העוררת מפי גאדא עצמה כי האחרונה חברה פעילה בארגון החיזבאללה, כי בפגישותיהן הרבות שבה גאדא והציעה לה להצטרף לארגון וכי במהלך אותן השיחות הועלו בפרטים הליכי ההצטרפות לארגון ודרכי ההכשרה לכך ועוד.

הוא גם אינו חולק כי לבקשת גאדא העבירה עמה העוררת מישראל לירדן את כרטיס זכרון המחשב שמסרה לה גאדא על מנת למוסרו למי שיישלח אליה. אלא שלטענת עורך דין ג'בארין, אין בכל אלה כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לעוררת לפי סעיף 114 לחוק העונשין. וכך היא טענתו:

המעשה האסור לפי סעיף 114(א) הינו:

"מי שקיים ביודעין מגע עם סוכן חוץ ואין לו הסבר סביר לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנים".

"סוכן חוץ" מוגדר בס"ק 114(ג):

"לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק או נשלח לעסוק מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בביטחון מדינת ישראל...".

לטענתו, הקשר שנוצר בין העוררת לגאדא היה מראשית ועד אחרית קשר חברי בין שתי סטודנטיות שהכירו במהלך שהותן בעמאן, וכי ככל שהדברים אמורים בעוררת לא חרג הקשר מעבר לכך. דבר קיומו של קשר חברות זה עולה מתוך הודעותיה של העוררת בחקירה, וגם בכתב האישום (סע' 3 לפרק העובדות) נאמר במפורש כי בתקופת לימודיה בעמאן "הכירה העוררת את גאדא ונקשרו ביניהן יחסי ידידות".

הנדבך המרכזי של הראיות הלכאוריות הינו בהודעות ובאימרות הרבות שנגבו מהעוררת. אכן, טוען הסניגור, עיקרי העובדות המפורטות בכתב האישום נסמכות על אימרות כאלה ואחרות שמסרה העוררת, ברם בקונטקסט המלא של מכלול אימרותיה עולה כי הקשרים והמגעים שביניהן היו ביסודם במישור החברות והידידות שנוצרה בין השתיים.

על כן, קיים הסבר סביר ברמת הראיות הלכאוריות למגעים ולקשרים של העוררת עם גאדא, ודי בכך לאיין או לכרסם מהותית בתוקף הראיות הלכאוריות לביצוע העבירה הנטענת נגדה על פי סעיף 114(א) לחוק העונשין.

3.

מוכן אני להניח – ועל כך גם לא יהיה חולק – כי בין העוררת לגאדא שררה מערכת יחסי ידידות וחברות. אולם, אין גם חולק כי בשלב מוקדם של אותה החברות ידעה העוררת על תפקידה הפעיל של גאדא בארגון החיזבאללה, ועל כך

שבפגישותיהן החוזרות ונשנות עלו הצעותיה של גאדא כי תצטרף לארגון ותבצע שירותים עבורו.

אין גם מחלוקת, כי לאחר שסיימה העוררת את לימודיה בעמאן ושבה לביתה בישראל, היא נענתה פעמיים לדרישותיה של גאדא להגיע לפגישה עמה בירדן, וכי באותן הפגישות שב ועלה – ובפירוט רב – עניין גיוסה לחיזבאללה והפעולות הנדרשות לכך.

עוד עולה מהודעותיה, כי בעת ששבה מלימודיה בעמאן לישראל, העבירה העוררת בכליה כרטיס זכרון מחשב שנמסר לה על ידי גאדא ואשר נתבקשה להחזיק בו עד שיבוא מי שיבוא ויבקש אותו ממנה.

בשלב זה של בחינת לכאוריות הראיות, מתבקשת המסקנה כי מערכת הקשרים והמגעים הממושכים בינה לבין גאדא היתה מקבילה.

מחד, קשר של חברות וידידות. מאידך, ובמקביל, קשר בין חברה פעילה בארגון החיזבאללה לבין מועמדת לגיוס לארגון זה, המבררת שוב ושוב פרטים כאלה ואחרים להליכי הגיוס והאימונים, המבצעת שירותים עבור הארגון (העברת כרטיס המחשב והפניית חברה אחרת להעברת מכשיר פלאפון), ולא סתם ארגון מחבלים – אלא ארגון החיזבאללה, על כל המשתמע מכך לעניין פוטנציאל הסיכון הגלום בכך לביטחון הציבור ואזרחי המדינה.

היבט זה שבמערכת היחסים של השתיים – הוא העומד בבסיס מעשה העבירה שבסעיף 114(א) לחוק העונשין, ונמצא מוכח לכאורה מתוך חומר החקירה.

4.

סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), קובע כי המואשם בעבירות דנן, חזקה עליו שמסוכן הוא לבטחון הציבור והמדינה. העוררת לא הפריכה חזקת מסוכנות זו. אדרבא, המעשים המיוחסים לה – והמוכחים לכאורה מתוך הודעותיה ואימרותיה – מעידים לכאורה על הלוך נפש אידיאולוגי שעל סף הנכונות להתגייסות לעזרת אויבי המדינה ומהקיצוניים שבהם.

לעניין זה מוצא אני חשיבות לא רק למעשים המיוחסים לעוררת בכתב האישום, אלא גם להלוך הנפש ואוירת ההזדהות העולה מתוך הודעותיה ואימרותיה של העוררת, כפי שאלה הוצגו בפני מתוך חומר החקירה.

עיינתי היטב במסמך הטענות המפורט שהגיש הסניגור ובציטוטים ובהפניות המובאים שם מתוך הודעות העוררת, המשוות לטענתו אופי אחר לדברים עליהם היא מספרת. איני מוצא כי באותן המובאות יש כדי לשנות מפוטנציאל הראיות הלכאורי בדבר "הקוים המקבילים" שבקשרי גאדא והעוררת, כפי שפורט לעיל.

בהינתן תשתית הראיות הלכאורית ועילת המעצר האמורה – לא תסכון בעניינה של העוררת חלופת מעצר. זאת, בעיקר מתוך כך שאין חלופה כלשהי שיהיה בכוחה למנוע המשך הקשר – בטלפון או בדומה – בין העוררת לבין גורמי הסיכון האמורים.

5.

במהלך הדיון בבקשה התברר כי נקבעו חמש ישיבות לשמיעת ראיות במשפטה של העוררת במהלך החודשיים הקרובים.

התרשמותי מטענותיו של בא כוח העוררת הינה, כי יריעת המחלוקת שבין הצדדים, רובה ככולה, תתמקד בטענות המשפטיות לעניין פרשנותן ויישומן של הוראות החוק בהם מואשמת העוררת, כאשר רוב רובן של העובדות אינו שנוי במחלוקת.

לאור זאת, יש מקום לתקווה כי ניתן יהיה לסיים פרשת הראיות במהלך הישיבות שכבר נקבעו, ולסיום ההליכים כולם בפרק זמן סביר.

5.

סוף דבר – אני דוחה את הערר.