בש"פ 2458/15 מדינת ישראל נ. רוסלן זלצ'בסקי

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

1.

כנגד המשיב, הוגש ביום 22.4.2014 כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת זקן וגרימת חבלה של ממש לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); ניסיון לגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1), בצירוף סעיף 25 לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק; תקיפה לפי סעיף 379 לחוק; ואיומים לפי סעיף 192 לחוק.

על פי המתואר בכתב האישום, ביום 14.4.2014 נסעו המשיב ואביו באוטובוס בטבריה, בו נסע גם המתלונן, קשיש כבן 72 אשר מתגורר בשכנות למשיב. כאשר עצר האוטובוס בתחנה הסמוכה למקום מגוריהם, ירד המשיב מהאוטובוס, הוציא משקית שהייתה בידו קרש עץ שאורכו כחצי מטר ורוחבו כ-10 ס"מ והמתין למתלונן. כאשר ירד המתלונן מהאוטובוס, חבט המשיב בראשו ובגופו מספר פעמים, ולאחר שנוסעי האוטובוס הצליחו להרחיק את המתלונן מהמשיב, רץ המשיב אל ביתו וחזר כעבור מספר דקות עם גרזן בידו. נהג האוטובוס שהבחין בנאשם עם הגרזן, סגר את דלתות האוטובוס והמשיך בנסיעה, ובכך מנע את המשך התקיפה. בעקבות התקיפה נגרמו למתלונן חתכים בראשו, שבר באגודל ופצעים בידיו, והוא אושפז למשך יומיים (להלן: האישום הראשון ). בנוסף, על פי עובדות האישום השני, בתחילת שנת 2013, במהלך שהותם של המשיב והמתלונן בבית תמחוי בטבריה, הכה המשיב את המתלונן בראשו במכת אגרוף ואף איים כי יפגע בחייו (להלן: האישום השני ).

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לבקשת המשיב, הדיון בעניינו נדחה מספר פעמים לשם הסתכלות פסיכיאטרית, והלה אובחן כסובל מלקות נוירולוגית וקוגניטיבית, ובהתאם לכך הופנה לאבחון נוסף. ביום 26.6.2014 קבעה וועדת האבחון על פי חוק הסעד (טיפול במפגרים),

התשכ"ט-1969 (להלן: חוק טיפול במפגרים ), כי המשיב מתפקד ברמה גבולית שאינה פיגור שכלי, הוא מבחין בין טוב לרע, מבין את הקשר בין סיבה לתוצאה ואת ההאשמות נגדו, ועל כן מסוגל לעמוד לדין. ביום 19.8.2014, בהיעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובשל היעדר חלופת מעצר ראויה כפי שנקבע בתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב, נעתר בית המשפט

(כב' השופט ת' כתילי ) לבקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

ביום 15.1.2015 הורה בית משפט זה (כב' השופט צ' זילברטל ) על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים (בהסכמתו), החל מיום 22.1.2015 (בש"פ 224/15).

3.

ההליכים בתיק העיקרי : ביום 4.12.2014 החלה שמיעת ההוכחות במשפטו של המשיב, וביום 11.12.2014 הופנה המשיב, לבקשתו, לחוות דעת משלימה של הפסיכיאטר המחוזי. עד ליום 15.1.2015, התקיימו שלושה מועדי הוכחות בהם הסתיימה עדותו של המתלונן. ביום 1.3.2015 התקיימה ישיבת הוכחות נוספת בה העידו שלושה עדי תביעה, ביום 22.3.2015 התקיימה ישיבת הוכחות בה העידו שני עדי תביעה, וביום 26.3.2015 נקבעו שלושה מועדי הוכחות נוספים, לחודשים מאי ויולי. סך הכל התקיימו חמישה מועדי הוכחות וקבועים שלושה מועדים נוספים. בדיון בפני, העריכה המבקשת כי מסכת התביעה תסתיים בישיבה אחת.

4.

מכאן הבקשה להארכת המעצר בשלושה חודשים נוספים.

ב"כ המשיב הציע כי ביני לביני יוגש תסקיר מעצר לבחינת האפשרות לחלופת מעצר במעון נוה מנשה, לבעלי מוגבלות שכלית-התפתחותית.

5.

מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב עולה כי הסיכון להתנהגות אלימה מצדו היא בינונית, והסיכון למתלונן הוא גבוה. נוכח מצבו הגבולי של המשיב לא נמצאה לו חלופה ראויה וגם לא עלה בידי המשיב להציע חלופה קונקרטית. בהתחשב במידת הסיכון מצד המשיב, ובהתחשב בכך שייתכן כי שמיעת הראיות תסתיים בתקופת ההארכה הנוכחית, איני רואה מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר, שלמעשה אינה קיימת כיום. בהתחשב בכך שהמשיב לא אובחן כמפגר, ובהתחשב במסוכנות הבינונית-גבוהה הנשקפת ממנו, איני רואה מקום להיעתר לבקשת המשיב להגשת תסקיר מעצר עדכני בעניינו.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב ב- 90 ימים נוספים החל מיום 22.4.2015 או עד למתן פסק דין בת"פ 30379-04-14 ב בית משפט המחוזי נצרת, לפי המוקדם.