בש"פ 2497/16 מדינת ישראל נ. שמעון (קופרשמיד) קופר

בקשה שתיים-עשרה (!)

להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בגדרה מבוקש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 9.4.2016 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 47934-11-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

כתב האישום והליכי המעצר

1.למשיב, יליד 1962, מיוחסות שתי עבירות של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 – רצח אשתו הראשונה ורצח אשתו השלישית. ביום 26.11.12 הוגש נגד המשיב כתב אישום, אשר כלל אישום אחד בעבירת רצח בכוונה תחילה של אשתו השלישית, ג'ני מור-חיים ז"ל. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 29.4.12 תוקן כתב האישום ונוסף אישום של רצח בכוונה תחילה של אשתו הראשונה, אורית קופרשמיט ז"ל (להלן: אורית ).

2.ההליכים הקודמים בעניינו של המשיב פורטו בהרחבה בהחלטות קודמות (ראו ההחלטות האחרונות בשורת החלטות שניתנו בבית משפט זה בעניין מעצר המשיב: בש"פ 6532/15, החלטת השופט מ' מזוז מיום 11.10.2015; בש"פ 9129/15, החלטתי מיום 5.1.2016 ;

ובש"פ 1791/16, החלטת השופט ס' ג'ובראן מיום 13.3.2016), ועל כן אציין בקצרה רק את עיקרי הדברים.

3.כאמור, בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי (אשר ייחס למשיב אישום אחד של רצח), הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. ביום 18.4.2013 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב, והוחלט על מעצרו עד תום ההליכים. על החלטה זו הגיש המשיב ערר ביום 28.4.2013, אלא שבינתיים תוקן כתב האישום כך שנוסף אישום שמייחס למשיב את רצח אורית. על-יסוד האמור, בדיון ביום 6.5.2013 הורה בית המשפט זה על החזרת הדיון לבית משפט קמא, וזאת על-מנת שיבחן את התשתית הראייתית הלכאורית ביחס לאישום הנוסף ( בש"פ 3007/13 , השופט ע'

פוגלמן ). ביום 6.6.2013 קבע בית משפט קמא, כי בעניין האישום הנוסף, בשלב הנוכחי לא הוצגו ראיות לכאוריות מספיקות אשר מצדיקות מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ואולם לנוכח ההחלטה הקודמת בעניין האישום המקורי מיום 18.4.2013, יוותר המשיב במעצר עד תום ההליכים. ביום 25.7.2013 דחה בית המשפט זה עררים שהגישו שני הצדדים להליך כלפי החלטה זו ( בש"פ 4844/13

ובש"פ 4983/13 , השופט נ' הנדל ).

4.בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים, האריך בית משפט זה, מעת לעת, את מעצרו של המשיב לתקופות של תשעים ימים כל פעם. יצוין כי ההארכה נקבעה לעתים בהסכמת המשיב, ולעתים על-יסוד התרשמותו של בית המשפט כי ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב מתקדמים באופן יעיל ובקצב משביע רצון, וזאת לנוכח מורכבותו של התיק והמספר הרב של העדויות והראיות. כמו כן, נקבע מספר פעמים כי בשל חומרת העבירה והנסיבות האישיות של המשיב, אין הצדקה לשחרורו לחלופת מעצר, לרבות מעצר בפיקוח אלקטרוני. כאמור, ההחלטה האחרונה להאריך את מעצרו של המשיב ניתנה על-ידי ביום 5.1.2016. בהחלטה זו הוריתי לשירות המבחן לבחון אפשרות של מעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, נוכח חריגותו המופלגת של המקרה מבחינת משך המעצר (בש"פ 9129/15).

5.ביום 9.2.2016 הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר מעודכן בעניינו של המשיב, בו צוין כי המשיב נוקשה בחשיבתו ופועל על-מנת לקדם את צרכיו ומטרותיו, לעתים תוך פעולות מניפולטיביות. שירות המבחן הביע ספק בהתאמתה של חלופת המעצר אשר הוצעה בישיבה בירושלים, והעריך כי קיים סיכוי משמעותי להפרת התנאים. שירות המבחן ציין, כי במידה שבית המשפט ימצא לנכון לבחון את החלופה המוצעת, יגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניין בתוך עשרים ימים.

6.ביום 14.2.2016 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, במסגרתו עתר המשיב להורות על עריכת תסקיר משלים לבחינת חלופת המעצר שהוצעה בישיבת "נתיב השלום" שבירושלים, כאשר בנו של המשיב ישמש כמפקח נוסף. לאחר בחינת תסקיר שירות המבחן ושמיעת טיעוני הצדדים, קבע בית משפט קמא כי אין טעם בהמשך בחינת עניינו של המשיב על-ידי שירות המבחן, שכן תסקיר המעצר הוא שלילי באופן מובהק, כאשר אין בכוח החלופה שהוצעה לאיין באורח סביר את הסיכון הנשקף מהמשיב.

7.כלפי החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה. ביום 13.3.2016 נדחה עררו (בש"פ 1791/16, השופט ס' ג'ובראן ), תוך שנקבע כי בית משפט קמא פעל בהתאם להחלטתי מיום 5.1.2016 בבש"פ 9129/15 וצדק כשדחה את חלופת המעצר המוצעת, שאינה מספקת מענה לסיכון הנשקף מהמשיב ולאפשרות הימלטותו.

8.אשר להתקדמות בתיק העיקרי – פרשת התביעה הסתיימה בחודש יולי 2014, ופרשת ההגנה הסתיימה ביום 9.11.2014. ביום 13.7.2015 נשמעה השלמת סיכומים בעל-פה, לאחר שקודם לכן הוגשו סיכומים בכתב, ובית משפט קמא דחה את מתן הכרעת הדין למועד אחר. ביום 7.3.2016 הודיע בית משפט קמא כי הוא צפוי למסור את הכרעת הדין בחודש מאי 2016, ומועד מדויק ייקבע בחודש אפריל.

טענות הצדדים

9.המבקשת טוענת בבקשתה להארכת המעצר, כי יש להאריך את מעצרו של המשיב בשל מסכנותו לציבור וחשש ממשי להימלטות מאימת הדין, וזאת נוכח העונש הצפוי לו במידה שיורשע במיוחס לו. אשר להתקדמות ההליך, נטען כי ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב לקראת סיומם, ונכון לעת זו הכרעת הדין צפויה להימסר בחודש מאי 2016, וזאת לאחר ששלב ההוכחות התנהל בקצב משביע רצון. נוכח האמור, סבורה המבקשת כי המשך מעצרו של המשיב בבית מעצר הוא חיוני ומוצדק.

המשיב טען כי ראוי שאשוב ואורה לשירות המבחן לבחון את האפשרות למעצר המשיב בפיקוח אלקטרוני, מאחר שהבחינה שערך בהמשך להחלטתי בבש"פ 9129/15 לא היתה מלאה ולא כללה, למשל, את בחינת המפקחים המוצעים. הודגש כי מערך השיקולים בבקשה דנא שונה מזה שנשקל בגדר הערר שנדון לפני כשבועיים על-ידי השופט ס' ג'ובראן , ערר על דחיית בקשה לעיון חוזר. המשיב מדגיש גם את ההיבטים החריגים של המקרה מבחינת משך המעצר, הזמן שחלף מאז השלמת הסיכומים, העומס בו נתון בית משפט קמא, וחוסר הוודאות שהכרעת הדין אכן צפויה בקרוב, שכן בית המשפט אך הביע תקווה שכך יהיה ולא נקב במועד מוגדר.

דיון והכרעה

10.דין הבקשה להתקבל. אין לי אלא לחזור על האמור בהחלטת השופט ג'ובראן

שניתנה לפני כשבועיים. אכן, בגדר דיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים יש לשקול שיקולים נוספים, ובעיקר את אופן התנהלות ההליך העיקרי ואת מיקומה של נקודת האיזון בין הזכות לחירות לבין המסוכנות הנשקפת מהמשיב. ואולם, בהתחשב במכלול הנסיבות, שפורט שוב ושוב בהחלטותיו של בית משפט זה, המצביע על מסוכנות מופלגת והעדר אפשרות למתן אמון במשיב, כמו גם בממצאי התסקיר האחרון, אין מקום שלא לקבל את הבקשה. שירות המבחן הגיע למסקנה ברורה, שלא חייבה את בחינת המפקחים, שכן שלילת היתכנות מעצר בפיקוח אלקטרוני נובעת בעיקרו של דבר מנתוני המשיב. לכך אוסיף, כי על פי הערכת בית המשפט המחוזי, שאין סיבה שלא ליתן לה משקל, צפויה הכרעת הדין להינתן בתוך כחודשיים.

אשר על כן, אני מאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל מיום 9.4.2016, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 47934-11-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.