בש"פ 2551/19 מאיר נחמני נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 8.4.2019 (עמ"י 19709-04-19, השופט י' פ' אקסלרד ). בית המשפט המחוזי דחה ערר שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מאותו יום, במסגרתה הורה על הארכת מעצרו עד ליום 10.4.2019 בשעה 14:00 (מ"י 17262-04-19, השופט י' בן דוד ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש ריצה עד ליום 8.4.2019 עונש מאסר בכלא "דקל" בגין תקיפה של אביו. ביום 7.4.2019, יממה לפני שחרורו, נעצר המבקש בחשד לביצועה של עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. זאת בשל כך שביום 28.3.2019 אמר לעובד סוציאלי בכלא (להלן: העו"ס ) כי הוא "שומע קולות" שקוראים לו לפגוע בהוריו, על אף שאינו רוצה לעשות כן. יצוין כי העו"ס פגש במבקש פעם נוספת לפני תום תקופת מאסרו, ולדבריו המבקש לא איים שיפגע בהוריו במפגש זה.

3.

ביום 8.4.2019, כאמור יום שחרורו של המבקש ממאסר, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו בחמישה ימים. במעמד הדיון טען בא-כוחו של המבקש כי דברים שנאמרו בהקשר טיפולי אינם עולים כדי עבירת איומים, בהתבסס על החלטתי מיום 4.2.2019 בבש"פ 749/19 (להלן:

בש"פ 749/19 ), אך בא-כוח המדינה, נציג המשטרה, עמד על הבקשה. יצוין כי מהפרוטוקול עולה כי לכאורה נציג המשטרה לא היה מודע להחלטה האמורה.

4.

בית משפט השלום נעתר לבקשה באופן חלקי, והורה על הארכת מעצרו של המבקש עד ליום 10.4.2019 בשעה 14:00, בקבעו שקיים חשד סביר לכך שביצע עבירת איומים. בית משפט השלום התייחס להחלטתי בבש"פ 749/19 שניתנה בעניין שנסיבותיו דומות. אולם, בית משפט השלום קבע שההחלטה האמורה לא שללה כליל את האפשרות שדברים הנאמרים לגורם טיפולי עלולים לעלות כדי איומים. בהמשך לדברים אלו, בית משפט השלום קבע כי עברו הפלילי של המבקש – הכולל עונש מאסר בפועל שהושת עליו בחודש ינואר האחרון בגין תקיפת אביו – מבסס עילת מסוכנות במקרה דנן והוסיף כי לא הוצעה בעניינו חלופת מעצר מספקת.

5.

המבקש הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, שדחה אותו בו ביום. בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שקיים ספק אם ניתן לראות בדברים שאמר המבקש לעו"ס ככאלה שמגבשים את עבירת האיומים, החקירה בעניין זה טרם מוצתה, ועל כן יש לאפשר למדינה להוסיף ולחקור שני גורמים שהיו עדים לסיטואציה. במישור העקרוני, בית המשפט המחוזי התייחס אף הוא לכך שההחלטה בבש"פ 749/19 לא שללה על הסף את האפשרות שדברים הנאמרים לבעלי תפקיד טיפולי יוכלו להיחשב בנסיבות מסוימות כדברי איום.

בקשת רשות הערר והתגובה לה

6.

בבקשה שבפני, אשר הוגשה אתמול בשעות הערב המאוחרות, טוען המבקש כי נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו הן חריגות ויוצאות דופן, וכי יש בהן כדי להצדיק מתן רשות לערור ב"גלגול שלישי". בפתח דבריו, מלין המבקש על כך שהמדינה לא פעלה על מנת לספק מענה הולם לסוגיות שהתעוררו בבש"פ 749/19. בפן המהותי, מדגיש המבקש כי קשה להלום שעבירת האיומים מתגבשת על סמך מחשבות אותן חלק אדם עם גורם מטפל. המבקש מטעים כי שב והבהיר שלא הייתה לו כל כוונה ממשית לפגוע בהוריו, וכי היסוד הנפשי המיוחד – בדמות כוונה להפחיד או להקניט – לא חל בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי ההחלטות להורות על מעצרו מתבססות על עברו הפלילי, בעוד שכלל לא ברור האם קם חשד סביר לכך שעבר עבירה. כמו כן, נטען כי שיהויו הבלתי מוסבר של העו"ס בפנייתו למשטרה לא איפשר למצות את החקירה בזמן שהמבקש מצוי במאסר והסב לו בכך פגיעה נוספת – באופן המצדיק אף הוא כשלעצמו להורות על שחרורו.

7.

זמן קצר לאחר הגשת הבקשה הוריתי למדינה להגיש תגובה דחופה לה. בכלל זאת, ביקשתי שתיתן התייחסותה הן לנסיבות המקרה הקונקרטיות והן לשאלה האם – בעקבות ההחלטה שניתנה בבש"פ 749/19 – התקיימו בפרקליטות המדינה דיונים בהיבט העקרוני העולה ממנו וממקרים הדומים לו בנסיבותיהם.

8.

ביום 9.4.2019 הגישה המדינה את תגובתה. במישור העקרוני, המדינה מציינת כי בשל הסוגיות שהועלו במסגרת הדיון בבש"פ 749/19 התקיימה ביום 20.3.2019 ישיבה בנושא, בראשותו של המשנה לפרקליט המדינה (פלילי) ובהשתתפות נציגי הפרקליטות והמשטרה. בתום הישיבה התקבלה החלטה מפורטת, שטרם פורסמה באופן סופי, באשר לשיקולים השונים שיש לשקול טרם העמדתו לדין של אדם המוסר דברים העלולים להתפרש כאיומים במסגרת טיפולית או מעין טיפולית. המדינה מדגישה כי הקו המנחה שנקבע לעניין זה מאמץ מדיניות מצמצמת, לאור הספק הקיים במקרים אלו לגבי התקיימות היסוד הנפשי הנדרש בעבירת האיומים. כמו כן, הוסבר כי המדיניות האמורה נוגעת לשלב שלאחר החקירה, כאשר מלוא הנתונים הנוגעים לאמירה התבררו, ובעת שנבחנת האפשרות אם להגיש כתב אישום. המדינה מוסיפה ומציינת כי בשל השלב שבו נמצא ההליך בעניינו של המבקש החוקר המשטרתי לא היה מודע עדיין לקיומה של המדיניות האמורה.

9.

בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, טוענת המדינה כי נוכח התמונה הברורה שהעלתה החקירה עד כה וכן ההערכה כי המשכה לא יניב פרטים מהותיים נוספים – לא קמה תשתית להעמדתו של המבקש לדין בגין עבירת האיומים וניתן להורות על שחרורו. המדינה מוסיפה כי אין בסמכותה להפנות את המבקש לטיפול פסיכיאטרי בניגוד לרצונו, אך כי תפעל ליידע את הוריו באשר לאפשרויות העומדות בפניהם בכל הנוגע להוצאת צו הרחקה מפניו או לחילופין הפנייתו לטיפול פסיכיאטרי. המדינה מוסיפה ומבקשת כי יוצא צו שיורה על הרחקתו של המבקש מהוריו וממקום מגוריהם למשך חמישה ימים ממועד שחרורו, על מנת לאפשר להם לנקוט בצעדים האמורים ככל שיבחרו לעשות כך.

10.

בסמוך לאחר מכן, הגיש המבקש תשובה לתגובתה של המדינה. בתשובה זו התבקש שחרורו של המבקש לאלתר, וכן נמתחה ביקורת על התנהלותה של המדינה.

דיון והכרעה

11.

לנוכח תגובת המדינה, המסכימה הלכה למעשה לשחרורו של המבקש, הבקשה דנן התייתרה. בנסיבות העניין, אני מורה על השבת הדיון בעניינו של המבקש לבית משפט השלום באופן דחוף, על מנת שיסדיר את שחרורו ובתוך כך ידון בבקשת המדינה להוצאת צו זמני שיורה על הרחקתו מהוריו. בית משפט השלום יקיים את הדיון בעניינו של המבקש היום, 9.4.2019, לא יאוחר מהשעה 19:00. דומה שהדיון יוכל לשמש מסגרת מתאימה אף למתן הסברים מתאימים למבקש, וכן לבירור בנוגע להסכמתו לקבלת טיפול.

12.

כפי שעלה לאורך כל ההליך, המקרה דנן מצוי בליבתן של אותן הסיטואציות שנדונו בהחלטתי בבש"פ 749/19, שבהן מטופל מבקש לשתף גורם טיפולי במחשבותיו הקשות בניסיון לזעוק לעזרה, להבדיל מאשר להשמיע איום על אותו גורם או על צדדים שלישיים באופן שנועד להפחיד או להקניט. לפיכך, קם ספק של ממש אם מדובר במקרה שהצדיק מלכתחילה פסיעה בנתיב החקירתי תוך מעצרו של המבקש. יש לברך על כך שהמדינה פועלת לגיבוש מדיניות מפורטת בנושא, אך דומה שניתן היה לצפות לכך שהגורמים המשטרתיים ייודעו, כבר בעת הזו, למצער ביחס להחלטה הרלוונטית לעבודתם.

13.

לחוסר הנוחות שמעורר המקרה דנן מתווספת גם העובדה שעל אף שהשיחה הטיפולית בין המבקש לבין העו"ס התקיימה כעשרה ימים טרם מועד שחרורו, הפנייה למשטרה התבצעה רק יום טרם שחרורו של המבקש. שיהוי זה איין את האפשרות למצות את בירור הדברים עוד במהלך תקופת המאסר ופגע שלא לצורך בחירותו. דומה שאף בעניין זה רצוי שיופקו הלקחים המתאימים.

14.

מכל האמור עולה כי טוב ייעשה אם מסקנותיה המפורטות של עבודת המטה שנעשתה יפורסמו ויוטמעו בשטח בהקדם האפשרי, ויפה שעת אחת קודם, על מנת למנוע הישנותם של מקרים חמורים מעין אלו.

15.

בהקשר הרחב יותר, ובשים לב להחלטותיהן של הערכאות הקודמות, אבהיר כי התייחסותי בבש"פ 749/19 לכך שלא כל אמירה לגורם טיפולי באשר הוא תיהנה

מחסינות "אוטומטית" לא נועדה לחול על דברים שנאמרו באופן כן במסגרת טיפולית ולצורך הטיפול. מכל מקום, כפי שהובהר על-ידי המדינה, מדיניות מפורטת בנושא צפויה להיות מושלמת בהקדם.

16.

סוף דבר: הדיון בעניינו של המבקש יוחזר לבית משפט השלום, כאמור בפסקה 11 לעיל. בכך מסתיים הטיפול בבקשה.