בש"פ 2561/21 מדינת ישראל נ. אבראהים שאהין

1.

בפניי בקשה חמישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

לא אשוב על מכלול פרטי המיוחס למשיב ולאחר, כפי שפורטו בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 288/21 (השופט ע' פוגלמן ) מיום 27.1.2021. אציין רק כי מיוחסות לו עבירות רצח, החזקה ושימוש של סם שלא לצריכה עצמית וכן השמדת ראיות.

3.

באת כוח המבקשת, בנימוקי הבקשה בכתב, פירטה את השתלשלות ההליכים מיום הגשת כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים, בציינה כי תחילה חלו עיכובים בהסדרת הייצוג, ואולם נכון להיום נותרה ישיבה אחת או שתיים לסיום פרשת ראיות התביעה.

עוד ציינה באת כוח המבקשת כי בשל עתירת בא כוח המשיב להסרת חיסיון, בוטלה אחת הישיבות, תוך שהיא אינה חולקת על חשיבות עדות המומחה שבעניינה הוגשה העתירה, אותו הגדירה כ"עד משמעותי".

מכל מקום, שבה וטענה לעניין המסוכנות והחשש משיבוש הליכי משפט המחייבים את המשך מעצרו של המשיב.

4.

בא כוח המשיב התנגד לבקשה, וטען כי החומר הנלווה לעדות המומחה לא הועבר לידיו ולידיעתו, למרות מרכזיותו וחשיבותו למערך הראייתי הלכאורי לו טוענת המבקשת בעניינו של המשיב. יחד עם זאת, הדגיש כי הוא חולק על חוקיותה וקבילותה של מערכת "עין הנץ", אשר בעניינה אמור העד ליתן את עדותו ואת חוות דעתו.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובטיעוני בא כוח המשיב, אני סבור כי יש להיעתר לבקשה.

כידוע, בית המשפט נדרש במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים לאזן בין זכותו החוקתית של נאשם לחירות, לבין אינטרס השמירה על שלום הציבור ובטחונו והצורך להגן על תקינות ההליך הפלילי. בהקשר זה נפסק כי ככל שקצב התנהלות ההליכים אינו מספק, כך תיטה המטוטלת לעבר זכותו של הנאשם לחירות ותגבר הנטייה לחלופת מעצר (בש"פ 3790/18 מדינת ישראל נ' טחימר (21.5.2018)).

במקרה דנן שוכנעתי כי ההליך בעניינו של המשיב מצוי על סף סיום פרשת ראיות התביעה וקצב שמיעת הראיות אכן מוביל לקראת סיום המשפט.

6.

משכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב מיום 1.5.2021 ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 20142-08-19 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.