בש"פ 2562/03 יוסף זוהר נ. מדינת ישראל

העורר נעצר בחשד שרצח את אביו, הוא נעצר לצרכי חקירה וזהו מעצרו השני. בית משפט השלום הורה על המשך מעצרו ל-9 ימים נוספים, לאחר שנעצר כבר קודם לכן למשך 6 ימים. בית משפט השלום קבע כי נתקיים חשד סביר לביצוע העבירה המיוחסת לעורר, כי נתקיימה עילת מעצר בשל החשש מפני שיבוש חקירה, כי צרכי החקירה מחייבים את המעצר וכי נתקיימה גם עילת מסוכנות.

ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט המחוזי ציין כי הראיות המצויות בתיק חורגות מגדר חשד גרידא למעורבות פיזית של העורר ברצח אביו, כי חלק מפעולות החקירה אינן יכולות להיעשות אלא כשהעורר עצור וכי "מי שנחשד בעבירת רצח, ויש נגדו ראיות לביסוס החשד, מוחזק כמסוכן ועל כן אין מקום לשחררו כל עוד לא נסתיימה החקירה, בתנאי כמובן שהחקירה מגלה ראיות המבססות את החשד".

כנגד החלטה זו משיג העורר. הוא סבור כי בית המשפט המחוזי ביסס את עילת המסוכנות על חזקה והדבר אינו מותר על-פי חוק. עוד הוא מלין על כך שלא נתבקש תזכיר מעצר בשלב זה של החקירה.

דין הערר להידחות. עילת המסוכנות אינה העילה היחידה שעמדה ביסוד החלטת בית משפט השלום להאריך את מעצרו של העורר. מהחומר שהובא בפני עולה כי המשטרה מתכוונת לבצע עד תום מועד המעצר פעולות חקירה חשובות וכי שחרורו של העורר ממעצרו עשוי לפגוע ביכולתה של המשטרה לבצע בהצלחה את אותן פעולות. החשש מפני שיבוש הליכי החקירה מעוגן אף הוא בחומר המצוי בתיק המשטרה. עילת המסוכנות עצמה אינה רק פועל יוצא של חזקה כסברתו של העורר. היא נלמדת מהתנהגותו של העורר בעצם ההחלטה המיוחסת לו לבצע רצח אב בשל בצע כסף, ההכנות לביצוע הרצח שהוא נחשד בהן, והאופן בו בוצע המעשה. החומר המצוי בתיק המשטרה ושעליו ניתן לסמוך את המסקנה בדבר קיום עילות המעצר בשלב זה הוא חומר חקירה שלא ניתן להעמידו לרשות העורר לעת הזו.

הערר נדחה.