בש"פ 2574/12 שי הררי נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' קאפח) במ"ת 38671-02-12 מיום 18.3.12, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עיקרי כתב האישום

2.

נגד העורר וארבעה אחרים הוגש כתב אישום, ובו הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, בסחיטה באיומים ובהדחה בחקירה. העורר הגיע ביום 26.12.11 ביחד עם נאשם 2 לביתו של המתלונן, אך זה סירב לפתוח את דלת ביתו. לאחר מכן, יצר המתלונן קשר עם נאשם 2, אשר ביקש ממנו להגיע לפגישה תוך שהוא מאיים עליו שאם לא יעשה כן, יגיעו הנאשמים אל ביתו בלילה. למחרת, מפאת חששו מפני פגישה לילית, הגיע המתלונן לפגישה עם העורר והנאשם 2, בבני ברק. בעת הפגישה הורה הנאשם 2 למתלונן להיכנס אל מאחורי בנין סמוך, ניסה לדחפו וסימן לעורר לאיים עליו. העורר אחז בקסדת האופנוע שלו באופן מאיים, בהראותו כי בכוונתו להכות את המתלונן בראשו באמצעות הקסדה, ושאלוֹ אם בכוונתו להביא את הכסף. מפאת חששו מן השניים הציע העורר לשלם לנאשמים 500 ₪ מדי חודש. אלו דרשו לקבל 10,000 ₪ מדי חודש, עד שלבסוף סיכמו עם המתלונן כי ישלם להם 5,000 ₪ בכל חודש. לאחר שהמתלונן נסע מן המקום, הורה לו הנאשם 2 לחזור. המתלונן שב למקום הפגישה עם רכבו, ואז נכנסו העורר והנאשם 2 אל רכבו של המתלונן, ללא הסכמתו. המתלונן יצא מהרכב, העורר הורה לו לשוב לרכבו ולנסוע לביתו של נאשם 1, כי זה מחכה להם, רוצה את הרכב, והרכב יימכר במהלך הלילה. המתלונן נעל את רכבו והחל להתרחק מהמקום, אך העורר חסם את דרכו ואיים עליו באומרו: "אם לא תביא את המפתח צריך נס שלא תשוטט בדם היום"; "צריך נס שתצא מפה חי, איזה נס עשית שתצא חי?". לאור האיומים, ביקש המתלונן לשוחח עם נאשם 1, התקשר אליו באותו מעמד, והנאשם 1 אמר לו כי עליו להביא את הרכב אליו. המתלונן השיבוֹ כי הרכב שייך לאדם אחר ואז הורה לו הנאשם 1 באיומים לשלם לו 10,000 ₪ עד ליום המחרת. או אז פנה העורר למתלונן ואמר לו "יש לך מזל, הלוואי שלא תעמוד בתשלום ואני אטחן אותך". למחרת נפגשו המתלונן ונאשם 2 בתחנת דלק, ושם מסר המתלונן לידיו של נאשם 2 סך של 5,000 ₪ במזומן.

3.

ביום 7.2.11, שלחו העורר, נאשם 2 ונאשם 4 מסרונים מאיימים למתלונן ובהם כתבו: "מה אנחנו אוויר", "שכמה דברים יעופו לאוויר תתחיל להבין". למחרת, נפגשו השלושה, הצטיידו באלת בייסבול ונסעו לאתר את המתלונן ברכב ששכר העורר, על מנת לסחוט ממנו סכומי כסף נוספים. השלושה איתרו את המתלונן, החלו לעקוב אחריו, וחסמו את נתיב נסיעתו. העורר יצא מן הרכב השכור ונע לעבר המתלונן כשהוא אוחז באלת הבייסבול על מנת לאיים עליו באמצעותה. כשהבחין המתלונן במתואר, החל בנסיעה לאחור בניסיון לברוח מן הנאשמים. אלה החלו לדלוק אחריו. במהלך מנוסתו הבחין המתלונן בניידת משטרה, עצר ופנה לעזרת השוטרים, אשר עצרו את הנאשמים.

4.

בהמשך ניסה העורר להניע את המתלונן לחזור בו מהודעתו במשטרה, כאשר איים עליו באומרו "אתה יודע מה אומרים עלי הימ"ר, המשטרה? ... אומרים שאני דוקר אנשים, שאני מחכה להם רעול מתחת לבית".

החלטת המעצר עד תום ההליכים

5.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. בית המשפט התייחס להודעותיו של המתלונן ולראיות נוספות אשר מחזקות את גרסתו. בין היתר, מדובר בדו"ח פעולה משטרתי על אודות המתואר בפיסקה 3 סיפא לעיל: בקשת העזרה המבוהלת של המתלונן; רכבם של הנאשמים שהיה בעקבותיו וניסה להמשיך לנסוע למרות שהשוטר הורה לו לעצור; לכשנעצר פתח השוטר את הדלת הקדמית ומשם נפלה אלת בייסבול שהייתה צמודה לעורר; המתלונן סיפר לשוטר על חובו, על האיומים ועל הסחיטה, והצביע על העורר ועל חבריו. לבד מדו"ח הפעולה, ישנו תיעוד ממצלמת אבטחה לגבי הגעת העורר ונאשם 2 לביתו של המתלונן, אוחזים קסדות בידיהם, מסמנים זה לזה להיות בשקט, דופקים בדלת מצלצלים בפעמון, פעם ופעמיים, בהפרש של כמה דקות. עוד היפנה בית משפט קמא למחקרי תקשורת על קיומן של שיחות רבות בין העורר, הנאשם 2 והמתלונן; ועוד. שתיקתו של העורר והכחשתו את האירועים המתועדים, גם היא נזקפה לחובתו במישור הראייתי. בית משפט קמא קבע כי העבירות המיוחסות לעורר ועברוֹ הפלילי המכביד מבססים עילת מעצר בגין מסוכנות. בשל אופיין של העבירות הנדונות, העבר הפלילי והעובדה כי העורר הפר בעבר הוראה חוקית, קבע בית משפט קמא כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו. העורר נעצר אפוא עד תום ההליכים נגדו, ומכאן עררו.

עיקרי טענות הצדדים

6.

לטענת בא-כוח העורר, שגה בית משפט קמא בהחלטתו להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ראשית, לדבריו, המתלונן איננו אמין. הוא עצמו נתון במעצר בשל עבירות מרמה ואף טען בפה מלא כי שיקר בהודעותיו המפלילות בתיק זה. אמינותו המפוקפקת מכרסמת בתשתית הראייתית שלחובת העורר. שנית, בא-כוח העורר טוען לאפלייה פסולה בין הנאשמים, שכן שלושה מהם שוחררו לחלופות מעצר. שלישית, שגה בית משפט קמא כאשר לא בחן כלל חלופת מעצר בעניינו של העורר.

7.

בא-כוח המשיבה טוען בתשובה כי ישנה תשתית ראייתית לכאורית בתיק, וזו מבוססת על דברי המתלונן, על הראיות האובייקטיביות ועל שתיקתו של העורר בחקירתו. המתלונן אכן אמר כי שיקר, אך עניין זה לא נוגע לגרסתו כולה, אלא רק

לכך ששיקר כי ברשותו נמצאות הקלטות של איומי הנאשמים. לטענת בא-כוח המשיבה, אין אפליה בין העורר לבין יתר הנאשמים, וההבדלים ביניהם לעניין המעצר נובעים משינויים מהותיים רלבנטיים. לעניין חלופת המעצר טוען בא-כוח המשיבה כי לאור עברו הפלילי המכביד של העורר ומחמת העבירות שבהן הואשם, ברור כי לא תימצא חלופת מעצר אשר תאיין את מסוכנותו. לפיכך לא היה מקום לבחון חלופת מעצר באמצעות תסקיר מעצר, וכדין עשה בית משפט קמא כשהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

8.

דין הערר להידחות. דעתי כדעת בית משפט קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה. מהימנותו של המתלונן, עניינה למשפט עצמו; לא להליכי המעצר. אכן, על פני הדברים המתלונן איננו 'טלית שכולה תכלת', גם הוא מסובך בחשדות לפלילים, וגם דבריו על שקריו שלו-עצמו, מעידים על בעייתיות. יחד עם זאת, דומה כי דברי השקר מתייחסים לגיזרה מצומצמת. ניתן גם לשער סיבות אפשריות לדבריו הסותרים, אך כאמור, עניין הוא לתיק העיקרי. על-פי חומר הראיות, לא רק מפיו של המתלונן אנו חיים. דו"ח הפעולה המשטרתי כמתואר לעיל הוא מפורט, ענייני, מתאר סיטואציה משמעותית של מנוסה, בהלה, רדיפה, תיאור מילולי מפיו של המתלונן, אלת בייסבול אצל העורר ועוד. לא היה בפיו של העורר הסבר להניח את הדעת בעניינה של האלה. העורר טען כי כלל אינו מכיר את המתלונן וכי מעולם לא ביקר בביתו. הכחשתו-זו סותרת את תיעוד מצלמת האבטחה כמתואר לעיל. פלט התקשורת מלמד גם הוא כאמור על תקשורת אינטנסיבית בין העורר לבין המתלונן. ישנו תיעוד חלקי על הגעת רכבו של המתלונן למפגש בבורגרנץ'. תיעוד האירועים אל מול הכחשתם על-ידי העורר, מחזק את התשתית הראייתית. לפיכך, חרף בעייתיות אפשרית במה שנוגע למהימנות המתלונן, קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של העורר.

9.

למשמע טענות ב"כ הצדדים ולמקרא חומר שהוגש לי, נחה דעתי כי בית משפט קמא לא היפלה את העורר לרעה ביחס למעורבים אחרים בפרשה. עצם העובדה כי שלושה שוחררו ממעצר, אינה מחייבת כלל וכלל את שחרורו של העורר. מדובר בעניין אינדיבידואלי אשר עשוי להשתנות מנאשם לנאשם אחר באותו תיק. נאשם 2, על אף חלקו המרכזי בכתב האישום, שוחרר לחלופת מעצר בשל גילו הצעיר ולאור העובדה כי עברו הפלילי אינו כבד. נאשמים 1 ו-5, עברם הפלילי אכן כבד אך הם שוחררו לחלופת מעצר מכיוון שלא נמצאה בעניינם תשתית ראייתית לכאורית שדי בה להצדיק את מעצרם. בעניינו של נאשם 1 לא נמצאו ראיות אובייקטיביות מספיקות לחיזוק גרסת המתלונן. בעניינו של נאשם 5 לא נמצאו תימוכין ראייתיים מספקים לחלק מטענותיו של המתלונן, ובית המשפט המחוזי גם ראה להתחשב בכך שנאשם 5 התנזר מפעילות פלילית מזה שנים רבות. נמצאנו למדים אפוא כי הבחנה נכונה נעשתה בין הנאשמים, לפי חלקם, לפי עברם, לפי הראיות שלחובתם.

10.

סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 מצווה שלא להורות על מעצר אם ניתן להשיג את מטרתו בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה. הפועל היוצא מן האמור איננו שבכל מצב ועניין ולגבי כל נאשם הכרח הוא להזמין תסקיר מעצר. ודוק: בסחיטה באיומים עסקינן, עבירה שבדרך כלל אינה מתאימה לחלופת מעצר; בעורר שבעברוֹ עבירות איומים, תקיפת שוטר, תקיפה 'סתם', תקיפה הגורמת חבלה, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר, החזקת סכין, התפרצות, גניבה, פריצה וגניבה מרכב, גניבת רכב, סמים, קבלת דבר במרמה, ועוד; שלושה עונשי מאסר ממושכים ריצה העורר; לפני מספר חודשים סיים לרצות עונש של 52 חודשי מאסר; תלוי ועומד נגדו מאסר-על-תנאי. לא בכדי אין לבית משפט קמא אֵמון בעורר, תנאי בלעדיו איִן לחלופה למעצר. לפי העבירות שבהן מדובר, נסיבותיהן, ועברו הפלילי של העורר, חלופת מעצר לא תסכון. אין אפוא טעם בהזמנת תסקיר מעצר.

11.

אשר על כן החלטתי לדחות את הערר.