פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
2585/99
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
המערער
ת:
מדינת ישראל
נגד
המשיב
:
קונסטנט בן ולדימיר לופטנקו
בקשה
להארכת מעצר לפי סעיף 62
לחוק
סדר הדין הפלילי [סמכויות
אכיפה
- מעצרים] התשנ"ו1996-
החלטה
המשיב עומד לדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של מעשי סדום בנסיבות אינוס, אינוס, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים. בית-משפט קמא הורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, וערר שהוגש על ההחלטה נדחה בבית-משפט זה.
חלפו-עברו תשעה חודשים והמשיב במעצר. עתה מבקשת המדינה הארכת המעצר בתשעים יום נוספים, ובמקביל מבקש המשיב עיון חוזר במעצר, וטענתו היא כי המיבנה שבנתה התביעה במשפטו קרס-נפל. לעניין זה מצטט בא-כוח המשיב מתוך פרוטוקול הדיון קטעים אלה ואחרים, בנסותו להוכיח כי אכן חל שינוי דרמטי בראיות שבאו לפני בית-המשפט עד שלא יהא זה ראוי כי מעצרו של המשיב יימשך ויילך.
אפתח באומרי כי לא שוכנעתי בטיעונו של עורך-דין שקלאר - אשר עשה כל אשר ניתן לעשות לטובתו של מרשו - כי אכן חל שינוי דרסטי בראיות התביעה. כפי שהערתי לעורך-דין שקלאר במהלך הטיעון, אין אני יושב בערעור על הכרעת-דין, וטיעונים אשר אפשר יפים הם לערעור אין הם תופסים בנושא מעצר. כפי שנאמר לא אחת - ועורך-דין שקלאר ער לכך, כמובן - אין די בסתירות או באי-בהירויות במהלך עדותם של עדי התביעה. חייב שייווצר בקיע של-ממש במיבנה שהתביעה מעמידה בכתב האישום - מיבנה הנתמך בראיות - עד שבית-משפט יגיע לכלל מסקנה ויאמר כי מה שהיה לא עוד קיים הוא. לא שוכנעתי כי אכן התמוטטה גירסת התביעה, כטענת עורך-דין שקלאר, וטענות שהעלה לפניי יוכל עורך-דין שקלאר לטעון בסיכומים.
השאלה העיקרית שהתלבטתי בה נסבה על מסוכנותו של המשיב לאשתו; שאם ישוחרר ממעצר אפשר יבקש להרע לה כשם שהרע לה בעבר, כדבר כתב-האישום. ואמנם, קריאה בכתב-האישום מעלה תמונה קשה של אדם אשר התעלל באשתו הן בקישרי אישות ביניהם והן בהתעללות פיזית עד שלעיתים קשה להבין כיצד זה יכול בן-אנוש להתנהג כך כלפי זולתו, לא-כל-שכן כלפי אשתו, חברתו לחיים.
התמונה הכוללת היא של אדם שאינו שולט ביצריו, ולמותר לומר כי אדם הנשלט בידי גחמותיו - תחת אשר ישלוט בהן - לא נדע מה יעשה מחר. אני נכון לקבל את דברי עורך-דין שקלאר כי בני-הזוג עומדים לפני גירושין; כי המסגרת המשפחתית נתפרקה; כי אפשר - אפשר - שהמשיב אינו מקנא עוד לאשתו; וכי האשה מנסה לשקם את חייה עם בן-הזוג חדש. יתר-על-כן, מסתבר כי האשה, היא עצמה, ביקשה לשחרר את המשיב ממעצר, וככל הנראה נפגשים השניים בבית-המעצר. ואולם, אחרי כל אלה אני מתקשה לקבל כי אדם שעשה (לכאורה) כמעשים המיוחסים למשיב, חזר בתשובה, וכי אופיו נשתנה מקצה-אל-קצה עד שהסיכון החבוי באישיותו לא ישוב ויתפרץ.
בתחילה נקבע המשך המשפט לישיבה אחת בלבד, ובהחלטתי מיום 29.4.99 ביקשתי את פרקליטות המדינה כי תבקש לקבוע מועדי שמיעה נוספים. עתה מודיעה הפרקליטות כי המשך המשפט קבוע לשלושה מועדים נוספים (לימים 14, 20 ו21- ביוני), וככל שעלה בידי להבין אמור משפטו של המשיב להסתיים - לרבות שמיעת הסיכומים - בשלושה מועדים אלה. עורך-דין שקלאר טען לפניי, אמנם, כי המשפט לא יסתיים במועדים אלה, ולו משום שבדעתו להעלות על דוכן העדים כמה וכמה עדי הגנה. ואולם גם כך, חזקה על בית-המשפט המחוזי כי יעשה כמיטבו לסיים את המשפט במהלך הארכה המבוקשת על-ידי המדינה. משפטו של המשיב לא התנהל, אמנם, במהירות ראויה לציון, ואולם קצב ההליכים - ניתן לומר - היה כמקובל במקומותינו.
אני מחליט להיעתר לבקשת המדינה ואני מורה על הרחבת מועד מעצרו של המשיב בתשעים ימים, החל ביום 27.4.99 או עד לסיום הליכים בת.פ. 4098/98 (מחוזי, תל-אביב-יפו), לפי המוקדם.
היום, י"א בסיוון התשנ"ט (26.5.99).
ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99025850. G05