בש"פ 2597/97 באסם שבלי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת בו הוא הואשם בשוד בנסיבות מחמירות, בתקיפה, בשימוש ברכב ללא רשות, וכן באישום נוסף של תקיפה לשם גניבה וגניבה.

באישום הראשון מיוחסים לעורר שורה של מעשים חמורים שביצע ביחד עם אחרים, שבמהותם הם מעשי אלימות ובריונות שבהם הפילו העורר ושותפיו לעבירה חיתתם על המתלונן. הנאשמים, חמישה מבני הכפר שיבלי, הגיעו ברכב לכפר דבוריה. שלושה מהם, ובכללם העורר, ירדו מן הרכב כשבידי האחד סכין ובידי האחר פטיש, גרמו נזק לרכבו של המתלונן, הוציאו מכיסיו בכוח את מפתחות רכבו ומעט הכסף שהיה שם. העורר היכה את המתלונן בפטיש, והשלושה הסתלקו ברכבו של המתלונן. בדרכם, נכנסו לחנות מכולת, תקפו את בעליה וגנבו סיגריות. מעשה אחרון זה הוא נשוא האישום השני.

ביום האירוע נעצר העורר. הוא הודה במעורבותו באירועים נשוא האישום - אף כי לטענת התביעה המעיט בחלקו ביחס לאחרים שהיו עמו. עם הגשת כתב האישום נעצרו העורר וכן שניים משותפיו לעבירה עד לתום ההליכים.

כחודש לאחר המעצר פנה בא כוח העורר בבקשה לעיון חוזר בהחלטה, ולצורך הדיון בבקשתו זו ניתן בהסכמה תסקיר קצין מבחן. קצין המבחן ציין בתסקירו הקצר, כי העורר מודה בחלק רב מהאשמות המיוחסות נגדו, מתחרט על מעשיו, מציין את מצוקת משפחתו של העורר בשל מעצרו, ומביע תמיכה בשחרורו של העורר על דרך של חלופה. הפרקליטות התנגדה לשחרור תוך הבעת עמדה כי אין התסקיר מעלה נימוק כלשהו ביחס למצבו של העורר, וכי אין בו עילה לשינוי ההחלטה על דרך של עיון חוזר.

השופט קמא קיבל את עמדת הפרקליטות ודחה את הבקשה. הוא חזר וציין בהחלטתו השניה - כשם שקבע בהחלטה הראשונה - כי העורר מהווה סיכון לציבור, ומטעם זה אין לשחררו על דרך של חלופה.

מכאן הערר שלפני.

בא כוחו המלומד של העורר טען כי יש להתחשב בכך שהעורר הוא צעיר שטרם מלאו לו 18 שנים, ושאין לו הרשעות קודמות. עוד טען הסניגור, כי שותפיו של העורר לעבירה מבוגרים ממנו ובעלי עבר פלילי, וכי מידת מעורבותו של העורר במעשה פחותה מזו שמייחסת לו התביעה.

באת כוח המדינה עמדה בטיעוניה על כך כי המתלונן זיהה את העורר כעבריין העיקרי אשר התנכל לו והנהיג את חבריו, כי בניגוד לגירסת העורר על פיה הוא נשאר ברכב כשהגיעו הוא וחבריו לדבוריה, התברר מעדות המתלונן כי הוא הוביל את שני האחרים במטרה לגנוב את רכבו, הניף נגדו פטיש והיה הדמות המרכזית בארוע. היא ציינה עוד, כי אחד מהשותפים לעבירה, צעיר כבן 19, ללא עבר פלילי, כבר הורשע בגין אותו ארוע ונדון לחמש שנות מאסר. לטענתה, מקימה התנהגותו האלימה של העורר חזקת מסוכנות אשר לא הופרכה על ידו. עוד טענה באת כוח המדינה כי נוכח הסיכון האמור, אין עניינו של העורר מתאים לחלופת מעצר.

שקלתי את טענות הצדדים ולא ראיתי להתערב בהחלטת השופט קמא. הארוע אשר בגינו הואשם העורר הינו חמור ואופיים האלים של המעשים המיוחסים לעורר מצביע על הסיכון הנשקף ממנו. העורר, כאמור, אינו מכחיש את מעורבותו בארוע.

הצדדים הודיעו כי שמיעת ההוכחות בבית המשפט המחוזי החלה ביום 8.5.97 וכי קבועים שלושה תאריכים נוספים להוכחות במהלך חודש יוני, שנקבעו לאחר מאמץ רב מצד הצדדים. נוכח גדר המחלוקת הטעונה הוכחה במשפטו של העורר נראה כי ניתן לסיים את המשפט בתוך תקופה זו. אם הדיון בתיק לא יסתיים עד לפגרה, הרי שבנסיבות העניין ובהתחשב בגילו הצעיר של העורר, יהיה בכך כדי לשמש נימוק לעיון חוזר בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

אשר על כן הערר נדחה.