בש"פ 2607/18 מדינת ישראל נ. מרדכי גאלי

לפנַי בקשה להארכת מעצר שנייה של המשיב מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 החל מיום 6.4.2018, ב-90 ימים או עד למתן פסק דין בת"פ 12785-04-17 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

1.

כתב האישום שהוגש נגד המשיב ביום 6.4.2017 מייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, נשיאת נשק ושיבוש הליכי משפט. על פי המתואר בכתב האישום, המשיב ונאשם נוסף בפרשה קשרו ביניהם קשר על מנת לפגוע באדם אחר, שהיה מצוי בסכסוך כספי עם המשיב. בתוך כך, וכפי שמפורט בכתב האישום, המשיב ביצע לעבר האדם האחר ירי של לפחות שלושה קליעים וגרם לפציעתו. הירי אף הביא לפציעתו הקשה של עובר אורח, יליד שנת 1957 הסובל מפיגור שכלי והמסתייע בהליכון. לאחר מכן, המשיב ושותפיו נמלטו לעיר אחרת והרחיקו את המכונית שממנה בוצע הירי, זאת עד למעצרם רק לאחר כשלושה שבועות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. באי-כוח המשיב הסכימו לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית נגדו. כמו כן, לפני בית המשפט המחוזי הוגש תסקיר שירות המבחן אשר לא המליץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר בית. גם תסקיר משלים שהוגש לא בא בהמלצה על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, זאת לנוכח חומרת העבירות, מידת המסוכנות הנשקפת מהמשיב ושלילת המפקחים שהוצעו על ידו. על כן ביום 24.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי על המעצר כמבוקש (מ"ת 12795-04-17). מאחר שהמשפט לא הסתיים בתוך תשעה חודשים, הוא הוארך על ידי בית משפט זה בהסכמה, ב-90 ימים החל מיום 6.1.2018 (בש"פ 10238/17). נוכח חלוף הזמן והעובדה שהמשפט טרם בא על סיומו, הוגשה הבקשה הנוכחית שבה עמדה המבקשת על מסוכנותו של המשיב מצד אחד ועל קצב התקדמותו של ההליך העיקרי מצד שני.

3.

בדיון שנערך לפנַי באת-כוח המשיב לא חלקה על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית ועל כך שתסקירי שירות המבחן לא באו בהמלצה על שחרורו על המשיב לחלופה או מעצרו בפיקוח אלקטרוני. עם זאת, טענה כי מרבית עדי התביעה שנשמעו עד כה היו "טכניים" בלבד. לא זו אף זו, אלא שהעדה ה"מהותית" היחידה שנשמעה סיפקה גרסה שאינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב האישום. כן נטען כי יש מקום לשקול את מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, בין היתר לנוכח מצבו הבריאותי, שכן בעבר חלה בסרטן ושבר את רגלו וכיום זקוק לטיפול תרופתי קבוע.

4.

לאחר עיון בכתב האישום, בהחלטת המעצר עד תום ההליכים, בנימוקי הבקשה ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעל-פה, וכן בשים לב למספר הישיבות שהתקיימו עד כה בהליך העיקרי וקצב התקדמות שמיעת העדים – נמצא כי דין הבקשה להתקבל.

5.

ההליכים בבית המשפט המחוזי אומנם טרם הסתיימו, אך עד למועד זה התקיימו 5 דיוני הוכחות שבמהלכם נשמעו 15 עדי תביעה. בנוסף לכך קבועים ארבעה מועדים לדיוני הוכחות החל מיום 21.6.2018 וכלה ביום 12.7.2018. על כן נראה כי קצב התקדמות ההליך הינו משביע רצון.

6.

כמו כן, על פניו נראה כי מידת המסוכנות הנשקפת מן המשיב אינה מבוטלת כלל ועיקר. מסקנה זו נלמדת נוכח חומרתן ואופיין של העבירות המיוחסות לו – נשיאת נשק חם, ביצוע ירי מתוך כלי רכב, פציעת אדם שהוא מסוכסך עימו וכן פציעת עובר אורח באופן קשה. דברים אלה מקבלים משנה תוקף בשים לב לעברו הפלילי של המשיב בעבירות של נשק, אלימות, סמים, רכוש ועוד, וכן לנוכח האמור בתסקירי שירות המבחן כפי שהוגשו לפני בית המשפט המחוזי.

7.

לפיכך, לאור מסוכנותו של המשיב, אופי העבירות המיוחסות לו וקצב התקדמות ההליך העיקרי – הרי שבאיזון שבין האינטרס לשמירה על שלום הציבור וביטחונו לבין זכותו של המשיב לחירות, נוטה הכף אל עבר הארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים.

8.

ער אני לטענות באת-כוח המשיב בדבר מצבו הבריאותי, מהן עולה כי הוא סובל מכאבים וזקוק לטיפול תרופתי. עם זאת, המענה למצוקה זו מוטל לעת הזאת על שירות בתי הסוהר, עליו מוטלת החובה כי המשיב יקבל את הטיפול הרפואי ההולם והנדרש בנסיבות העניין (ראו למשל: בש"פ 8086/15 מדינת ישראל נ' רפאלוב , פסקה 21 (9.12.2015); בש"פ 7979/14 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 6 (9.12.2014) ). מכל מקום, במכלול נסיבות העניין, אין במצבו הבריאותי של המשיב כדי לשנות את נקודת האיזון ולהצדיק את שחרורו לחלופה או את מעצרו שלא מאחורי סורג ובריח.

9.

על כן, הבקשה מתקבלת. מוארך בזאת מעצרו של המשיב החל מיום 6.4.2018 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 12785-04-17 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.