בש"פ 2622/07 מדינת ישראל נ. אילן זיקרי

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. הוא מואשם בעבירות של אינוס במשפחה, ניסיון אינוס במשפחה, מעשה סדום במשפחה, מעשה מגונה במשפחה והתעללות בקטינה. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד תום משפטו. לאחר מספר דיונים, כולל ערר קודם בבית משפט זה, החליט בית המשפט המחוזי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. על כך הערר שבפניי.

2.

המשיב, יליד שנת 1975, נישא בשנת 2000 לאימה של המתלוננת. המתלוננת הינה ילידת שנת 1986. המשיב והאם חיו יחדיו עד לשנת 2005. המתלוננת התגוררה יחד עם אמה ועם המשיב במרבית התקופה. במהלך התקופה של חמש שנים ביצע המשיב, כך על פי כתב האישום, עבירות מין שונות במתלוננת. בשלב מסוים, בעת החיים המשותפים, סיפרה המתלוננת לאימה על דבר מעשיו של המשיב. בעקבות זאת הרחיקה האם את ביתה מהבית. התלונה למשטרה הוגשה בחודש פברואר 2007.

3.

בערכאה דלמטה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. הדיון התמקד בנושא של חלופת מעצר. בית המשפט המחוזי מצא, לאחר שהונח בפניו תסקיר מעצר, כי החלופה שהוצעה הינה חלופה ראויה. בית המשפט הצביע על כך שלמשיב אין עבר פלילי. כמו כן הוא הביע את הדעה כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב הינה ספציפית לגבי המתלוננת. בית המשפט ציין עוד בהחלטתו כי במשך שנה וחצי, מאז גירושיהם של המשיב ואימה של המתלוננת ועד להגשת התלונה, לא היה כל קשר בין המשיב למתלוננת. בהחלטה אף צוין כי חלופת המעצר, שתכלול איזוק אלקטרוני, תהא במקום המרוחק מרחק רב מהמקום בו מתגוררת המתלוננת. לפיכך הורה בית המשפט כי המשיב יוחזק במעצר בית מוחלט בביתו של אביו, כי יופקד פיקדון בסך עשרים אלף ש"ח וכי תינתן התחייבות עצמית וכן ערבות של המפקחים על המעצר בסכום של מאה אלף ש"ח.

4.

המבקשת הגישה ערר על החלטת השחרור. בערר נטען כי בתקופה הנזכרת של שנה וחצי היה קשר בין המשיב למתלוננת. בהחלטה מיום 9.3.07 קבעה חברתי, השופטת מ' נאור (בש"פ 2229/07), כי העניין יוחזר לבית המשפט המחוזי. בין היתר כדי להתייחס לשאלת הקשר בין המשיב למתלוננת בתקופה שקדמה להגשת התלונה וכן לשאלת מצבה הנפשי של המתלוננת. בעקבות דיון נוסף שהתקיים בערכאה דלמטה החליט בית המשפט ביום 19.3.07 כי החלטתו הקודמת בעניין שחרור לחלופת מעצר תעמוד על כנה. בית המשפט הדגיש כי בתקופת השנה וחצי שלפני התלונה לא יצר המשיב "קשר פיזי" עם המתלוננת וכי הקשר עמה היה קשר טלפוני. עוד נזכר בהחלטה כי מצבה הנפשי של המתלוננת הינו קשה, כי היא חוששת מן המשיב וכי שחרורו ממעצר עלול להחמיר את מצבה. בסופו של דבר החליט בית המשפט כי החלטתו הקודמת בעניין שחרור לחלופת מעצר לא תשונה. זאת, לאחר ששוב צוין כי המסוכנות של המשיב הינה ספציפית, כי עברו הפלילי נקי, כי לא היה "קשר פיזי" בינו לבין המתלוננת בתקופה הנזכרת וכי החלופה שהוצעה נמצאת מרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת.

5.

כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, המקרה מעורר התלבטות שכן קיימים שיקולים לכאן ולכאן באשר לשאלה האם ראוי לעשות שימוש בחלופת מעצר. בסופו של יום נראה לי כי הכף נוטה להותרתו של המשיב במעצר עד תום ההליכים. עשויה להתעורר שאלה האם חשש להחמרה במצב נפשי של מתלוננת עקב שחרור לחלופת מעצר, יכול להוביל, כשלעצמו, לאי-שימוש בחלופה (ראו, בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)) . בין כך ובין כך, במקרה הנוכחי קיימים שיקולים אחרים ונוספים שבית המשפט המחוזי לא נתן להם משקל מספיק. כך, העובדה שהמשיב קיים קשר, ולו טלפוני, עם המתלוננת לאחר גירושיו מאימה של המתלוננת מצביעה על מסוכנות. זאת, במיוחד לאור הנתון הלכאורי לפיו ביצע המשיב עבירות מין במתלוננת בעוד היה הוא נשוי לאימה וכאשר מתברר כי הוא החל לבצען שעה שהמתלוננת הייתה בת ארבע עשרה או חמש עשרה. הנסיבות האמורות אף מציבות חשש כי המסוכנות הנשקפת מן המשיב איננה בגדר מסוכנות ספציפית, המכוונת אך כלפי המתלוננת. משכך, שחרור לחלופה במקום המרוחק ממקום מגוריה של המתלוננת אינו יכול להפיג את החשש ככל שמדובר בצעירות אחרות וככל שמדובר בתקשורת אלקטרונית לסוגיה בין המשיב לבין המתלוננת.

6.

אי לכך, הערר מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת ונקבע כי המשיב ייעצר עד תום משפטו.