בש"פ 2647/09 מגדי אבו מור נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן) מיום 17.3.09 בעמ"ת 7189-03-09 (בתיק עיקרי פ 2161/08), בגדרה נדחה ערר על החלטות בית משפט השלום ברחובות (השופטת צבר) מן הימים 25.12.08 ו- 15.2.09 בב"ש 1626/08 וב"ש 1008/09, לשחרור העוררים בתנאים מגבילים, הכוללים - בין היתר - איסור להיכנס לעיר רחובות עד תום ההליכים נגדם. כנגד עניין אחרון זה, איסור הכניסה לרחובות, מופנה הערר.

ב.

ביום 17.12.08 הוגש נגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירה של סחיטה באיומים. על פי המתואר, העוררים הם אחים שבבעלותם חברת שמירה בשם "האחים אבו-מור". בתמצית נטען, כי העוררים איימו שלא כדין על קבלן משנה באתר בנייה ברחובות (להלן המתלונן ), כדי שישכור את שרותי השמירה של החברה בבעלותם. כן נטען, כי טרקטור שבבעלות המתלונן הוצת, מספר ימים לאחר שהעוררים איימו עליו כי ייעשה כן בשל סירובו לשכור את שירותם. מלבד האמור, יוחסו לעורר 3 אף עבירות של התפרצות לבניין וגניבה, היזק במזיד לרכוש, החזקת סכין והחזקת רכוש חשוד כגנוב. נטען, כי עורר 3 ואחר התפרצו למחסן באתר בנייה וגנבו ממנו כלי עבודה בעלי ערך רב. כן נטען, כי בסמוך ליום הפריצה נמצאו ברכבו של עורר 3 סכין מתקבעת-בלא שהוכיח שהחזיק בה למטרה כשרה- ושני רמקולים שנחשדו כגנובים.

ג.

ביום 25.12.08 החליט בית משפט השלום בבקשת המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים. נקבע, כי נגד העוררים מצויות ראיות לכאורה, הכוללות הודעת המתלונן ועדי תביעה אחרים, והקושרות אותם למיוחס להם בעניין סחיטת המתלונן. כן צוינו סתירות

בגרסאות העוררים, המערערות את אמינותן. מנגד נקבע, כי בחקירת המשטרה ישנם חסרים המכרסמים בראיות לכאורה, ובין היתר נקבע, כי אין ראיה הקושרת את העוררים לשריפת הטרקטור. ביחס לאישומים המיוחסים לעורר 3 נקבע, כי אמנם קיימות ראיות לכאורה נגדו אף בעניין זה, אולם אף הן אינם שלמות, נוכח גרסאות שונות העולות מדו"חות הפעולה של המשטרה. בסופו של יום קבע בית המשפט כי קמה עילת מעצר נגד העוררים, אולם חרף נסיבות שונות, לרבות כרסום בראיות, הורה על חלופת מעצר בתנאי שחרור מגבילים. בין יתר המגבלות נקבע, כי חל איסור על העוררים ליצור קשר עם המתלונן, עליהם להפקיד התחייבות עצמית וערבות צד ג', וכן, כאמור, חל עליהם איסור להיכנס לעיר רחובות. על ההחלטה לא הוגש ערר. ביום 15.2.09 דחה בית המשפט (ב"ש 1008/09) בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצרו של עורר 1, והשאיר על כנה את החלטתו המקורית בעניין הרחקתו מהעיר רחובות עד תום ההליכים. ביום 17.3.09 דחה בית המשפט המחוזי ערר על החלטת בית משפט השלום. נקבע, כי אין בהגבלות אותן הטיל בית משפט השלום כדי לפגוע בפרנסת העוררים, מאחר שביכולתם לפקח על עובדי החברה ממקום אחר. כן נדחתה טענת העוררים כי הם מתגוררים ברחובות, מאחר שטענה זו סותרת את הכתובת המצויינת בכתב האישום – אותה לא טרחו לשנות.

ד.

בערר דנא חוזרים העוררים ומבקשים להורות על ביטול האיסור של כניסתם לעיר רחובות. לטענתם, האיסור הגורף שהשית בית המשפט קמא בעניין זה אינו מידתי, בשים לב לכך שמשרדם ורוב לקוחותיהם מצויים בעיר זו. העוררים טוענים, כי איסור זה מכביד עליהם בבחינה כלכלית וגורם ללקוחותיהם חוסר נוחות. לבסוף, חוזרים העוררים וטוענים כי מקום מגוריהם בעיר רחובות, אולם כתובתם לא עודכנה במשרד הפנים, ולראיה הציגו בבקשתם חוזי שכירות מיום 19.3.08 ומיום 15.3.09.

ה.

בדיון הוסיף עו"ד וייס וטען, כי בית משפט השלום לא הטיל מגבלה על חופש העיסוק של העוררים, וכל האתרים עליהם הם שומרים מצויים ברחובות – ואילו המתלונן גר בתל-אביב; העוררים אף שומרים בעצמם כשהדבר נחוץ, ואין למנוע זאת מהם. בפועל, כך נטען, נפגע איפוא חופש העיסוק של העוררים על-ידי המשיבה; העוררים נכונים לקביעת הרחקה של קילומטר או שניים ממקום האירוע. לשאלתי נאמר כי התיק העיקרי לא ייקבע להוכחות, לדעת הסניגוריה, לפני פגרת בתי המשפט. עוד נאמר, כי האירוע הנטען מתייחס לנובמבר 2008 ורק כעבור חודש, בעוד העוררים ממשיכים לפעול ברחובות, הוגשה התלונה, משנשרף הטרקטור.

ו.

באת כוח המדינה טענה, כי אין עילה לעיון חוזר שעה שכלפי ההחלטה המקורית של בית משפט השלום לא הוגש ערר, ונוכח פרק הזמן הקצר שחלף עד לבקשת העיון החוזר. התנאים המגבילים עצמם, כך נטען, הם מינימליסטיים; וכשהמדובר בחברה בפריסה ארצית אין מקום לאפשר כניסה לרחובות.

ז.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר. אף אם אניח לשאלות הפרוצדורליות, כמו העובדה שהעוררים לא השיגו על ההחלטה מ-25.12.08 ותחת זאת פנו לעיון חוזר כבר ב- 6.1.09, בטרם חלף זמן כל עיקר, ואף ללא שינוי נסיבות – וצדק בית משפט השלום בהשתמשו בביטוי "שיטת הסלמי" – נראה כי ההחלטה לגופה נכונה. אל נשכח כי עסקינן בעבירת סחיטה באיומים, הטומנת בחובה חשש כבד, ואיני צריך להכביר מלים; ומנגד ההכבדה על העוררים, ככל שיש בה אי נוחות, אינה רבה, ובמיוחד משפריסת החברה היא ארצית. אציין כי באת כוחם של העוררים ציינה בבית המשפט המחוזי, שהם "אינם עוסקים בשמירה בפועל והם מעסיקים עובדים לשם כך", בעוד בפני טען בא כוחם, כי כשעולה הצורך נותנים הם גם שירותי שמירה בעצמם. מכל מקום, אין לעת הזאת עילה לשינוי בהחלטה. לא למותר להזכיר את דבר המחוקק בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996, כי עילת בקשה לעיון חוזר היא "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה", מה שלא נתקיים בנידון דידן.

ח.

לא אוכל איפוא להיעתר לערר.