בש"פ 6651/09 מג'די אבו מור נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא טל) מיום 11.8.09 בעמ"ת 1430-08-09, בה נדחה ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (השופטת צבר) מיום 15.7.09 בב"ש 1331/09, שדחתה את בקשת העוררים לשנות מתנאי שחרורם.

ב.

כנגד העוררים ונאשם נוסף הוגש ביום 17.12.08 כתב אישום, המייחס להם עבירה של סחיטה באיומים. העוררים הם אחים שבבעלותם חברת שמירה. בתמצית נטען, כי העוררים איימו על קבלן משנה (להלן המתלונן ) באתר בנייה ברחובות, כדי שישכור את שרותי השמירה של החברה שבבעלותם. כן נטען, כי טרקטור שבבעלות המתלונן הוצת, מספר ימים לאחר שהעוררים איימו עליו כי ייעשה כן בשל סירובו לשכור את שירותיהם. מלבד האמור, יוחסו לעורר 3 אף עבירות של התפרצות, גניבה, היזק לרכוש, החזקת סכין והחזקת רכוש החשוד כגנוב.

ג.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העוררים עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 25.12.08 (ב"ש 1626/08) הורה בית משפט השלום על שחרורם לחלופת מעצר בתנאים מגבילים, זאת בהתחשב בקיומן של ראיות לכאורה, אך נוכח כרסום בעוצמתן. לצד הפקדת התחייבות עצמית וצד ג' נקבע, כי חל איסור על העוררים להיכנס לעיר רחובות או ליצור קשר עם המתלונן. על החלטה זו לא הוגש ערר. בקשה לעיון חוזר שהגיש העורר 1, לאפשר לו להיכנס לעיר רחובות לצורך עבודתו, נדחתה ביום 15.2.09. על החלטה זו הגישו כל העוררים ערר לבית המשפט המחוזי, והערר נדחה (17.3.09). ערר שהוגש לבית משפט זה נדחה אף הוא (בש"פ 2647/09, החלטתי מיום 1.4.09), בקביעה כי עבירה של סחיטה באיומים טומנת בחובה חשש כבד, וכי ההכבדה על העוררים אינה רבה, במיוחד נוכח העובדה כי לחברה שבבעלותם פריסה ארצית.

ד.

ביום 11.6.09 הגישו העוררים לבית משפט השלום בקשה לעיון חוזר, לביטול האיסור הכולל להיכנס לעיר רחובות, נוכח חלוף הזמן והימשכות ההליכים. ביום 15.7.09 דחה בית משפט השלום את הבקשה, בקבעו כי לא חלף פרק זמן משמעותי מאז התקבלה ההחלטה האחרונה בערר שהגישו העוררים בנושא, וכי העובדה כי שמיעת הראיות כנגד העוררים נקבעה למועד שאינו קרוב אינה מהוה כשלעצמה עילה לעיון חוזר. ערר שהוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא (ביום 11.8.09), בנימוק כי האיזון בין הגנה על המתלונן לבין הפגיעה בעוררים הוא ראוי.

ה.

בערר צוין, כי שמיעת הראיות בתיק העיקרי נקבעה לשלושה מועדים בחודשים אפריל-יוני 2010, ונטען כי חלוף זמן עתידי הוכר בפסיקה כשיקול במסגרת בקשה לעיון חוזר. עוד נטען, כי אף שמדובר בתנאי שאינו מהמכבידים, בהתחשב בכך שמשרדי חברת השמירה מצויים בעיר רחובות ורבים מן הלקוחות מצויים ברחובות, האיסור מכביד בכל זאת על תפעול החברה. עוד צוין, כי המתלונן מתגורר בעיר תל אביב, אליה לא נאסר על העוררים להיכנס, וכי אתר הבניה נשוא כתב האישום מצוי באזור המרוחק ממשרדי החברה. על כן, מבקשים העוררים לצמצם את תחום איסור הכניסה כך שיכלול רק את אתר הבניה נשוא כתב האישום.

ו.

בדיון טען עו"ד וייס כי חלוף הזמן מאז ההחלטות השיפוטיות הקודמות היה די בו לבקשה לעיון חוזר; הדבר מתחדד משנקבעו מועדים לשמיעת התיק באפריל 2010. 8 חודשים חלפו מאז החלטת ההגבלה מ- 25.12.08 ו- 8 נוספים יחלפו; העוררים הוכיחו עצמם, ואף אם הפגיעה מצומצמת הריהי פגיעה. ניתן לצמצם את האיסור לשכונה שבה אתר הבניה נשוא ההליך, שאליו לא יתקרבו העוררים; אך משרדם הוא ברחובות ושם מרכז עיסוקם.

ז.

בא כוח המדינה ציין, כי אף אם ההליכים נמשכים, התנאי שהושת מינימלי, ואין מקום לצמצומו. לשאלתי ציין כי אם תהא בקשה ספציפית לכניסה לרחובות ביום פלוני ניתן לבחון אותה, אך עמדת המדינה היא כי אין לשנות מאשר נקבע.

ח.

סבורני כי צדקו מאוד שני בתי המשפט בכך שאין מדובר בחלוף זמן משמעותי, שבשלו יש מקום לשנות מן ההחלטה הקודמת. אוכל להביע אי נחת ואי נוחות מכך שעבירה לכאורה מנובמבר 2008 תידון רק באפריל-יוני 2010, כתום כשנה ומחצה. וזאת גם אם בתי המשפט עמוסים. ואולם, האמור בהחלטתי מיום 1.4.09 לא השתנה ביסודו, באשר למהות העבירה מזה, להכבדה המעטה מזה, ולדרישות החוק באשר לעיון חוזר מזה. שקלתי אם יש מקום לצמצום המגבלה אך אכן לא הגיעה עת, ואודה כי גם אם החוק מאפשר ערר שני בזכות לבית משפט זה, מסופקני אם אין היריעה נמתחת אל מעבר לממדיה הטבעיים. כך או אחרת, במקרים ספציפיים של צורך כניסה נקודתי (למשל לאירוע מיוחד של ממש) בידי העוררים לפנות ללשכת התביעות רחובות של המשטרה, ולהגיע להבנה ככל הנחוץ, ולכך אין התנגדות תביעתית. בכפוף לכך איני נעתר לערר.