פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
2657/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי
בירושלים בתיק נמ 18602-04-15 שניתנה ביום 15.4.2015 על ידי כבוד סגן הנשיא א'
פרקש
תאריך הישיבה:
כ"ח בניסן התשע"ה
(17.4.2015)
בשם
העורר:
עו"ד יצחק בם
בשם המשיבה:
עו"ד רן רוזנברג
החלטה
ענייננו בערר על החלטת בית משפט קמא, לפיה נדחה ערר על החלטת הממונה על החקירה למניעת מפגש בין העורר לסנגורו. בשלב זה, צו מניעת המפגש הוא עד ליום 18.4.2015 שעה 23:59.
1.
העורר נעצר בבוקר ה-14.4.2015 ומיוחסים לו חשדות לעבירות על פי סעיפים 329(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); סעיף 448 לחוק; סעיף 145 לחוק וסעיף 144ו לחוק.
אין בדעתי להרחיב על חשיבות הייצוג על ידי עורך דין, באשר הדברים ידועים. עם זאת, מצא המחוקק לאפשר בעבירות מסוימות הקשורות לביטחון המדינה למנוע מפגש בין חשוד לעורך דין, והדברים מעוגנים בסעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
2.
לאחר שקיימתי דיון במעמד צד אחד ושמעתי הסברים מגורמי החקירה, נחה דעתי כי צו מניעת המפגש בדין יסודו.
בא כוח העורר עתר לאפשר לו להעביר מכתב לעצור, מכתב שבו ייאמר כי הוא ממליץ לו באופן חד משמעי לשמור על זכות השתיקה. לעניין זה הפנה העורר להחלטתו של כבוד השופט זמיר בבש"פ 306/99 שרות הביטחון הכללי נ' שמעון חן (15.1.1999).
אומר בקצרה, כי כל מקרה צריך לידון לגופו. מכל מקום, החלטתו הנ"ל של כבוד השופט זמיר היא אכן החלטה חריגה, ובקשה דומה נדחתה בשעתו על ידי כבוד השופט חשין (כתוארו אז) בבש"פ 9467/02 שרות הביטחון הכללי נ' צברי יעוב , פ"ד נח(4) 241 (2002).
על מנת להפיס דעתו של הסנגור המלומד, אומר כי נחה דעתי שהעורר
הועמד על זכותו לשמור על שתיקה ושהוא מודע היטב לזכותו זו.
3.
סופו של דבר, שאני דוחה את הערר.
ניתנה היום, כ"ח בניסן התשע"ה (17.4.2015).
ש ו פ ט