בש"פ 306/99 שירות הבטחון הכללי נ. שמעון חן

1.ביום 13.1.99 נעצר שמעון חן (להלן - המשיב) על פי צו שהוציא בית משפט השלום בירושלים, ומעצרו הוארך, על ידי בית משפט זה, עד יום 17.1.99. המשיב חשוד בעבירות של חברות ופעילות בארגון טרור ובעבירות נוספות שיש בהן כדי לפגוע בבטחון המדינה. המידע הקשור לעבירות אלה הינו, בשלב זה, חסוי.

2.ביום המעצר הוציא שירות הבטחון הכללי (שב"כ) צו המונע פגישה בין המשיב לבין עורך הדין שלו לתקופה של שלושה ימים. צו זה הוצא מכוח סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996- (להלן - חוק המעצרים). סעיף זה קובע חריג לזכות של כל עצור, לפי סעיף 34 לאותו חוק, להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו. סעיף 35 לחוק קובע כי אפשר למנוע פגישה כזאת אם העצור חשוד בעבירת בטחון, כהגדרתה באותו סעיף, ואם התקיים אחד מאלה:

"(1) הפגישה עלולה לשבש מעצרם של חשודים אחרים;

(2) הפגישה עלולה להפריע לגילוי ראיה או תפישתה, או לשבש את החקירה בכל דרך אחרת;

(3) מניעת הפגישה דרושה כדי לסכל עבירה או כדי לשמור על חיי אדם".

3.הצו שהוצא כדי למנוע פגישה בין המשיב לבין עורך דין התבסס על שניים מתוך שלושת הטעמים המפורטים בסעיף 35 לחוק המעצרים, וכך אמר:

"א. שיבוש מעצרם של חשודים אחדים.

ב.הפגישה עלולה לסכל גילוי ראיות ותפיסתן.

ג.הפגישה יכולה לשבש את החקירה בכל דרך אחרת".

4.לפי סעיף 35(ג) לחוק המעצרים, אם הוחלט למנוע פגישה בין עצור לבין עורך דין לפי סעיף זה, תימסר על כך הודעה לעצור עצמו, וההודעה תימסר גם "לאדם קרוב לו שהעצור נקב בשמו".

בהתאם לכך, כפי שנמסר לי על ידי ב"כ שב"כ, נמסרה הודעה למשיב, סמוך למעצרו, על הצו המונע פגישה עם עורך דין, ולבקשת המשיב נמסרה ההודעה גם לעורך דין שהמשיב נקב בשמו (להלן - בא-כוח המשיב).

5.סעיף 35(ה) לחוק המעצרים קובע כי אם ניתנה החלטה המונעת פגישה של חשוד עם עורך דין, רשאי החשוד לערור על ההחלטה לפני נשיא בית המשפט המחוזי. בהתאם לכך הגיש בא-כוח המשיב, ביום 14.1.99, ערר על ההחלטה לפני נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. נשיא בית המשפט המחוזי קיים את הדיון בערר, בנוכחות באי כוח שני הצדדים, באופן מיידי. הוא שמע טענות ובכלל זה קיבל גם מאת בא-כוח המשטרה ושב"כ, במעמד צד אחד, מידע חסוי. בסיום הדיון נתן החלטה. בהחלטה כתב כי איננו סבור שהמידע החסוי כשלעצמו מצדיק מניעה מוחלטת של מפגש בין המשיב לבין בא-כוחו, שכן גם אם מפגש כזה כרוך בסיכון, ניתן להגביל את המפגש "באופן שימתן מאד את הסיכון, אפילו יש כזה, שהפגישה תשמש להעברת מסרים". בהתאם לכך החליט שהמשיב יהיה רשאי להיפגש עם בא-כוחו בתנאים הבאים:

"א. בא-כוחו יתחייב שלא להעביר מסר כלשהו, ולו תמים, מבחוץ לעצור.

ב.העצור יתחייב שלא להעביר מסר כלשהו, ולו תמים, לעורך הדין חוצה.

ג.עורך הדין יתחייב שלא לדווח לזולת על אירוע כלשהו, ועל דיבור כלשהו, ועל דרישת שלום כלשהי, ועל מידע אחר כלשהו, בין תמים בין לא תמים, שנמסר לו על ידי העצור, זאת למעט העובדה שהעצור נמצא במעצר, עובדה הידועה ממילא למעונינים.

ד.במהלך הפגישה יוכל להיות נוכח איש השב"כ".

עם זאת, כדי לאפשר ערעור על החלטה זאת, החליט נשיא בית המשפט המחוזי לעכב את הכניסה לתוקף של החלטה זאת למשך שלוש שעות, כלומר, עד השעה 17:00 אותו יום.

6.שירות הבטחון הכללי הגיש מיד ערר על ההחלטה לבית משפט זה, בהתאם לסעיף 35(ה) לחוק המעצרים. הערר נשמע על ידי מיד, ונמשך שעות אחדות, עד שעת ערב מאוחרת, במעמד באי-כוח שני הצדדים ואישים המופקדים על חקירת המשיב מטעם שב"כ. תחילה שמעתי טענות מאת באי-כוח שני הצדדים, ולאחר מכן, בהתאם לסעיף 35(ט) לחוק המעצרים, קיבלתי חומר חסוי שלא בנוכחות בא-כוח המשיב: הן חומר מפורט ומתועד בכתב והן הסברים מאת אנשי שב"כ.

לא אוכל לגלות את החומר החסוי, שכן גילויו, כלשון סעיף 35(ט), "עלול לפגוע בבטחון המדינה או לסכל את החקירה".

בסיום הדיון, בשעת ערב, הודעתי כי אתן את החלטתי בערר למחרת היום, והוריתי כי עד מתן ההחלטה יעמוד בתוקפו הצו המונע פגישה בין המשיב לבין בא-כוח המשיב.

7.צדק נשיא בית המשפט המחוזי כאשר קבע בהחלטתו שהזכות של עצור להיפגש עם עורך דין היא זכות חשובה מאד. אכן, זכות זאת היא מאבני היסוד של חירות האדם ולפיכך היא גם זכות יסוד בהליך הפלילי. אין לשלול או להגביל זכות זאת אלא במקרים נדירים ורק מטעמים שנקבעו בחוק. לא זו בלבד. גם כאשר קיים טעם מן הטעמים שנקבעו בחוק למניעת פגישה בין עצור לבין עורך דין, עדיין המניעה אינה בהכרח מוחלטת. ראשית, היא צריכה להיות מוגבלת בזמן, משמע, היא צריכה להיות קצרה ככל שהנסיבות מאפשרות ומצדיקות, במסגרת המועדים שנקבעו בחוק. שנית, היא יכולה לעתים להיות מניעה חלקית, מותנית ומסוייגת, במידה שהנסיבות מאפשרות זאת בלי לפגוע בתכלית החוק. לפיכך צדק נשיא בית המשפט המחוזי כאשר ביקש בהחלטתו לאזן בין הזכות של עצור להיפגש עם עורך דין לבין הצורך למנוע פגיעה בבטחון המדינה, אם בדרך של שיבוש החקירה, או מניעת המעצר של חשודים אחרים, ואם בדרך אחרת.

עם זאת, ועל אף השאיפה לאיזון ראוי בין זכות הפגישה של עצור עם עורך דין לבין הצורך להגן על בטחון המדינה, יש להודות כי יש קושי רב, על פי טבע העניין, להגיע לאיזון כזה. הקושי עלול לנבוע מחומרת הסכנה לבטחון המדינה. לעתים, במקרים מסוג זה, מדובר בסכנה שאדם או ארגון יגרמו אסון גדול, בכוונה או שלא בכוונה. במקרים כאלה טמונה לעתים סכנה גדולה אפילו אם האפשרות שהסכנה תתממש קטנה. אפשר שמסר מתוכנן אך מוסווה, פליטת פה מקרית, ואפילו אמירה תמימה לכאורה, שמקורם בפגישה בין עצור החשוד בעבירה בטחונית לבין עורך הדין שלו, עלולים להיות משמעותיים, אולי אפילו קטלניים. אין להתעלם מסכנה זאת כאשר נבדקת השאלה אם לאפשר, לצורך איזון ראוי, פגישה מוגבלת בתנאים אלה או אחרים. מכל מקום, שאלה זאת צריכה בדיקה בכל מקרה ומקרה, ראשית על ידי הגורמים המופקדים על חקירת החשוד, ושנית, אם הוגש ערר, על ידי בית המשפט.

במקרה זה, לאחר שבדקתי ושקלתי את החומר החסוי, לרבות חומר שלא הוצג בפני בית המשפט המחוזי, בשל לחץ הזמן, הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה ראוי לאשר את הצו שהוצא, המונע פגישה בין המשיב לבין עורך דין לתקופה של שלושה ימים, כפי שהוא.

8.במהלך הדיון שאלתי את בא-כוח המשיב מה דעתו של התנאים המגבילים, בהם אמורה היתה הפגישה להתקיים לפי ההחלטה של נשיא בית המשפט המחוזי, ומה התכלית של פגישה בתנאים כאלה. תשובתו היתה כי התועלת הטמונה בפגישה כזאת מוגבלת מאד, אך היא עדיפה על מניעת פגישה, ועדיין יש בה, מבחינת העצור, תועלת ותכלית. ומהן? שעצם הפגישה, גם אם לא נאמר בה דבר מהותי בנוגע לחשד ולחקירה, מלמדת את העצור שידוע כי הוא נעצר ויש מי שדואג לו, ובכך היא מחזקת את רוחו, ונוסף לכך יכול עורך הדין לומר לעצור, בפגישה כזאת, מה הן זכויותיו כעצור וחשוד על פי דין, ובעיקר זכות השתיקה. אם כך, הקשיתי ושאלתי, האם אי-אפשר להשיג תועלת ותכלית אלה, לפחות באופן חלקי, אם עורך הדין יורשה להעביר אל העצור מכתב, בו יאמר כי דבר המעצר ידוע לעורך הדין, כי הפגישה עמו נמנעת באופן זמני בשל צו, וכי יש לו על פי דין זכות זו או אחרת? התשובה היתה שאין בכך הרבה, אך אפשר שיש בכך קצת, ומכל מקום זה עדיף על לא כלום.

אכן, בנסיבות המקרה אני סבור כי זהו פתרון ראוי, שיש בו כדי לאזן מעט את ההתנגשות שבין זכות הפגישה לבין בטחון המדינה, במסגרת שנקבעה על ידי חוק המעצרים. בהתאם לכך אני מחליט כי בא-כוח המשיב יהיה רשאי להעביר אל המשיב מכתב כאמור לעיל בהקדם האפשרי תוך תקופת תוקפו של הצו המונע פגישה ביניהם.

9.תוקף הצו המונע פגישה בין המשיב לבין עורך דין הוגבל לשלושה ימים. הוא הוצא ביום 13.1.99. משמע, תוקפו יפוג היום, 15.1.99, בחצות. ראו הגדרת "יום" בסעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א1981-. משמע, איסור הפגישה אינו חל כלל ביום 16.1.99.

בצו עצמו, אף שנאמר כי תוקפו לשלושה ימים מיום 13.1.99, נאמר גם, בתחתית הצו, כי המניעה מסתיימת ביום 16.1.99. זאת טעות: המניעה מסתיימת בחצות של יום 15.1.99. ביום 16.1.99 המניעה אינה קיימת יותר.

10.בסיכום, אני מקבל את הערר וקובע כי הצו המונע פגישה בין המשיב לבין עורך-דין עומד בתוקפו עד היום בחצות, כפוף לאפשרות של בא-כוח המשיב להעביר מכתב אל המשיב, כאמור בפסיקה 8 לעיל.