בש"פ 2693/12 מתי חג'ג' נ. מדינת ישראל

לפי טיב העבירות המיוחסות לעורר (קשירת קשר לפשע, הלבנת הון, סחיטה באיומים, ניהול הימורים, החזקת מקומות למשחקים אסורים, עבירות מס); לפי נסיבות ביצוען (כמפורט בכתב האישום); ובהתחשב בעברו הפלילי, יש צורך לדקדק היטב בתנאי שחרורו מן המעצר. בשים לב להחלטת חברי השופט ג'ובראן מיום 20.2.2012, ספק אם היה מקום לשוב ולבקש הקלה בתנאי השחרור. השעה אינה בשלה לכך; העורר אינו מתאים לכך. לפנים משורת הדין נהג בית משפט קמא בעורר והתחשב בתחושתו הסובייקטיבית לפני הרגיעה במצב הבטחוני בדרום, אך אין מקום לניצול מצב דברים זה על מנת לגרוע עוד מתנאי חלופת המעצר. על מנת שתשיג את תכליתה, על החלופה להיות נוקשה. בא-כוח העורר לא רואה הבדל של ממש בין בית אמו של העורר לבין ביתו-שלו. אלא שבאיזונים עסקינן, כידוע, ולא במדע מדוייק. בית משפט קמא בחן את עמדת המשיבה בהקשר זה, על רקע מכלול נסיבותיו של העניין, בהכּירוֹ את פרטיו מדיוני המעצר. מסקנתו הייתה כי צודקת המשיבה בהצביעה על הבדלים רלבנטיים בין בית האם לבין ביתו של העורר: חופש הפעולה היחסי בביתו של העורר לעומת בית האם לפעול באמצעות מחשבים וטלפונים; המצע הנוח יותר לבצע עבירות בביתו של העורר ביחס לזה שבבית אמו; הן במה שנוגע לתחושתו של העורר, הן במה שנוגע לאסרטיביות של המפקחים.

לא ראיתי הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט קמא, מכיוון שהיא נכונה. הערר נדחה.