בש"פ 2740/01 פאיז חמדון נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לדחות ערר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 2596/01.

1.ביום 18.2.01 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו המייחס לו שלושה אישומים בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג1973-. על פי האישום הראשון, ביום 11.2.01 הדיח העורר שתי קטינות בנות 17, שנסעו כטרמפיסטיות במשאית בה נהג, לשימוש בסם מסוג קנבוס. העורר אף הציע לאחת הקטינות למכור עבורו סם, בהבטיחו שזה ישתלם לה. באישום השני נטען כי העורר הסכים לספק לאותה קטינה 500 גר' סם מסוג קנבוס. הסם לא סופק כיוון שהעורר נעצר. על פי האישום השלישי, ביום 12.2.01 החזיק העורר במשאיתו 114 גר' סם מסוג קנבוס וכלי לעישון סמים.

2.בד בבד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר, מצידו, לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וטיעוניו התמקדו באפשרות לשחררו לחלופת מעצר. הוא ביקש לשהות ב"מעצר בית" בכפר כבול בצפון, בבית אחיו, אשר שירת כשוטר במשמר-הגבול, תחת השגחת אח נוסף ואמו. בית משפט השלום הורה ביום 25.2.01 על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בהמשך, לאחר קבלת התסקיר, קבע בית המשפט כי אין מקום לחלופת מעצר במקרה זה ויש לעצור את העורר עד תום ההליכים. וכך כותב בית המשפט:

שקלתי את טענות הצדדים ונסתמן כפי שציינתי משקל מסויים לקולא בעובדה שאין בעברו של המשיב הרשעות קודמות בעבירות סמים והוא ניהל לכאורה אורח חיים תקין בשנים האחרונות. אולם, כשאני שוקלת מול אלה את המסוכנות היתרה שנתגלה במי שאגב נהיגה במשאית השתמש בסמים ואף הדיח קטינות לסם ואף הציע לאחת הקטינות לסחור בסם. אינני סבורה כי חלופות המעצר שהוצעו או חלופת מעצר בכלל עשויה להבטיח את תכלית המעצר שהיא מניעת הישנות המעשים...

3.על כך הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 26.3.01 דחה בית המשפט המחוזי את הערר המופנה כנגד החלטת בית משפט השלום. מעיון בתיק החקירה ובהודעותיהן של הקטינות התרשם בית המשפט כי מדובר בסוחר סמים. נפסק, כי עבירות הסמים המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות, והעורר לא הצליח להפריך חזקה זו. בהסתמכו על ההלכה לפיה ככלל, אין להסתפק בחלופת מעצר כלשהי בעבירות של סחר בסמים, ובעיקר כאשר מדובר בהדחת קטינים לסמים, אישר, כאמור, בית המשפט את מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט ציין כי מסוכנותו של העורר מתחזקת בשל העובדה כי הוא נוהג במשאית בכבישי הארץ, במשך שעות ארוכות, כשהוא תחת השפעת סמים. לבסוף אומר בית המשפט:

על בתי המשפט לעשות הכל כדי למגר את נגע הסמים. לא מצאתי כי קיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן לשם שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לא זה המקרה בו יש לשקול ולהעדיף את נסיבותיו האישיות של העורר אל מול ביטחון הציבור. המסוכנות העולה מכתב האישום היא חד משמעית. במערך האיזונים נוטה הכף לחומרה. אפילו אם אין העורר עוסק בסחר הסמים דרך קבע, הרי שהעובדה כי ניסה להדיח קטינות לעישון סמים, ואף ניסה לשכנע אחת מהן לסחור בעבורו בסם, מחזקת את המסקנה לפיה אין כל מקום להורות על חלופת מעצר מלבד מעצר מאחורי סורג ובריח. מי שמדיחים קטינים לסמים הם שפותחים בפניהם את הצוהר לעולם הסמים וחושפים אותם לעולם האלימות והפשע. קטינים אלה מתחילים בסמים הקלים ומשם הם עלולים להתדרדר לסמים הקשים. ככל שמדובר בקטינים צעירים יותר בגילם - כך חמור יותר הדבר. יש לעשות הכל על מנת להרחיק מהציבור סוחרי סמים ומדיחי קטינים לסמים, ודינם להיעצר עד תום ההליכים. רק נסיבות באמת חריגות ויוצאות דופן מאפשרות לעיתים לשקול חלופה. זה לא המקרה!

4.בערר שהוגש על החלטה זו שב וטוען בא-כוח העורר כי לאור נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של העורר, יש מקום לשחררו בחלופת מעצר ואין כל חשש שישוב ויעבור עבירות אם ימצא בחלופת מעצר הולמת. לטענת בא-כוחו, סחר בסם אינו דרך חייו של העורר והוא רק ניסה "להתחבב" על הקטינות. הוא מדגיש כי אין לעורר עבר פלילי בעבירות סמים כלשהן, כי שרת שירות צבאי מלא ביחידה קרבית בצה"ל, כי הוא בעל משפחה, וכי הוא מנהל ככלל אורח חיים נורמטיבי ומדובר במעידה חד-פעמית. לטענתו, ראוי לזקוף לטובת העורר את העובדה ששיתף פעולה בחקירה במשטרה והביע חרטה כנה על מעשיו. בא-כוח העורר מבקש לאמץ את המלצת תסקיר שירות המבחן ולשחרר את העורר ל"מעצר בית" מלא בבית הוריו.

5.גם בדיון בפניי טען בא-כוח העורר כל מה שניתן לטעון לזכות שחרור העורר לחלופת מעצר. בין היתר, הוא הצביע על נסיבותיו האישיות של העורר. עם כל זאת, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בשיקוליהן של שתי הערכאות הקודמות ובמסקנתן, בדבר מסוכנותו של העורר, השוללת את שחרורו לחלופת מעצר.

אי לכך, הערר נדחה.