בש"פ 284/05 גבריאל רבי (כהן) נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אהד) בב"ש 93945/04 מיום 30.12.04, לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי ערובה שהוטלו עליו לשם הבטחת התייצבותו לחקירות ולדיונים, על-פי החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.11.04.

כנגד העורר הוגש, ביום 17.8.04, כתב אישום, המייחס לו שתי עבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח, לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: הפקודה); ארבע עבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220 (4) לפקודה; ארבע עבירות של שימוש במרמה ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה; 633 עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לפקודה; 41 עבירות של ניכוי ביודעין מס תשומות בלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לפי סעיף 117(ב)(4) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; 470 עבירות של הוצאת חשבוניות מס בלי שהיה זכאי לעשות כן, מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס לפי סעיף 117(א)(5) ו- 117(ב) לחוק מס ערך מוסף וכן 470 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי עובדות כתב האישום, היה העורר בשנות המס 1992-1995 מנהל פעיל ובעל מניות בחברת א.י.ג. "ההוד המהולל הוד הכרמל בע"מ", חברה פרטית העוסקת בשחיטה, עיבוד ושיווק סיטונאי של עופות הודים. בכל שנת מס, במהלך התקופה, השתמש העורר במרמה, עורמה ותחבולה על-מנת להתחמק ממס הכנסה או ממס ערך מוסף. הוא השתמט מתשלום מס בסכום של עשרות מיליוני שקלים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד העורר.

בית-המשפט המחוזי, ביום 7.9.04, במסגרת דיון בבקשה להטלת ערבויות, אליו לא התייצב העורר, שיחרר את העורר בערובה בכפוף לערבויות של הפקדת ערבות עצמית על סך 3 מיליון ש"ח; ערבות צד ג' על סך 400,000 ש"ח; ערבות בנקאית על סך 300,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מן הארץ; הפקדת דרכון והוראה להתייצב לחקירה במס הכנסה ולדיונים בכל מועד שיידרש לכך.

העורר לא המציא ערובה, ומשכך הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה לעוצרו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) שיחרר, ביום 15.11.04, את העורר ממעצר בכפוף לתנאי הערובה הבאים:

1.הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בסך של חצי מיליון ש"ח.

2.ערבות צד ג' על סך 400,000 ש"ח.

3.צו עיכוב יציאה מן הארץ.

4. הפקדת דרכון.

5.התייצבות לחקירה במס הכנסה ובדיונים בבית-המשפט המחוזי, בכל מועד שיידרש.

על החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 15.11.04 הגיש העורר לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי הערובה שהוטלו עליו.

בבקשתו לעיון חוזר, טען בא-כוח העורר, כי אין בידי העורר לגייס סכום דמיוני של 500,000 ש"ח לשם שחרורו. לטענתו, מאז מעצרו לפני כחודש ימים, לא הצליח העורר לגייס גם לא חלק מהסכום. מעצרו נכפה עליו בשל אי יכולתו הכלכלית "לקנות" את חירותו. לטענתו, על בית-המשפט לשקול מצבו הכלכלי ויכולתו להמצאת הערובה. עוד הוסיף וטען בא-כוח העורר, כי אין מדובר באדם מסוכן לציבור, אלא באדם הנאשם בביצוע עבירות לכאורה שטרם נתבררו על הוראות פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף.

מנגד, טענה באת-כוח המשיבה, כי קיים חומר חקירה, המוכיח לכאורה מרמה בהתנהגותו של העורר, שיקים מזויפים שנחתמו על-ידו בסך של מיליוני ש"ח, כשהעורר הוא זה שפתח את חשבון הבנק והוא היחיד שיש לו זכות חתימה בבנק.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) בהחלטתו מיום 30.12.04 קבע, כי קיים פער בלתי מוסבר בין פעילות כלכלית ענפה במיליוני ש"ח, אשר הוצגה על-ידי המשיבה לבין טענת העורר להיותו חסר כל, זקוק לאפוטרופוס, וכי מסוכנותו והחשש להימלטות מהדין הם כה גבוהים, עד כי אין מקום להורות על הפחתה כלשהי מהערבויות שנקבעו בהחלטה מיום 15.11.04.

מכאן הערר שבפני, בגדרו חזר העורר על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט המחוזי קבע, כי מתוך מסמכים של עיריית חדרה עולה, כי העורר הוא זה שביקש רישיון העסק, וכי הוא מנהל את החברה. כמו-כן, קבע בית-המשפט המחוזי, כי מתוך העתקי השיקים, חקירת מנהל הבנק, חקירת האפוטרופוס, חקירת העובדת בחברה ניכרת פעילות כלכלית ענפה המגלגלת מיליוני ש"ח, המבוצעת על-ידי העורר, כשהמשיבה אינה מסוגלת להצביע על הימצאותם של הכספים אותם פדה העורר במזומן. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי פעילותו הכלכלית של העורר מבוצעת "בחסות" צו האפוטרופסות, כשלאפוטרופוס אין כל מושג על פעילות כלכלית זו ואף אין לו קשר עם העורר, וכל זה נעשה תחת "מטריית" הביטוח הלאומי, בהיותו מוכר כמקבל קצבה ונתמך המוסד לביטוח לאומי.

כבר נפסק על-ידי בית-משפט זה, כי:

"אומנם, בעקרון, ראוי שייקבעו על ידי בית המשפט תנאי שחרור שהנאשם יכול לעמוד בהם, אולם אלה לא יבואו על חשבון השגת תכלית המעצר על ידי החלופה. תנאים שקל לעמוד בהם או שכדאי לעמוד בהם, כגון שחרור העורר כנגד פקדון נמוך, יכול ויניעו אותו לוותר על הפקדון על מנת לזכות בחופש במחיר זול ולהימלט מאימת הדין" (ראו דברי השופטת ט' שטרסברג-כהן בבש"פ 7560/95 מרדכי הרוש נ' מדינת ישראל , פדאור (לא פורסם) 95 (1) 139, בעמ' 3).

במקרה שלפני, המעשים המיוחסים לעורר הינם חמורים מאוד. מדובר בשימוש במרמה, תחבולה וזיוף, על-מנת להתחמק מתשלום מיסים, בסכומים גבוהים. לאור קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי נראה לי, כי העורר מקיים פעילות כלכלית ענפה, אשר אין בה כדי להעיד על היותו חסר יכולת כלכלית, כטענתו. כמו-כן, וכפי שקבע בית-המשפט המחוזי, מסוכנותו והחשש להימלטותו מן הדין הם כה גבוהים, ומכאן לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, הערר נדחה.