בש"פ 2843/10 אחמד בראנסי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת נ' אוהד ) במ"ת 39975-12-09 מיום 16.3.2010.

1.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם שני נאשמים נוספים, עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע [לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )] ושוד בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין).

לפי כתב האישום המתוקן, השלושה קשרו ביניהם קשר לבצע שוד באתר בניה הסמוך למחלף הרכבת בכפר ויתקין, בו מאופסן ציוד השייך לחברת הבניה "כפרי יעקב בע"מ" (להלן: החברה ) ולגנוב ממנו כלים הנדסיים. ביום 23.12.2009, סמוך לשעה 23:00, נכנסו השלושה לאתר הבניה, כשהם מצוידים במשאית גרר ובמשאית בעלת מנוף הרמה. בהמשך פנו השלושה, כאשר שניים מהם רעולי פנים, אל חדרו של השומר באתר, תפסו אותו בשיערו, סטרו לו והורו לו להסתובב. לאחר מכן קשרו את ידיו ורגליו בחבל, אטמו את פיו בכאפייה, הניחו אותו על מזרון וכיסו אותו בשמיכה. השלושה יצאו מהחדר וסגרו את הדלת באמצעות משטח עץ שהונח מבחוץ, למניעת פתיחה מבפנים.

השלושה פנו להימלט מן המקום, תוך שהם מעמיסים טרקטור של החברה על משאית הגרר בה נהג אחד הנאשמים. העורר ונאשם נוסף נסעו בעקבות משאית הגרר במשאית אחרת. בשעה 23:30 נעצרו השלושה על ידי המשטרה כשהם יושבים במשאיות בקרבת מקום לאתר הבניה.

2.

העורר שהה במעצר מאחורי סורג ובריח במשך כחודש וביום 21.1.2010 שוחרר למעצר בית מלא. ביום 14.3.2010 הוגשה על ידו בקשה "לשינוי תנאי שחרור" באופן שיותר לו לצאת ולסיים את עבודות השירות שהוטלו עליו בבית משפט השלום בכפר-סבא במסגרת ת.פ. 1810/08. ביום 16.3.2010 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה הנ"ל, זאת נוכח התנגדותה של המשיבה לבקשה. מכאן הערר שלפניי.

3.

העורר – באמצעות בא-כוחו, עו"ד נדיר ברנסי – טוען כי בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו מבלי לקיים דיון לגופה של בקשה. לדבריו, בכך יש פגיעה בכללי הצדק הטבעי בייחוד כאשר מדובר בבקשה במסגרת תיק פלילי. לטענתו יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, אשר ידון, במעמד הצדדים, בבקשתו לשינוי תנאי השחרור.

לגופו של עניין טען העורר כי יש להיענות לבקשתו – ולהורות על ביטולו של מעצר הבית המלא בין השעות 08:00 ל-17:00, בכדי שיוכל לסיים את ריצוי עבודות השירות – זאת, בין היתר נוכח העובדה שהוא נמצא במעצר בית מלא בשלושת החודשים האחרונים ומשפטו טרם החל. בנוסף טוען העורר כי הוא מילא אחר כל תנאי שחרורו ולפיכך יש ליתן בו אמון, וכי שחרורו לחלופת מעצר נבע מחולשה בחומר הראיות עליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטת השחרור מיום 21.1.2010. לסיום מציין העורר, כי הממונה על עבודות השירות פנה אליו והודיע לו כי במידה ולא יתייצב להמשך ריצוי עבודות השירות, הוא ייאלץ לרצות את יתרת התקופה במאסר בפועל.

4.

המשיבה – באמצעות באת-כוחה, עו"ד אושרה פטל – טענה כי העורר שוחרר לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא, לאחר שנקבע כי מדובר ב"חלופה קפדנית". לדבריה, רציונל זה אינו מתיישב עם המשך עבודות השירות. לטענתה, אם אדם מסתבך בפלילים בתקופת ריצוי עונשו בעבודות שירות, אין כל סיבה לבוא לקראתו ולאפשר לו לסיים לרצות את עבודות השירות.

המשיבה מסכימה לטענה שמכוח סעיף 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) היה מקום לדון בבקשתו של העורר לשינוי תנאי השחרור במעמד שני הצדדים והיא אף לא מתנגדת נחרצות לקיומו של דיון כזה. ואולם, לטענתה, על פי פסיקתו של בית משפט זה, ישנם מקרים בהם החליט בית המשפט שלא להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. לטענתה גם במקרה דנן אין מקום להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי שכן בקשתו של העורר אינה מצדיקה, לטענתה, עיון חוזר והחלטת בית המשפט המחוזי לא גרמה לעורר עיוות דין.

דיון והכרעה

5.

עיון בסעיפים 52(א) ו-57(א) לחוק המעצרים מגלה כי אכן הדיון בבקשתו של העורר לשינוי תנאי השחרור צריך היה להתקיים במעמד שני הצדדים. נוכח דבריה של המשיבה בדיון שהתקיים לפניי, לפיהם היא אינה מתנגדת באופן עקרוני להחזרת הדיון לבית המשפט המחוזי, סבור אני כי יש לקבל את הערר ולהורות על החזרת הדיון בבקשתו של העורר לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בה, במעמד שני הצדדים, בהקדם.

6.

עיינתי בהחלטות אליהן הפנתה באת-כוח המשיבה, במסגרתן עמד בית משפט זה על המתח המתעורר במקרים מעין אלו בין הוראת החוק מחד לבין שיקול דעתו של בית המשפט באשר לקיומה של עילה לעיון חוזר מאידך ואף נמנע, באחד המקרים, מהחזרת הדיון בבקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי, אולם דעתי בעניין כדעתו של השופט א' רובינשטיין:

"כשלעצמי נוטה אני, כשהמדובר בשלילת חירותו של אדם, לפרש פירוש ליברלי את תנאי הבקשה לעיון חוזר, ככל שהמדובר בעצם קיומו של דיון. ער אני להכבדה של בית המשפט כשהמדובר בדיון העלול להתברר כהליך סרק, נוכח העומסים, ולא אומר כי לא ייתכנו מקרים שבהם יסבור בית המשפט כי הבקשה היא בחינת טיפוס על קירות חלקים מכל וכל, ויימנע מקיום הדיון. אך לדעתי, כאמור, הפירוש צריך להיות כזה הנוטה לאפשר לאדם הנהנה עדיין מחזקת חפות וחרותו נשללת לשוב ולהעלות תעצומותיו, וזאת במסגרת גישה כללית של הקפדה בזכויות דיוניות" [בש"פ 1097/06 בינייב נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 9.2.2009)].

המשיבה ציינה בדיון שנערך לפניי כי היא תחזור על התנגדותה לבקשתו של העורר לגופו של עניין גם במסגרת הדיון שייערך בבית המשפט המחוזי, אולם לטעמי אין בהודעה זו, כשלעצמה, כדי למנוע את קיומו של הדיון. לבקשה שהגיש העורר ישנה השלכה מהותית על חייו ועל חירותו, שכן כפי שעולה מהודעת הממונה על עבודות השירות, באם הוא לא יתייצב לריצוי עונשו בעבודות שירות, יהא עליו לרצות את עונשו במאסר מאחורי סורג ובריח. סבורני כי בנסיבות אלה יש לקיים דיון בבקשת העורר במעמד הצדדים, במסגרתו יוכלו הצדדים לשטוח את טענותיהם בעניין.

7.

משכך, ונוכח הסכמתה של המשיבה, הערר מתקבל. הדיון בבקשתו של העורר לשינוי תנאי השחרור מיום 14.3.2010 ייערך, במעמד הצדדים, בבית המשפט המחוזי מרכז.