בש"פ 2854/11 מדינת ישראל נ. פלוני

בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים שיחלו ביום 16.4.2011, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה– מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ) או עד למתן פסק דין ב-ת.פ. 20274-04-10 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם מביניהם.

כתב האישום

1.

ביום 16.4.2010 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב האישום נגד המשיב המייחס למשיב עבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333+335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977.

2.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 5.2.2010 בסמוך לשעה 04:14 לפנות בוקר פרץ ויכוח בין מספר אנשים ליד מועדון סנוקר שבעיר ערד. א.ה (להלן: המתלונן ) ניסה להפריד בין הניצים. כאשר המשיב הבחין בכך, תקף את המתלונן שלא כדין בכך שדקר אותו שתי דקירות בבטנו באמצעות סכין שלקח מאחד מהמעורבים. אחת הדקירות חדרה לפריטונאום וגרמה לדימום בחלל הבטן שבעקבותיה אושפז ונותח המתלונן.

הליכי המעצר נגד המשיב

3.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה צוין כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב ובהן: אמרת המתלונן; אמרות עדי ראיה ותעודות רופא. בנוסף נטען בבקשה, כי נגד המשיב קמות עילות מעצר לאור ביצוע המעשים המיוחסים לו בנשק קר ולאור מסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור. עוד נטען כי למשיב הרשעה קודמת בעבירות של קבלת דבר במרמה והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית.

4.

בבקשה שלפניי מצוין כי הדיון מיום 16.4.2010 נדחה לבקשת באת כוח המשיב לשם לימוד חומר הראיות. במועד הדיון החדש מיום 22.4.2010 ביקשה באת כוח המשיב את דחיית הדיון לשם גיבוש חלופת מעצר והדיון נקבע ליום 28.4.2010. בדיון זה הסכימה באת כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו ובהסכמת הצדדים הורה בית המשפט כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. תסקיר שירות המבחן הוגש ביום 20.5.2010 והוא סקר את ניסיונות הגמילה הקודמים של המשיב ושילובו במסגרות טיפוליות בעבר. שירות המבחן התרשם כי לאור דפוסי ההתנהגות של המשיב בתחום האלימות וההתמכרויות קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות עבריינית מצד המשיב. שירות המבחן מסר שחלופת המעצר שהוצעה בבית בת זוגו של המשיב באילת, אינה מתאימה, ועל כן נמנע מהמלצה על שחרורו. נוכח האמור בתסקיר, הורה בית המשפט, בהסכמת המשיב, על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

5.

בהמשך הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר בעניינו של המשיב לאור קיומן של שתי נסיבות חדשות. האחת, היעדרו של המתלונן מהארץ והשנייה, טענת הגנה עצמית שהועלתה על ידי המשיב בחקירתו במשטרה. לטענת המשיב, נסיבות אלה מפחיתות את עוצמת הראיות לכאורה כנגדו. דיון זה נדחה מפאת אי הבאת המשיב לאולם וביום 24.10.2020 הורה בית המשפט להגיש תסקיר משלים בעניינו של המשיב. בתסקיר המשלים שהוגש בחן שירות המבחן את חלופה למעצר בבית הורי המשיב בערד. שירות המבחן התרשם שלאור חוסר מעורבות ההורים בחיי המשיב וקשייהם להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו, קיימת חולשה מהותית בחלופה זו. בתסקיר נוסף שהוגש ביחס לחלופת המעצר, הומלץ על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו באיזוק אלקטרוני וכן צוין כי יתאפשר למשיב להשתתף בפעילות מרכז הנוער בהתאם להחלטת אנשי המרכז.

6.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את בקשת המשיב לעיון חוזר. בית המשפט קבע שהטענה לפיה המתלונן שוהה בחו"ל אינה רלבנטית להליך המעצר, וכן נדחתה הטענה לפיה המשיב פעל מתוך הגנה עצמית. בהחלטה הוסיף בית המשפט שהוא מודע לגילו הצעיר של המשיב ולהיזקקותו לטיפול, אולם בית המשפט סבר שאין בחלופת המעצר המוצעת כדי לאיין את מסוכנותו הנובעת מהעבירה החמורה המיוחסת לו. ביום 6.1.2011 הגיש המשיב ערר על החלטת בית המשפט שדחתה את חלופת המעצר. בית המשפט (כב' השופט ע' פוגלמן) דן בהודעת הערר ובבקשה להארכת מעצרו של המשיב במאוחד. בית המשפט דחה את הערר והורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים. בית המשפט קבע שלא חלה תפנית בתמונת הראיות לכאורה בתיק המצדיקה את שחרורו של המשיב. בנוסף, בית המשפט עמד על מסוכנותו של המשיב וציין שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור לחלופה והורה להשאיר את המשיב במעצר (בש"פ 80/11, בש"פ 142/11 מדינת ישראל נ' פלוני

(החלטה מיום 30.1.2011)).

7.

שמיעת מסכת הראיות במשפטו של המשיב הגיעה לסיומה ובית המשפט הורה כי סיכומי התביעה יוגשו עד ליום 4.5.2011 וסיכומי ההגנה יוגשו עד ליום 5.6.2011. המבקשת ציינה שהמעשים החמורים המיוחסים למשיב, ביצוע חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וכן תסקירי המבחן שהוגשו בעניינו, מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב לשלומו של הציבור ולביטחונו. המבקשת הוסיפה שנוכח סיום פרשות התביעה וההגנה והצפי לסיום משפטו של המשיב במהרה, יש מקום להורות על הארכת המעצר המבוקשת.

8.

באת כוח המשיב עו"ד ורד אברהם עשתה עבורו את כל שניתן לעשות. היא חזרה וביקשה, נוכח חלוף הזמן, לשחרר את העורר בחלופת מעצר לבית הוריו.

9.

לא ראיתי מנוס אלא להיעתר לבקשה. כל שנאמר בהחלטתו המפורטת של השופט פוגלמן מיום 30.1.2011 בעינו עומד גם כיום. אכן, מאז חלף זמן, אך המשפט הסתיים ויש להניח כי בית המשפט יעשה כמיטבו ליתן, לאחר הגשת הסיכומים, פסק דין. אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצר נוספת ב-90 יום שתחילתם ביום 16.4.2011.