בש"פ 2863/12 אושרי וקנין נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ציון קאפח) במ"ת 14460-03-12 מיום 21.3.2012, בגִדרה הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

נגד העורר ושלושה אחרים הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכח, סחיטה באיומים, פציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין והדחה בחקירה.

3.

כתב האישום מתאר מסכת של סחיטה ואיומים בקשר לחוב בסך של 2,000 ₪, יתרת תשלום בגין מכירת רכב. בתחילה איים הנאשם הראשון על המתלונן שאם לא ישלם את יתרת החוב "יטפלו בו". לאחר מכן שלח לו הודעה "אם אתה רוצה לגמור את הסיפור לפני שכמה אנשים יגיעו אליך אז תתקשר אליי ותרוויח". משלא נענה המתלונן לדרישה פנה הנאשם הראשון אל הנאשם השני וביקש את עזרתו בגביית החוב. גם דרישותיו של הנאשם השני מאת המתלונן, לא הביאו לתשלום החוב, ואז קשרו ביניהם ארבעת הנאשמים קשר לסחוט את המתלונן באיומים ובכוח, לפגוע בו ולחטוף אותו לשם כך. אחות הנאשם הראשון התקשרה אל המתלונן בהנחיית הנאשמים וקבעה עמו פגישה בבני ברק. כשהגיע המתלונן אל המקום, הקיפו אותו ארבעת הנאשמים שהמתינו שם והורו לו לשלם להם סך של 15,000 ₪, כ"קנס" בגין אי-תשלום החוב. המתלונן מסר לנאשמים כי אין ברשותו סכום כסף זה וכי ינסה לגייס את הסכום. או אז החלו הנאשם השני והעורר (הנאשם השלישי) להכות את המתלונן באגרופיהם, הפילו אותו ארצה, בעטו בפניו, והוא דימם מאפו ומפיו. אחד הנאשמים איים על המתלונן בסכין יפני, חתך את חולצתו, ורק בעיטה של המתלונן בידו של אותו נאשם הוציאה מידו את הסכין. הנאשם השני והעורר הוסיפו להכות את המתלונן עד אשר איבד את הכרתו. הנאשמים הכניסו את המתלונן למכוניתו של הנאשם השני ונסעו. במהלך הנסיעה שב המתלונן להכרה, התחנן לרחמי הנאשמים, אך הם היכו אותו, תוך שאמרו שיקחוהו לפרדס ושם יחליט בורר לגבי גורלו; אם יהרגו אותו או אם יִכּלא עד לתשלום החוב. רווח והצלה באו למתלונן משוטרים שעצרו את המכונית, לא לפני שהנאשמים איימו על המתלונן כי אם יפתח את פיו – ימות. השוטרים מצאו את המתלונן כשהוא בוכה, מדמם, היסטרי. נגרם לו שבר באף, דימום מאפו ומפיו, נפיחות בפנים, קשיי נשימה, כאבים וחולשה.

4.

בבית משפט קמא לא היו עוררין על קיומן של ראיות לכאורה, אך נטענו טענות לגבי עוצמתן. לאחר שקבע כי אכן ישנן ראיות לכאורה לביסוס אשמתם של המשיבים, הוסיף בית משפט קמא וקבע כי הנסיבות המתוארות והתכנון המוקדם מלמדים על מסוכנותם הרבה של הנאשמים. כיוון שכך, בהתחשב עם העבר הפלילי ועם החשש מפני שיבוש הליכי המשפט, הורה בית משפט קמא על מעצרם של שלושה מארבעת הנאשמים, ובהם העורר, עד תום ההליכים.

5.

בעררו שב העורר וטוען על עוצמה נמוכה של הראיות ובעיקר על כך שמן הראוי לשחררו לחלופת מעצר, ולמצער להזמין תסקיר מעצר בעניינו. עיקר טענתו בעניין הראיות הוא בגרסאות שונות שנשמעו מפי המתלונן כשרק באחרונה ובעימות טען שהעורר לקח חלק בתקיפה.

6.

גבי דידי, קשה לבוא בטענה או בתמיהה על המתלונן על הבדלים מסויימים בין דברים שאמר לשוטר בתכוף לאחר שניצל מתוקפיו, כשהוא חבול, פצוע ומבוהל, לבין דברים שאמר לאחר מכן. כך או כך, השוואות ודקדוקים שביקש ב"כ העורר לעשות בדברי המתלונן, שעתם בעת ניהול המשפט. בשלב הזה, כפי שקבע בית משפט קמא, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

7.

ישנם טעמים טובים להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. עינינו הרואות, לאיזו דרגה של אכזריות ומסוכנות ניתן להגיע בגין חוב של 2,000 ₪. ברם, בין לבין, בין החלטת בית משפט קמא לבין הגשת עררו של העורר חלה התפתחות מסויימת. חברי, השופט חנן מלצר, קיבל באופן חלקי את עררם של שני הנאשמים הראשונים והורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינם (בש"פ 2413/12 בש"פ 2418/12, החלטה מיום 1.4.2012). בעניינו של הנאשם הרביעי, ניתנה עוד קודם לכן החלטה דומה בבית משפט קמא. משכך, דומני, ראוי להחיל דין דומה על העורר. עברוֹ הפלילי אמנם חמור מזה של שני חבריו ולחובתו תלוי ועומד גם עונש של מאסר-על-תנאי, אך אין בפער הזה כדי להצדיק מניעת תסקיר מעצר, בדומה לנאשמים האחרים.

8.

אינני נוקט עמדה לגבי היתכנותה של חלופה כזו או אחרת, אלא קובע אך זאת שהערר יתקבל באופן חלקי, במובן זה שגם בעניינו של העורר יגיש שירות המבחן – בתוך 30 יום – תסקיר מעצר; לכשיוגש, יעשה בית משפט קמא כחכמתו, על-פי מה שיובא לפניו.