בש"פ 2891/04 מדינת ישראל נ. חליל חואלד

נגד המשיבים (להלן: "חליל" ו"נאצר"), תושבי הכפר אבטין, הוגש כתב-אישום המייחס להם מעורבות בביצוע עבירות שוד, שימוש ברכב ללא רשות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. נאצר הואשם, בנוסף לאמור, גם במעשה פזיזות ורשלנות בנהיגת רכב, שגרם לתאונת-דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, ובעבירה של הפקרה לאחר פגיעה. עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה מבית-המשפט המחוזי להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום בירור משפטם. בית-המשפט קבע, כי להאשמתם של המשיבים יש ראיות לכאורה וכי העבירות בהן הואשמו מקימות חזקה למסוכנותם. אך בית-המשפט המחוזי סבר, כי בנסיבות העניין ניתן להסתפק לגבי המשיבים בחלופת מעצר. לפיכך הורה על שחרורם בהפקדת עירבון וערבויות וכן אסר עליהם לצאת מתחומי כפר מגוריהם. כנגד החלטה זו מופנה עררה של המדינה. יצוין כי לבקשת המדינה, שהודיעה על כוונתה לערור על ההחלטה, עיכב בית-המשפט המחוזי את שחרורם של המשיבים. הערר הוגש ונשמע לפני תום תוקפו של העיכוב, ולאחר שמיעת הטענות הוריתי להאריך את מעצרם של המשיבים עד למתן החלטה בערר.

2.על-פי הנטען השתתפו המשיבים, ביחד עם שני אחרים, במעשה שוד שבוצע ביום 11.2.04 בחנות סיטונאית לממכר טבק בפתח-תקווה. סמוך לשעה 10 לפני הצהריים הגיעו ארבעת השודדים לפתח החנות ברכב פרטי, שנגנב מבעליו ביום 8.2.04, ובמשאית שנגנבה מבעליה בבוקר יום השוד. חליל התדפק על דלת החנות, ומשהסביר כי ברצונו לקנות כמה אריזות סיטוניות של סיגריות הורשה להיכנס לחנות. בעקבותיו נכנסו לחנות נאצר ושני האחרים. השלושה היו רעולי פנים, ואחד משני האחרים איים באקדחו על הנוכחים, בעל העסק ועובד, שאולצו לעלות למשרד ולשכב על הרצפה. משפילס לחבריו את הדרך פנימה, יצא חליל אל הרחוב והחנה את המשאית בצמוד לפתח החנות. בעוד השודדים מוציאים מן החנות אריזות סיטונאיות רבות של סיגריות ומעמיסים אותן על המשאית, נזעק למקום שכן. השודדים מיהרו לגרור גם אותו למשרד של העסק ולהטילו ארצה. בינתיים נמצא מי שהזעיק את המשטרה; ומשהבחינו השודדים בכך פתחו במנוסה מן המקום. חליל, שברח ברגל לרחוב סמוך, נעצר על-ידי שוטרים לאחר מרדף. נאצר ושני האחרים נמלטו מן המקום ברכב הפרטי. השודד שנהג ברכב הסיע אותו במהירות מסחררת, פגע בדרכו בכלי-רכב חונים וניסה לדרוס שוטר, שביקש לחסום את דרכו של הרכב ופתח לעברו באש. רכבם של השודדים פגע, בשלב זה, בניידת המשטרה ונמלט לדרכו. לבסוף התנגש הרכב בחזיתה של מכונית מסחרית, שנעה לקראתו, ושנהגה נפצע כתוצאה מן התאונה. בשלב זה זנחו נאצר ושני האחרים את הרכב, ומבלי להושיט עזרה לפצוע בתאונה החלו להימלט בריצה. במרדף רגלי אחריהם הצליחו שוטרים ללכוד את נאצר, בעוד ששני האחרים הצליחו להתחמק, כשהם נושאים עמם את האקדח ששימש את השודדים במהלך השוד.

3.השופט המלומד החליט לשחרר את המשיבים בערובה ובתנאים מגבילים. בית-המשפט קבע, כי לנוכח עברו הנקי של חליל ועברו הבלתי-משמעותי של נאצר, ניתן לקוות שדי יהיה בנקיטת אמצעים פחות חמורים ממעצר כדי להניאם מפני ביצוע עבירות חמורות נוספות. ביחס לנאצר, שגם בדרך הימלטותו מפני המשטרה ביצע עבירות חמורות, קבע בית-המשפט כי בהיעדר ראיה לכך שנאצר נהג ברכב יש לייחס לו מידה פחותה של אשמה למעלליו של הנהג.

4.העיון בטענות הפרקליטים הביאני לכלל מסקנה כי הערר בדין יסודו. הראיות המצויות בידי המאשימה מבססות היטב את עמדתה כי המשיבים נמנו עם כנופיית שודדים, שלאור היום ביצעו שוד אלים, תוך שהם מסתייעים בכלי רכב גנובים ובנשק

חם.המדובר במעשה שוד נועז, שבוצע לאחר תכנון וביצוע עבירות של גניבת כלי-רכב ששימשו את השודדים. לחובת נאצר נזקפות גם העבירות הנוספות, שבוצעו על-ידי שלושה מארבעת השודדים במהלך ההימלטות מפני השוטרים. מעשי המשיבים מקימים עליהם חזקת מסוכנות, ואיש מהם לא סתר את החזקה שקמה נגדו.

סניגורו של חליל טען, כי שולחו "נגרר" אחרי שלושת האחרים. לנוכח גילו הצעיר ועברו הנקי של חליל, נוטה הייתי לשקול לטובתו טענה זו. דא עקא, שבשלב החקירה לא העלה חליל טענה זו, אלא הכחיש את השתתפותו במעשה השוד. סניגורו של נאצר טען, כי שולחו אינו מואשם בהחזקת הנשק או בשימוש בו בזמן השוד, וכי לאמיתו-של-דבר אף אין לדעת, אם החפץ שבו איים אחד השודדים האחרים על המתלוננים אכן היה אקדח, או צעצוע דמוי אקדח. כן קיווה להגן על החלטת בית-המשפט המחוזי, שלעניין מידת האשמה הכרוכה בעבירות שביצעו שלושה מן השודדים אגב מנוסתם ברכב הגנוב מזירת האירוע, ראה להבחין בין נאצר לבין השודד שנהג ברכב. חוששני כי בהבחנות הללו אין כדי להועיל לנאצר. אף אם אניח שהשודדים השתמשו בחפץ דמוי אקדח, ולא באקדח ממש, אין בכך כדי לגרוע מחומרת האיום שבכוחו הכניעו את קורבנותיהם; ומשנאצר השתתף עם האחרים בביצוע השוד, אין זה מעלה או מוריד, שלא הוא עצמו החזיק באקדח (האמיתי או המדומה). אף לעניין שורת העבירות החמורות, שביצעו שלושה מן השודדים במהלך ניסיון ההימלטות מן המשטרה, אין להבחין בין חלקו של נאצר לבין חלקו של מי מהאחרים. כל המשתתפים במסע הפרוע, שכלל התנגשות בכלי רכב וניסיון לדרוס שוטר, והסתיים בהימלטות ממקום תאונה תוך הפקרת הנפגע, נושאים באחריות מלאה ושווה לרוע מעלליהם. הנטל להראות, כי הסתייג ממסכת המעשים הללו וניסה למונעם רבץ על שכמו של נאצר, והוא לא נשאו.

5.ההכרח במעצרם של המשיבים נגזר ממסוכנותם הרבה, הנלמדת ומוכחת מפרשת מעשי העבירה המיוחסים להם. כן מקובלת עליי טענת בא-כוח המדינה, כי שחרורם של המשיבים ממעצר עלול לשבש, או אף לסכל, את מאמצי המשטרה ללכוד את שני השודדים הנמלטים ולאתר את האקדח שבו השתמשו במהלך השוד. האמצעים החלופיים שקבע בית-המשפט המחוזי רחוקים מלספק את המטרות שלהשגתן נדרש מעצרם של המשיבים.

6.הערר מתקבל, החלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת ומעצרם של שני המשיבים מוארך בזה עד לתום ההליכים במשפטם בת"פ 40054/04 של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.