בש"פ 2891/17 מדינת ישראל נ. מחמוד טחאן

1.לאחר שעיינתי בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי מיום 29.3.2017 (השופטת נ' בן אור ), שהורה על מעצר המשיבים בפיקוח אלקטרוני עד לתום ההליכים נגדם – במקומות שהוצעו על ידם – ובכפוף לשורה של תנאים המפורטים בסעיף 11 להחלטה דנן; ולאחר שעיינתי בערר המדינה ובשני העררים שכנגד, שמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שנערך לפני ועיינתי במסמכים ובפסיקה שהגישו לעיוני, להלן החלטתי:

באשר לערר המדינה

2.איני מקבל את טענת העוררת כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עולה בקנה אחד עם החלטת בית משפט זה.

3.בהחלטת חברתי, השופטת ד' ברק-ארז , מיום 2.3.2017 (בבש"פ 1071/17) נאמר כי "ניתן וראוי להסתפק בה (בחלופה של מעצר בפיקוח אלקטרוני – י.ד.) בעניינם של מחמוד ומחמד ...".

אמנם חברתי סברה כי צריך שהמעצר בפיקוח אלקטרוני "יהא הדוק במיוחד" ושתידרש "תוספת של תנאים מגבילים". ואולם, היא הותירה את קביעת התנאים הנוספים לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, וזה פעל על פי מיטב שיקול דעתו – לאחר שבחן את חוות דעת יחידת הפיקוח על האיזוק האלקטרוני (להלן – חוות הדעת ), שמע את עדויות קציני המשטרה, עמד על טענות הצדדים והשתכנע כי לא יעלה בידי המשיבים להציע מקומות אחרים למעצר בפיקוח אלקטרוני – וקבע תנאים אלו, שאינם, לטעמי, תנאים "מקלים במיוחד" כפי שטוענת העוררת.

4.צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי הנחת היסוד בהחלטתו של בית משפט זה היתה "כי יש להביא לסיום החזקתם של המשיבים במעצר בין כותלי הכלא".

5.משהגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי קבלת חוות הדעת ככתבה וכלשונה משמעותה תהיה הותרת המשיבים במעצר מאחורי סורג ובריח, בניגוד לרוח החלטתו של בית משפט זה, החליט כהלכה עת פסק שאין בחוות הדעת קביעה שלפיה הפיקוח האלקטרוני במקומות שהוצעו על ידי המשיבים יהיה בלתי יעיל לחלוטין ולא ישרת את תכליתו. יתר על כן, על אף חומרתן של העבירות שבהן הואשמו המשיבים, לא ניתן להתעלם ממספר נתונים בעלי חשיבות רבה לענייננו: המשיבים נתונים במעצר מאחורי סורג ובריח זה למעלה משנתיים; למעצר ממושך זה הייתה השפעה מרתיעה על המשיבים; המיוחס להם בכתב האישום אינו במדרג הגבוה ביותר בהשוואה לשאר המעורבים; ולבסוף, שההתקדמות ההליך בתיק העיקרי עלולה להימשך עוד זמן רב.

6.על אף האמור לעיל, בדיון לפני הוגש לעיוני "דיווח ממצאי בדיקת היתכנות פיקוח אלקטרוני" שתאריכו 3.4.2017 ממנו עולה כי בביתו של חמו של המשיב 1 (בו הוא אמור לשהות במעצר בפיקוח אלקטרוני), "קיימות בעיות קליטה בעקבות כך שהקירות מאוד עבים, ועל כן המקום לא נקלט".

הגם שדיווח זה לא עמד לנגד עיני בית המשפט המחוזי עת נתן החלטתו ביום 29.3.2017, הוא הוגש לעיונו של בית המשפט קמא וזה הורה למשיב 1 להתייחס לחוות הדעת עד ליום 9.4.2017.

נוכח האמור לעיל, אני סבור שאין מקום שאכריע כאן ועכשיו בסוגיית שחרורו של המשיב 1 למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית שנבדק, עד שיכריע בית המשפט המחוזי במשמעות הדיווח דנן.

ככל שבית המשפט המחוזי יקבע כי אין הוא משנה מהחלטתו מיום 29.3.2017 בעניין מיקום המעצר בפיקוח אלקטרוני כי אז תעמוד החלטתי זו בעינה, וערר המדינה יידחה בכפוף לאמור בפיסקה 7 להלן. היה ובית המשפט המחוזי יראה לנכון לשנות מהחלטתו הנ"ל, רשאי יהיה המשיב 1 לתקפה בערר לבית משפט זה.

7.בעניין אחד ראיתי לנכון לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ככל שהוא נוגע לסכום המזומן שכל אחד מן המפקחים נדרש להפקידו. סכום זה יעמוד על סך 25,000 ש"ח לכל מפקח (במקום 10,000 ש"ח לכל מפקח).

באשר לעררים של המשיבים 1 ו-2

8.איני מקבל את טענת המשיבים כי בית המשפט המחוזי טעה כאשר התנה את המעצר בפיקוח אלקטרוני בהפקדת סכומים משמעותיים.

קביעת סכומי ערבויות גבוהים מהווה לטעמי איזון הולם בין חומרת העבירות המיוחסות למשיבים מחד, לבין החשש הקיים באשר ליעילות הפיקוח האלקטרוני במקומות שהוצעו על ידי המשיבים מאידך, ובפרט בהתחשב בחוות דעת יחידת הפיקוח על האיזוק האלקטרוני.

9.סוף דבר, החלטת בית המשפט המחוזי תעמוד בעינה, בכפוף לאמור בפיסקאות 6 ו-7 לעיל. העתק של החלטתי זו יומצא לבית המשפט המחוזי הנכבד וליחידת הפיקוח על האיזוק האלקטרוני.