בש"פ 2898/11 פישל ביטון נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) מיום 16.3.2011 במסגרת מ"ת 52598-02-11 אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. העורר מבקש להורות על שחרורו ולשקול חלופת מעצר בעניינו.

כתב האישום

1.

כנגד העורר הוגש ביום 27.2.2011 כתב אישום המייחס לעורר עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירת הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה בפסילה ועבירות תעבורה נלוות לפי תקנות התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א- 1961 ולפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.

2.

על פי המתואר בכתב האישום ביום 17.2.2011 בושש העורר לשוב מביתו לאחר שאסף את בנו מגן הילדים. בעקבות פנייה למשטרה, החלה המשטרה בחיפוש אחר העורר. במהלך חיפושיה הבחין קצין משטרה (להלן: הקצין ) בעורר נוהג ברכב והחל לנסוע אחריו כשהוא נוהג בניידת משטרתית. לאחר שוידא שהעורר הבחין בו, סימן לו הקצין שיעצור בצד. העורר נהג ברכב למרות שבאותה העת היה פסול מנהיגה ולמרות שלרכב לא היה באותה העת רישיון רכב ופוליסת ביטוח בתוקף. העורר לא שעה להוראות הקצין והאיץ בנסיעה תוך זגזוג ברכבו בין נתיבי הכביש באופן המסכן את בטיחותם של כלי רכב אחרים. בעקבות אי עצירתו של העורר, ביקש הקצין סיוע מכוחות משטרה נוספים לחסום את התנועה ולהביא לעצירת רכבו של העורר. העורר המשיך בנסיעתו הפרועה, לא עצר באור אדום, עקף פס הפרדה רצוף וסיכן את ביטחונם של הולכי הרגל. במקביל, המשיך הקצין במרדף אחר העורר עם הניידת תוך הפעלת הסירנות והאורות המהבהבים. למרות הפעלת אורות הסירנה, העורר המשיך בנסיעה, תוך חציית צמתים בניגוד לאור האדום שברמזור. במהלך נסיעתו, התנגש העורר וגרם נזק לרכב שעמד בסמוך.

3.

בשלב מסוים בנסיעתו, הבחין העורר ברס"ר גולדווסר, והתקדם לעברו. רס"ר גולדווסר סימן לעורר לעצור ומשנמנע העורר לעשות כן שלף גולדווסר את אקדחו וסימן לעורר לעצור בשנית. משחש סכנה לחייו בשל המשך נסיעת העורר, ירה גולדווסר יריה מאקדחו לכיוון גלגל הרכב. למרות התרחשות זו, המשיך העורר לנסוע ברכבו לעבר מתחם קניות, כאשר צמיג הגלגל האחורי השמאלי של רכבו קרוע לחלוטין. במתחם הקניות הצליחו רכבי המשטרה לסגור את דרכו של העורר, אך הוא החל בנסיעה לאחור והצליח להימלט עד לחניה של מועצה אזורית סמוכה. שם נעצר הרכב והשוטרים הצליחו להשתלט על העורר ולעוצרו.

הליכי המעצר בעניינו של העורר

4.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים ולפסילת רישיון הנהיגה שלו עד לתום ההליכים. בבקשה זו צוין שנגד העורר קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ובהן: עדות הקצין שניהל את המרדף; סרט שחזור שנערך עם הקצין; עדויות שוטרים נוספים שהשתתפו במרדף; סרט שיחזור עם רס"ר גולדווסר; הקלטת הקשר המשטרתי; הודעות המשיב הקושרות אותו לאירוע; הודעת בעלת הרכב שהעורר התנגש ברכבה והודעת סגן ממונה במשרד הרישוי. המשיבה הוסיפה שלאור חומרת העבירות המקימות חזקת מסוכנות, בין היתר בשל סיכון חיי האדם שנבע ממעשיו, לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת. ביום 16.3.2011 הורה בית המשפט להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים וכן הורה בית המשפט על פסילת רישיונו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע שלאור סיכון חיי האדם וסיכון חיי השוטרים ממעשיו של העורר, ובשים לב לעובדה שכל שחרור לחלופה מטיל על המשטרה חובת פיקוח על העורר, אין מקום לסכן את שלום הציבור ככלל, ואת שלום השוטרים בפרט בדרך של שחרור העורר לחלופת מעצר.

הערר

5.

העורר טען שבית משפט קמא שגה בכך שלא נתן משקל לזכותו של העורר לחירות ולא בחן אפילו אפשרות שחרור העורר ממעצרו בתנאים מגבילים. העורר הוסיף שלאור העובדה שמדובר בעבירות תעבורה ברובן, בית המשפט היה צריך לשקול בחיוב חלופת מעצר שתמנע ממנו לנהוג ובכך תאיין את החשש משחרורו. בנוסף טען העורר, לחלופין, אף אם ימצא שהעורר עבר על החוק, עליו לשלם על מעשיו במסגרת התיק העיקרי ולא ולראות במעצרו מקדמה על חשבון העונש. העורר הוסיף שעל פי מגמת הפסיקה, חובה על בית המשפט לשקול חלופת מעצר, בכל מקרה, גם אם קיימת עילת מעצר. על כן ביקש העורר לשקול בחיוב חלופת מעצר בעניינו. ולשם כך ביקש שיוגש תסקיר.

עוד הצביע הסניגור על כך שאמנם למרשו עבר פלילי אך עברו הפלילי אינו מתפרש על העשור האחרון. לדבריו העורר נבהל, ולכן עשה מה שלכאורה עשה.

6.

המדינה תומכת יתדותיה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

אני סבורה שאין עילה להתערב במקרה זה בהחלטת בית המשפט המחוזי. הטענה שהעורר נבהל אינה מצדיקה מרדף כה מתמשך ומסוכן. מי שכך נוהג (תרתי משמע) מוכיח במעשיו כי יש לכאורה סכנה שהוא יימלט מן הדין. על כן אין הצדקה לשחרורו בחלופת מעצר כלשהי, ממילא אין טעם בקבלת תסקיר.

8.

הערר נדחה.