החלטה4 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 29/14 בריהון אבטה נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · מעצר עד תום ההליכים והפניה להליך גמילהערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

הערר נדחה. בית המשפט קבע כי פנייה ראשונית לקהילה טיפולית שנעשתה בדברי העורר בלבד אינה מהווה תחילת הליך גמילה, ולכן אין לחרוג מהכלל שבחינת הגמילה תיעשה בשלב גזירת הדין. נוכח עברו הפלילי והמסוכנות הנשקפת ממנו, לא הוריא על קבלת תסקיר מעצר.

העובדות

העורר הואשם בשוד בנסיבות מחמירות של שני קטינים. בבקשת המעצר נטען לסיכון לבטחון הציבור, ולעורר הרשעות קודמות בעבירות אלימות ומאסר מותנה בתוקף בעת ביצוע המעשים. העורר טען כי היה שרוי בגילופין ופנה לקהילה טיפולית לגמילה, ללא אישור מטעם הקהילה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על קבלת תסקיר מעצר לבחינת שילובו של העורר בהליך גמילה מאלכוהול במסגרת הליכי המעצר?
  2. 2.האם הפניה ראשונית לקהילה טיפולית מהווה תחילתו של הליך גמילה לצורך חריג לכלל בדבר בחינת גמילה בשלב גזירת הדין?

הלכות

  1. 1

    הפניה ראשונית לקהילה טיפולית, שנעשתה בדברי העורר בלבד, אינה בגדר תחילתו של הליך גמילה.

    ״הפניה הראשונית ל"מלכישוע", ככל שנעשתה (שכן אין לגביה אלא דבריו של העורר), אינה בגדר תחילתו של הליך גמילה.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בהתאם לעניין סויסה, יש לבחון אם הנאשם הביע במעשה ובהתנהגות רצון להתחיל בהליך גמילה עוד לפני המעצר.

    ״למצער, יש לבחון אם הנאשם הביע במעשה ובהתנהגות את רצונו להתחיל בהליך גמילה עוד לפני המעצר״
    לציטוט במסמך ←
  3. 3

    עורר בעל היסטוריה של עבירות אלימות כלפי קורבנות מזדמנים ונוכח ניסיון העבר נקבע כי הוא מסוכן ואין ליתן בו אמון, ולכן אין מקום לחלופת מעצר או לתסקיר מעצר.

    ״בנסיבות אלה איני סבור שיש מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר ואין אלא לאשר את המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר עד תום ההליכים
  • תסקיר מעצר
  • הליך גמילה
  • חלופת מעצר
  • מסוכנות
  • שוד בנסיבות מחמירות
  • עבירות אלימות
  • מאסר מותנה
  • גילופין
  • עניין סויסה

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

29/14

לפני:

כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:

בריהון אבטה

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי

בחיפה בתיק מ"ת 14159-12-13 שניתנה ביום 19.12.2013 על-ידי כב' השופט

י'

ליפשיץ

תאריך הישיבה:

ז' בשבט התשע"ד (8.1.2014)

בשם העורר:

עו"ד ר' אביב

בשם המשיבה:

עו"ד א' טישלר

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.12.2013 (מ"ת 14159-12-13, כב' השופט י' ליפשיץ ), בגדרה נדחתה בקשת העורר להפנותו לשירות המבחן לצורך בחינת אפשרות קליטתו בהליך גמילה והוחלט על מעצרו עד לתום ההליכים.

רקע

1.

נגד העורר, יליד 1994, הוגש ביום 8.12.2013 כתב אישום המייחס לו ביצוע שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 3.12.2013 בשעה 18:15, ניגש העורר לשני קטינים (להלן: המתלוננים ), ילידי 1997 ו-1998, אשר התהלכו ברחוב. העורר תפס את המתלוננים, חבט את ראשיהם זה בזה ודרש מהם להוציא כל מה שנמצא בכיסיהם. אחד המתלוננים הצליח להשתחרר מאחיזתו של העורר וברח. המתלונן השני מסר לידי העורר את מכשיר הטלפון הנייד שלו בשל פחדו ממנו, אך התחנן שיחזיר לו את המכשיר. העורר הרים את ידו בתנועת אגרוף מאיימת לכיוונו של המתלונן, ואז התרחק מהמקום, עלה על אופנוע שעליו נהג אדם אחר ונסע כשהמכשיר באמתחתו.

2.

יחד עם כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. הבקשה הוגשה מכוח הוראת סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ונטען בה כי שחרורו של העורר יסכן את בטחון הציבור. המשיבה הוסיפה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר וביניהן הודאת העורר בפני השוטרים שעצרו אותו והובלתם למקום בו החביא את מכשיר הטלפון בביתו. עוד צוין כי לעורר הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, איומים והחזקת סכין. בעקבות הרשעות אלה שהה העורר במאסר בפועל, ממנו השתחרר כשלושה חודשים לפני ביצוע העבירה הנוכחית, ואף הוטל עליו עונש מאסר מותנה למשך 12 חודשים אשר היה בתוקף בשעת ביצוע המעשים המתוארים. לבסוף טענה המשיבה כי אם ישוחרר העורר, יש חשש שישפיע על עדים בתיק וביניהם המתלוננים המתגוררים בסמיכות אליו.

בדיון בבקשה הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ובקיומה של עילת מעצר, אולם טען כי רק תפס את המתלוננים ולא איים עליהם או הפעיל כלפיהם אלימות. כמו כן, העורר ביקש להפנות את עניינו לשירות המבחן לשם בחינת אפשרות של שחרור לחלופת מעצר במסגרת הליך גמילה מאלכוהול וציין כי היה שרוי בגילופין בעת ביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום. עוד הוסיף העורר כי פנה לקהילה הטיפולית "מלכישוע" במטרה להתחיל בהליך גמילה כחודשיים לפני התרחשות האירוע. העורר צירף חוות דעת של עובדת סוציאלית המטפלת במשפחתו, אם כי לא בעורר באופן אישי, לפיה מומלץ להעביר את העורר למסגרת טיפולית של גמילה. בחוות הדעת אף נאמר כי העובדת הסוציאלית שמעה מאימו של העורר על דבר פנייתו ל"מלכישוע".

3.

ביום 19.12.2013 הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה נאמר כי הכלל בפסיקה הוא שיש לבחון אפשרות להליך גמילה בשלב גזירת העונש בהליך העיקרי, ולא במסגרת הליכי המעצר. נקבע כי בנסיבות העניין אין מקום לחרוג מן הכלל, שכן העורר אינו מצוי בהליך גמילה כלשהו ואף לא הציג אישור מ"מלכישוע" לכך שפנה בבקשה להתחיל בגמילה. בית המשפט הבהיר כי יש מקום לשקול את אפשרות שיקומו של העורר בהליך גמילה, אולם המקום הנכון לעריכת בחינה זו הוא ההליך העיקרי, לאחר שתינתן הכרעת דין. בית המשפט הוסיף כי המחלוקת העובדתית הצריכה בירור בהליך העיקרי מצומצמת, נוכח הודאתו של העורר במעורבות באירוע, כך שהפניית העורר להליך גמילה במסגרת דיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים תהווה התערבות בהליך העיקרי. עוד ציין בית המשפט כי העורר ביצע עבירת אלימות המקימה חזקת מסוכנות סטטוטורית, מה גם שלעורר עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות אלימות, כאשר אף בעת המעשה המתואר בהליך עמד כנגדו מאסר מותנה. על רקע דברים אלה נקבע כי נשקפת מסוכנות ברורה מן העורר. משכך קבע בית המשפט כי לא קיימת חלופת מעצר המתאימה לעניינו של העורר.

4.

ביום 2.1.2014 הוגש הערר דנן. לטענת העורר ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות הליך גמילה שכן מסוכנות זו נובעת מהתמכרות לאלכוהול, ולראיה אף האירוע בו מואשם כעת התבצע כאשר העורר היה נתון תחת השפעת אלכוהול. עוד נטען כי על אף ההלכה בדבר בחינת האפשרות להליך גמילה רק לאחר מתן הכרעת הדין, עניינו של העורר נכנס בגדרו של החריג לכלל זה, שכן הפנים את בעיית ההתמכרות שלו ופנה להליך גמילה עוד טרם התרחשות האירוע. העורר מציין את ההחלטה בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה

(21.3.2011) (להלן: עניין סויסה ) כתומכת בעמדתו ומוסיף כי גם גילו הצעיר מהווה שיקול להפנייתו להליך גמילה. לפיכך מבקש העורר להורות על קבלת תסקיר מעצר שיבחן את אפשרות שילובו בהליך גמילה במוסד "מלכישוע". בדיון בערר הדגיש בא-כוח העורר כי בשלב זה בקשתו מצומצמת למתן הוראה על הגשת תסקיר מעצר, על מנת שהתמונה המלאה תהיה לנגד עיניו של בית המשפט בטרם תתקבל ההחלטה בבקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

5.

המשיבה עותרת לדחיית הערר בהצביעה על מכלול הנסיבות, כמפורט בהחלטת בית משפט קמא, ובעיקר על המסוכנות הרבה הנשקפת מהעורר, שעל אף גילו הצעיר ריצה שתי תקופות מאסר עוד בהיותו קטין, וגם מאסרים מותנים לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע עבירות אלימות. נטען בשם המשיבה כי אין מדובר במקרה בו מתקיימים התנאים שנמנו בעניין סויסה שקיומם יצדיק סטייה מהכלל שלפיו השלב המקובל להפניה לטיפול של גמילה מסמים הוא שלב גזר הדין . במקרה דנא אין לומר שהעורר החל בגמילה עוד לפני שביצע את העבירה שבגינה נעצר; לא ניתן להעריך כי פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הוא גבוה; ונראה כי אין בהליך הגמילה כדי ליתן מענה הולם למסוכנות הנשקפת מן העורר.

6.

אקדים ואומר כי דין הערר להידחות. על פני הדברים איני סבור שיש צורך להוסיף על הנימוקים הראויים שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ואני מאמצם. איני מקבל את הטענה שבפנינו עורר שהחל בתהליך גמילה לפני שנעצר. הפניה הראשונית ל"מלכישוע", ככל שנעשתה (שכן אין לגביה אלא דבריו של העורר), אינה בגדר תחילתו של הליך גמילה. בעניין סויסה נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: "למצער, יש לבחון אם הנאשם הביע במעשה ובהתנהגות את רצונו להתחיל בהליך גמילה עוד לפני המעצר, כגון שכבר התאשפז באישפוזית או עבר בדיקות רפואיות על מנת להתקבל לקהילה טיפולית כדי להבטיח את מקומו שם". המקרה דנא אינו עונה על דרישות בסיסיות אלה ולכל היותר מדובר בהבעת רצון מילולית בלבד מבלי שהיא תלווה במעשים של ממש שיעידו על רצינות כוונותיו של העורר.

לדאבון הלב, מדובר ב"בגיר צעיר" (בלשונו של השופט ס' ג'ובראן בע"פ 7781/12 פלוני נ' מדינת ישראל (25.6.2013)) שיש לו היסטוריה מטרידה של ביצוע עבירות אלימות כלפי קורבנות מזדמנים, עד כי אין מנוס מלקבוע שמדובר באדם מסוכן. בנוסף, נוכח ניסיון העבר, סביר לקבוע שלא ניתן ליתן בעורר אמון, שהוא תנאי הכרחי לצורך קביעת חלופת מעצר, הדוקה ככל שתהיה. העורר אינו נרתע מהפרות חוק גם לאחר ריצוי עונשי מאסר וגם כאשר תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. בעבר הלא רחוק מצא שירות המבחן לנוער לקבוע כי העורר הוא "צעיר ומסוכן עם סיכוי להישנות מעשים פליליים גם בעתיד, בעל נורמות עברייניות ללא גבולות וללא אופק טיפולי" (הציטוט לקוח מהחלטת בית משפט קמא). תחזית עגומה זו של שירות המבחן, שאינו מרבה לנקוט בלשון כה חריפה ופסימית במיוחד כשמדובר בקטינים, אכן התגשמה למרבה הצער. בנסיבות אלה איני סבור שיש מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר ואין אלא לאשר את המסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.

ניתנה היום, ח'

בשבט התשע"ד (9.1.2014).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בש"פ 771/16דניאל חזקיה נ. מדינת ישראלהחלטה
  • בש"פ 586/16מדינת ישראל נ. עראר עבד אלחכיםהחלטה

הלכות

  1. 1הפניה ראשונית לקהילה טיפולית, שנעשתה בדברי העורר בלבד, אינה בגדר תחילתו של הליך גמילה.
  2. 2בהתאם לעניין סויסה, יש לבחון אם הנאשם הביע במעשה ובהתנהגות רצון להתחיל בהליך גמילה עוד לפני המעצר.
  3. 3עורר בעל היסטוריה של עבירות אלימות כלפי קורבנות מזדמנים ונוכח ניסיון העבר נקבע כי הוא מסוכן ואין ליתן בו אמון, ולכן אין מקום לחלופת מעצר או לתסקיר מעצר.