בש"פ 2901-23 בש"פ 2901-23

עררים לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט נ' סילמן) במ"ת 36108-12-22 מיום 27.03.2023, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

לאחר שמיעת טיעוני באי-כוח הצדדים, הבעתי את עמדת בית המשפט לפיה החלטתו של בית משפט קמא מבוססת ומנומקת היטב. בבחינת החלטה שלא ראיתי מקום להתערב בתוכנה בכל הנוגע לסוגיית קיומן של ראיות לכאורה, הקושרות את העוררים במידה, כזו או אחרת, לעבירות המיוחסות להן – וזאת מבלי שיהיה בכך כדי לגרוע מזכותם של העוררים לטעון אחרת במסגרת התיק העיקרי.

בצד האמור, הפניתי את תשומת ליבם של הצדדים לעובדה שבית משפט קמא, בבואו להכריע בבקשה למעצר עד תום ההליכים, ציין שתחילה יישמעו לפניו טיעוני הצדדים בנוגע לקיומה של תשתית ראייתית לעבירות המיוחסות להם, ובשלב לאחר מכן, יישמעו טענות בכל הנוגע לחלופת מעצר.

בית משפט קמא, בחלק האחרון בהחלטתו, קבע את דבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, והוסיף וקבע – שנוכח הנסיבות שהובאו לפניו, הוא מורה על מעצרם של העוררים; כאשר לגבי מעורבים אחרים התקבלה החלטה להורות על קבלת תסקיר מעצר.

באי-כוח הצדדים בפניי, קיבלו את המלצת בית המשפט שראוי היה שבית משפט קמא ישמע את טענות באי-כוח העוררים, ואת טיעונה של באת-כוח המדינה, בכל הנוגע לחלק השני; דהיינו בכל הקשור לחלופת מעצר.

על כן, אני מורה, בהסכמת הצדדים, על החזרת הדיון לבית משפט קמא לשם השלמת ההליך שנדון בפניו, במסגרת זו ישמע בית משפט קמא את טענות הצדדים בכל הנוגע לסוגיית חלופת המעצר.

מובהר בזאת, שאין בהחזרת הדיון לבית משפט קמא כדי להצדיק קיום דיון מחודש בתשתית הראייתית – שכן זו נבחנה כדבעי על-ידי בית משפט קמא ואושרה על-ידו, ומאושרת עתה על-ידי בית משפט זה. כך, שהדיון יתמקד אך באפשרות למצוא חלופת מעצר הולמת, ככל שישנה חלופה כאמור.